פרשת שמות: מיהו המין החזק באמת?

פרעה, הדיקטטור האכזרי, לא חושש מהנשים במאבקו בעם היהודי. אבל הן שם כל הזמן, גיבורות מתוחכמות שאוחזות בחיים ודורשות גאולה

עידית ברטוב, "משלך" 19/12/13 16:41 טז בטבת התשעד

פרשת שמות: מיהו המין החזק באמת?
shutterstock, צילום: shutterstock

במסכת שבת מוצא ריש לקיש רמז לששת סדרי המשנה בתוך פסוק מספר ישעיהו. ידוע הדימוי - אמונה, זה סדר זרעים, ובהמשך הפסוק אומר ריש לקיש: חוסן, זה סדר נשים. למה כוונתו?

פרשת שמות עומדת בסימן המאבק הדמוגרפי, שאותו מובילות ברמה - הנשים. במאבק זה מתקיים מעין פינג פונג בין הקב"ה ובין פרעה, הרואה בעצמו את בורא העולם ומלכו. תיאור העובדות בנוי במתכונת חוזרת של דברי פרעה, וכנגדם מה מתבצע בשטח, וביצוע זה מתרחש כולו על טהרת הנשים. שוביניסטים בעלי קיבה רגישה מוזמנים לעזוב כעת.

כשהגברים נכנעים

הצגת הנושא ישירה וברורה: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם. (שימו לב כמה פעלים, וכמה הדגשה וחזרה על אותו העניין) בתגובה לכך אוסף פרעה את עמו, מציג בפניהם את הבעיה היהודית, ואף מציע פתרון- מירור החיים בעבודת פרך קשה: וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם. מלבד התשת הגוף, יש לפרעה מטרה נוספת והיא העינוי. מהו אותו העינוי? למי שזוכרת מן ההגדה של פסח (וגם מדברי לבן ליעקב: אם תענה את בנותי) העינוי הוא "פרישות דרך ארץ" כלומר- מניעתם מתשמיש המיטה. כנגד הריבוי המסוכן, נוקט פרעה בניסיון למנוע את הילודה באמצעות הפרדת הבעלים מנשותיהם.

כיצד מגיבים הגברים? אין להם יותר מדי ברירות, והם נכנעים לנוגש המצרי. כאן נכנסות למגרש שחקניות חדשות, שמהן משום מה לא חשש הדיקטטור: "דרש רב עוירא: בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור - נגאלו ישראל ממצרים, בשעה שהולכות לשאוב מים, הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים, ובאות ושופתות שתי קדירות אחת של חמין ואחת של דגים, ומוליכות אצל בעליהן לשדה, ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן ונזקקות להן…" אותן הנשים, שגם הן עייפות ומשועבדות, ונראה לי שלהיות שפחה יהודיה זו תחתית הסולם החברתי, אפילו מתחת לעבד, הן שבוחרות לאחוז בחיים ולהפיח תקווה ואמונה בקרב הגברים המיואשים, השקועים בטיט המצרי. (קצת הפוך מארבע האמהות שהמיסו את לב הבנים הנתונים בבוץ הלבנוני…).

נשים אלה זכו למקום של כבוד בעת הקמת המשכן, אז נעשה כיור הנחושת, (שבו מיטהרים הכהנים) מן המראות שלהן: וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. במראות אלה התקשטו הנשים כשנפגשו עם בני זוגן בשדה, והמדרש מספר, כי משה מאס בהן, כי הן משמשות ליצר הרע, אמר לו הקב"ה "קבל, כי אלו חביבין עלי מן הכל, שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים". משה חי את הדיכוטומיה של קודש מול יצר, וברור לו כי אותן המראות הן ממש ההיפך מן הקדושה, אך הנשים חיות את החיבור היומיומי של הקדושה שבתוך החולין, בתוך החומר, בתוך הגוף.

על הצלחת הנשים בא הדיווח המידי בפסוקים: וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. בתגובה - פרעה עובר לשלב השני בתכניתו. הוא פונה אל המיילדות בהצעה שאי אפשר לסרב לה. וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה, בשלב זה עדיין מנסה פרעה לשוות למעשיו גוון טבעי או אקראי, מנגנון ההשמדה עדיין אינו רשמי, והוא אינו מעלה בדעתו כי שתי המיילדות יעזו להמרות את פיו (מלך העולם, זוכרות?). לפי התכנית יבדקו המיילדות את מין התינוק בזמן לידתו, ויהרגו את הזכרים בתוך כדי לידתם. וכיצד יבחינו המיילדות במין העובר טרם לידתו? אומר המדרש: סימן גדול מסר להן: בן - פניו למטה, בת - פניה למעלה. מה פירושו של הסימן? כנראה שאין מדובר בסימן ביולוגי, אלא במשהו יותר עמוק - בן פניו אל המציאות, אל העובדות, בת פניה אל השמים, אל האינסוף. הוא עם האמת, היא עם האמונה. הוא עם הריאליטי, אבל היא עם המציאות.

שפרה ופועה המזוהות עם יוכבד ומרים, יראות את הא-לוקים ולא את פרעה. לא רק שהן אינן ממיתות את התינוקות, הן גם מחיות אותם באופן אקטיבי: וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים, שפרה משפרת אותם ופועה שרה להם, והן דואגות להאכיל את האימהות היולדות. מדרש אחר על שמה של פועה, מלמד על עוז רוחה ואומץ לבה אף מעבר להחייאת התינוקות: "פועה, שהופיעה פנים כנגד פרעה, וזקפה חוטמה בו ואמרה לו אוי לו לאותו האיש כשיבא הא-להים ליפרע ממנו. נתמלא עליה חמה להרגה. שפרה שהיתה משפרת על דברי בתה ומפייסת עליה, אמרה לו, אתה משגיח עליה תינוקת היא ואינה יודעת כלום". אך התינוקת הזו יודעת הרבה מאד, יותר מפרעה ואפילו יותר מאביה. בתגובה למעשי המיילדות מטיב להן ה' וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים. ומבאר המדרש: ליוכבד - בתי כהונה ולויה ממשה ואהרן, ולמרים - בתי מלכות, היות שדוד בא ממרים, וגם בצלאל בונה המשכן. ושוב- וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד.

נבואת הילדה הקטנה

משראה פרעה כי גם תכניתו זו לא צלחה, הוא פונה לפתרון הסופי - כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן. ומהי התשובה היהודית לגזרה? וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי. איזו תשובה זו? על כך משיב המדרש: להיכן הלך אותו האיש מבית לוי? הוא הלך בעצת בתו. ולמה הכוונה? "עמרם גדול הדור היה, כיון שראה שגזר פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר: לשוא אנו עמלין! עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות! פרעה לא גזר אלא בעוה"ז, ואתה בעוה"ז ולעוה"ב! פרעה הרשע, ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת, אתה צדיק בוודאי שגזירתך מתקיימת… עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן".

הילדה הקטנה שאינה מבינה כלום, מבינה יותר מכולם, ולא רק יותר מן המלך הרשע, גם יותר מאביה הצדיק, ראש הסנהדרין, גדול הדור. היא רצה למרחקים ארוכים, הוא שבוי בעובדות. על הפסוק: וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ, שואל המדרש היכן התנבאה מרים, הרי נבואתה לא הוזכרה לפני שירת הים? ומשיב על כך, שהיתה מרים מתנבאת ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שהוא מושיע את ישראל, וכיון שנולד משה, נתמלא הבית אורה, ונשקה אביה על ראשה, כיון שזרקוהו ליאור, עמד אביה וטפחה על ראשה, אמר לה היכן נבואתך? שוב נופל עמרם למראית העין של העובדות. הוא רואה תינוק ביאור, איך בתוך כל החושך הגדול הזה ניתן לראות את האור? למרים אין תשובה, אבל היא יודעת בוודאות, כי האמת איתה, ולכן נכתב: "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו", כלומר - לדעת מה יעשה בסוף נבואתה, באיזה אופן יבחר הקב"ה לקיים את נבואתה.

היסטוריה נשית

מסתבר, שזו השיטה, זהו אורח החיים הקבוע של הנשים הצדקניות. לאחר נס קריעת ים סוף נאמר: וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה … אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת, ונשאלת השאלה- מנין היו להן תופים? הרי לחם הן לא הספיקו לאפות, (וגזרו על כולנו להשתגע בכל שנה ושנה עם השאלה מה אוכלים בפסח). משיב רש"י: מובטחות היו צדקניות שבדור שהקדוש ברוך הוא עושה להם נסים, והוציאו תופים ממצרים. כמה פשוט.

ההיסטוריה אישרה את דרכן של הנשים, הרואות למרחוק, ובכל דור ודור, בכל צומת מרכזי בחיי האומה, הן נמצאות שם. לא פעם הן מתייצבות מול פרעה של דורן או גדול הדור בעם ישראל, ודורשות גאולה.

עידית ברטוב היא מוסמכת לרבנות ותלמידת דיינות המלמדת וכותבת במסגרות שונות. אם לשישה, כבאית מתנדבת ופעילה למען המקדש. לכתבות נוספות באתר לנשים הדתיות - "משלך"

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר