סגור

המשפט והשער

פרשת השבוע מעוררת את הדיון על ההפרדה בין המרחב הפרטי והאישי, לזה הציבורי. כיצד יש להתיחס אל מי שעומד מעברה השני של הגדר?

ד"ר משה מאיר
א באלול התשעא
,
31 באוגוסט, 2011 9:13
יחצ

יחצצילום: יחצ

כך פותחת פרשתנו:

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם מִשְׁפַּט-צֶדֶק.

הציווי הוא מינוי שופטים ושוטרים, התכלית - משפט צדק. לכאורה המיקום - בשער - הוא טפל. היסטוריונים וארכיאולוגים נותנים הסבר סיבתי, מדוע בערים העתיקות היה מיקום השופטים בשער. הסיבתיות ההיסטורית הזאת איננה מענייננו, אנחנו מתעניינים בהשפעה של מושב בית הדין בשער העיר על התודעה. נערוך תחילה טיול תנ"כי בשערי העיר, ואחר נעמוד על משמעות מוקד החיים והמשפט בשער:

כִּי-יִמָּצֵא בְקִרְבְּךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת-הָרַע בְּעֵינֵי ה'-אֱלֹהֶיךָ לַעֲבֹר בְּרִיתוֹ. (דברים י"ז)

כאן הופך השער לביטוי המסמל את העיר, שהרי האיש לא נמצא דווקא בשער. האיש נמצא בקרב העיר, כנראה מובא לבית המשפט היושב בשער ולכן נאמר - 'כי ימצא... באחד שעריך'.

כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין-דָּם לְדָם בֵּין-דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. (דברים י"ז)

וְכִי-יָבֹא הַלֵּוִי מֵאַחַד שְׁעָרֶיךָ מִכָּל-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-הוּא גָּר שָׁם וּבָא בְּכָל-אַוַּת נַפְשׁוֹ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה'. (דברים י"ח)

גם בפסוק זה יש זיהוי של העיר עם השער, השער הוא הלב של העיר ועל כן אפשר לקרוא לעיר 'שער'.

וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל-זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל-שַׁעַר מְקֹמוֹ. (דברים כ"א)

וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָ וְאִמָּהּ וְהוֹצִיאוּ אֶת-בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָ אֶל-זִקְנֵי הָעִיר הַשָּׁעְרָה. (דברים כ"ב)

וְאִם-לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת-יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל-הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי. (דברים כ"ה)

בפסוקים אלה יש זיהוי בין השער ובין הזקנים שהם בעולם התנ"כי השופטים. אצל הנביאים הופך השער להיות מקום בו עומד המוכיח:

שָׂנְאוּ בַשַּׁעַר מוֹכִיחַ וְדֹבֵר תָּמִים יְתָעֵבוּ. (עמוס ה')

מַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר יְקֹשׁוּן וַיַּטּוּ בַתֹּהוּ צַדִּיק. (ישעיהו כ"ט)

לאור הטיול הזה, אולי אפשר לקרוא את סיפור שמשון ושערי עזה כטעון במטען הסמלי הכבד של שערי העיר:

וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן עַזָּתָה וַיַּרְא-שָׁם אִשָּׁה זוֹנָה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ. לַעַזָּתִים לֵאמֹר בָּא שִׁמְשׁוֹן הֵנָּה וַיָּסֹבּוּ וַיֶּאֶרְבוּ-לוֹ כָל-הַלַּיְלָה בְּשַׁעַר הָעִיר וַיִּתְחָרְשׁוּ כָל-הַלַּיְלָה לֵאמֹר עַד-אוֹר הַבֹּקֶר וַהֲרַגְנֻהוּ. וַיִּשְׁכַּב שִׁמְשׁוֹן עַד-חֲצִי הַלַּיְלָה וַיָּקָם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּאֱחֹז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר-הָעִיר וּבִשְׁתֵּי הַמְּזֻזוֹת וַיִּסָּעֵם עִם-הַבְּרִיחַ וַיָּשֶׂם עַל-כְּתֵפָיו וַיַּעֲלֵם אֶל-רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי חֶבְרוֹן. (שופטים ט"ז)

השער נשאר מקום טעון גם בעולמם של חכמים, למרות שהוא עובר שינוי עמוק:

כופין אותו לבנות בית שער, ודלת לחצר; רבן שמעון בן גמליאל אומר, לא כל החצרות ראויות לבית שער. (משנה בבא בתרא פרק א')

בהמשך מבין התלמוד מהמשנה, כי שער בבית הוא דבר טוב ואפשר לכפות שכנים לבנותו. הוא מקשה על כך מסיפור על חסיד אחד שאליהו היה רגיל להתרועע אתו, לאחר שבנה החסיד בית שער - הפסיק אליהו לבקר אותו. מהסיפור עולה שבית השער הוא דבר שלילי. בניית בית השער סוגרת את הבית בפני אורחים ובפני עניים, ובכך מהווה ביטוי לערך שלילי.

החומה והשער הם הגבולות של הטריטוריה, של השטח של היחיד או של הקהילה. החומה באה להגן על יושבי העיר או החצר, והיא מסמנת את הקו המבדיל בינם לבין הזרים. מה שמתרחש לפנים מן החומה הוא 'אנחנו', מה שמתרחש מחוץ לה הוא 'הם'. השער הוא מקום מאוד טעון, הוא נקודת המפגש בין ה'אנחנו' ובין הזרים. הוא נקודת מפגש טעונה במובן הסכנה, כאן יכול האחר המאיים לחדור אל תוך העיר. הוא נקודת מפגש ערכית טעונה, מפני שהוא מכריח את יושבי העיר להכריע כיצד הם מתייחסים אל הזרים. המשפט הוא המערכת המושגית שאמורה להוביל לצדק, ערך היסוד של הצדק הוא השוויון. כמה וכמה איסורים הטילה התורה על הטיית המשפט, על נשיאת פני אחד מבעלי הדין - העשיר או החזק, על השוחד. האידיאה היא שוויון לפני החוק. אבל בשער העיר ערך השוויון מאותגר: האם יהיה שוויון גם בין בני העיר ובין הזרים? או שמא תהא העדפה של בני העיר על פני האחרים הזרים?

כל קהילה מתמודדת עם שאלת הזרים, וגם העם היהודי על קבוצותיו מחויב להתעמת עם השאלות הקשות הללו. יש יהודים הרואים את ערך השוויון גובר, ויש הרואים את ערך הזהות העצמית גובר. המחלוקת הזאת הצצה כפעם בפעם, היא מהקשות שאנחנו צריכים להתמודד עימן. יש בה הרבה רגשות, כעסים ופחדים משמשים בערבוביה. הרבה האשמות מתעופפות מצד לצד, הללו רואים בחבריהם גזענים והללו משיבים להם באשמת אובדן הזהות העצמית.

לכל אחד מאתנו קשה להכריע בשאלה הקשה הזאת, אני מניח שכולנו שותפים בשני הערכים וחלוקים על האיזון שביניהם. תרומתה של פרשת השבוע לדיון היא שימת הדגש על שער העיר, על נקודת הגבול שבננו ובין האחרים. היום זאת גזר ההפרדה, או גדר הגבול המונעת ממחבלים ומפליטים מבקשי עבודה להיכנס למדינת ישראל. ההתבוננות שאיננה מופשטת אלא רואה בעין את הגדר את השער ואת בית השער, מכריחה אותנו להתמודד עם מלוא רגשותינו עם השאלה הכאובה הזאת. לעולם תהיה מחלוקת בנושא, אבל לפחות ביכולתנו להגיע לכך שכל אחד מאיתנו יתמודד עם הפנים הממשיות של מי שעומד מחוץ לשער שלנו.

ד"ר משה מאיר, עמית מחקר במכון שלום הרטמן בירושלים

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

נתניהו וגנץ במליאה צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

גנץ בשיחות סגורות: "אני לא מפלג בשביל לשלוט ולא משניא בשביל לחזק את הבייס שלי"

קרא עוד