בעקבות ההפטרה

אם אתם מאלה שמרותקים מסיפורי המוסד והשב"כ , בואו לגלות איך באמת צריך להפעיל מערך מרגלים נכון

דוד נתיב
יח בסיון התשסט
,
10 ביוני, 2009 0:00

צילום:

האירוע המרכזי בפרשת שלח לך הוא שליחת נשיאי השבטים לסיור מקדים בארץ כנען, כדי לספר התרשמויות מן הארץ אליה העם עמד להכנס. התוצאות הקשות של דווח זה מובאות בהרחבה בלב הפרשה. יהושע בן נון היה אחד הנשיאים במשלחת זו, והוא מנהיג העם באירועי ההפטרה.


ההפטרה, מיהושע פרק ב, מספרת על המרגלים ששלח יהושע למרחב יריחו, האיזור ששמש ראש גשר לעם ישראל בכניסתו לארץ. מרגלים אלה התבקשו לדווח על המצב העדכני באיזור, לקראת כיבושו, ועל הקורות אותם.

ההפטרה בהקשרה התנ"כי

אירועי ההפטרה מתרחשים בז,ח ו-ט בניסן של השנה ה-40 ליציאת מצרים, מיד עם תום 30 ימי בכי אבל משה. העם נמצא בערבות מואב על ירדן יריחו, מזה מספר חודשים, וההנהגה יושבת בשיטים - נקודה במרחב ערבות מואב.


צו ה ליהושע להיערך לחציית הירדן תוך 3 ימים [הימים הנ"ל], גורם לפעול ב-3 מסלולים מקבילים:

א. להודיע לעם כולו ולצוותו על התארגנות לתזוזה. ב. לקדם את 40 אלף הלוחמים משבטי עבר הירדן המזרחי לשמש חלוץ לפני העם, כפי שסוכם עם משה. ג. לשלוח שני מרגלים חרש, ללמוד את איזור יריחו ואת העיר.

ההפטרה מתארת את האירועים בשליחותם של שני המרגלים, מן השיטים.

מצב בהפטרה: המעשה והאווירה

מרגלי יהושע שחדרו לעיר, ניסו למצוא מסתור ומקלט בבית רחב הזונה. זה מקום המאפשר גם לזרים להכנס אליו ללא צורך בהזדהות. נתון זה היה ידוע גם לרחב וגם למודיעין הנגדי של יריחו. תצפיתנים של מלך יריחו זיהו את כניסת מרגלי יהושע לרחב ושלחו לעוצרם. רחב גוננה עליהם, תוך סיכון חייה. לרחב היה ברור שישראל ינצחו בעימות עם יריחו ועמי כנען, ומנקודת מוצא זו היא מתנהלת מול מרגלי יהושע ומול נציגי מלך יריחו. היא מבקשת לסכם עם מרגלי יהושע שהם יגוננו עליה ועל נפשות בני משפחתה בעת כיבוש העיר, בתמורה להצלתם. המרגלים נשבעים לה בשם ה, ומתחייבים: לשמר חיים ושלמים רק את בני משפחתה ואת רכושם. לשם כך הם צריכים לסמן את הבית, באמצעות חוט אדום שיקשר על החלון, ואת בני משפחתה המועמדים להצלה היא תכנוס לתוך ביתה. האחריות הוגבלה לאנשים שיהיו בתוך הבית. אדם שיהיה מחוץ לבית - "דמו בראשו".


נטילת דמו של אדם משמעה - המתתו. שהרי אדם ללא דם לא יכול להתקיים.

"דמו בראשו" - הוא משפט קצר, שמשמעו: נטילת דמו [מותו] - בראשו [באחריותו].

"ואילו אשר יהיה אתך בבית - דמו בראשנו" - נטילת חייו היא באחריותינו.

שליחת מרגלים אינה דבר פסול. להיפך: במציאות של מלחמה טבעית [כפי שניהל יהושע בכניסה לארץ]


יש חובה על המנהיגות לאסוף מודיעין. אבל איסוף המודיעין צריך להתנהל בדרך הראויה: המשגר צריך להיות הדרג המדיני-צבאי [יהושע] ואליו, ורק אליו, יש להשיב את המידע שנאסף. יש לשלוח אנשים מקצועיים [מרגלים ולא נשיאים לפי מפתח שבטי] , בחשאיות מוחלטת [חרש]. שני אנשים מיומנים לא מושכים תשומת לב [לעומת משלחת של 12 נשיאים, המשדרת נוכחות בכל מקום אליו היא מגיעה]. לא כך היה אצל משה - שם ההתנהלות היתה פומבית והדווח לעם כולו. זו אינה משימת מודיעין אלא וועדת חקירה...


האווירה בה יצאה כל אחת מהמשלחות לשליחותה הכריעו את גורלה.

מרגלי יהושע יצאו בראייה מקצועית-עניינית, וגם כאשר שליחותם הסתבכה, הם סיימו את המשימה תוך דבקות במטרה.


תיירי משה, שיצאו לתור את הארץ, יצאו מתוך אווירה של חשדנות, ואף שהצליחו לבצע את המסע במשך 40 יום ללא שום הסתבכות, חזרו מלאי תהיות והציבו סימני שאלה רבים ביחס לטיב הארץ וליכולת של העם לכובשה ולהתגורר בה.

אמנם על התנהלות זו הוכרע ש"דמם בראשם", אבל את המחיר המלא שלם העם כולו.


דוד נתיב מרצה לתנ"ך במכללת הרצוג- גוש עציון

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

חיוכים כבר אין שם. נתניהו וסער צילום: פלאש 90. מרים אלסטר

הליכוד דחה את ההחלטה על בחירות לראשות המפלגה

קרא עוד