סגור

בעקבות ההפטרה

כיצד ניתן לרפא את השבר העמוק שיצרו החורבן והגלות?

הרב דוד נתיב
ג באלול התשסח
,
03 בספטמבר, 2008 0:00

צילום:

השבת נקרא את ההפטרה הרביעית מ"שבעה דנחמתא", הלקוחה מספר ישעיהו. פרשת שופטים עוסקת במצוות המוטלות על הציבור ומעצבות את דפוסי התנהלותו ברגיעה ובחירום, וההפטרה ממשיכה את רצף מאפייני הנחמה והגאולה של האומה, נחמה המעבירה את האומה ממציאות של חירום וחורבן, למציאות של אומה על אדמתה.

ההפטרה בהקשרה התנ"כי

הנביא ישעיהו פעל ביהודה וירושלים במהלך עשרות שנים, בזמן מלכותם של עוזיהו, יותם, אחז וחזקיהו מלכי יהודה. בתקופה ארוכה זו ידעה ארץ יהודה תהפוכות רבות בכל התחומים.

בעוד ימי עוזיהו הצטיינו בפריחה גדולה, הטומנת זרעי פורענות של שבר מוסרי. ימי אחז היו שבר רוחני גדול שהביא לשבר בטחוני-מדיני. חזקיהו, שנסה לשקם את השבר, עמד מול המעצמה האשורית שעלתה בימיו לשיא גדולתה. במסעות כיבוש נרחבים הכריעה גם את מלכות ישראל השכנה והגלתה אותה. יהודה שרדה את המצור האשורי בדרך פלאית, אך יצאה ממנו בשן ועין.

נוכח מורכבות זו פועל ישעיהו, תוך שהוא זוכה ליחס הוגן, בדרך כלל, הן מצד המלכים והן מצד העם.

ב"שבעה דנחמתא", שבע שבתות רצופות בהן מפטירין בפרקי הנחמה בספר ישעיהו, אין אמירה מפורשת על מועד השמעתם וקשה לדעת בוודאות באיזה הקשר הושמעו. הפטרת "נחמו", והפרקים שאחריה - מהם נלקחו ההפטרות הנוספות של "שבעה דנחמתא", מופיעים לאחר הפרקים המתארים את כשלון המצור האשורי על ירושלים בימי חזקיהו. יתכן שיש בכך רמז על הרקע להשמעתם.


כשמלכות ישראל, ששטחה היה גדול משטחה של מלכות יהודה, גלתה היתה זו מכה קשה לעם ישראל. שכן חורבן בהיקף כזה לא היה מאז הגיע העם לארץ בימי יהושע. אך גם הסיכוי לתיקונו של השבר היה גדול. חז"ל תיארו ימים אלה באומרם: "בקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג...". אלא שחזקיהו לא השכיל להתרומם נוכח אירועים כבדי משקל אלה. נבואות הנחמה שהושמעו ביהודה וירושלים על ידי ישעיהו על רקע זה, הושמעו קודם כל לשעתן ולמקומם: כדי לעודד את העם ולחזקו כאשר הוא ניצב נוכח אירועים הרי גורל. בדיעבד, כאשר נבואות נחמה אלה לא התקיימו במלוא היקפם, הם הפכו בסיס לתיאור הגאולה השלמה, שאנו מקווים ומאמינים כי ימינו הם ראשית התממשותם.

מושג בהפטרה: לשון כפולה

פעמים שאנו כופלים מילה בהתנסחותנו. אנו עושים זאת מתוך רצון להדגיש דבר מה, להפוך את אמירתנו להחלטית יותר.

בהפטרתנו חוזרת תופעה זו ארבע פעמים: "אנכי אנכי", "התעוררי התעוררי", "עורי עורי" ו"סורו סורו". בכל הפעמים באים הביטויים להעצים את מעורבות העם בתהליך הגאולה. חורבן הארץ והגליית העם יצרו שבר עמוק. כדי לצאת מריסוק זה יש צורך באמירה נחרצת של ה: "אנכי, אנכי הוא מנחמכם" - בעל היכולות הבלתי מוגבלות קורא להתעורר ולצאת מן הגלות. היכולת להתעורר ולפעול במציאות קשה כל כך, אינה מובנת ופשוטה. יש צורך בניעור משמעותי כדי לצאת למציאות חדשה.

שיבת אומה לארצה מתוך גלות נוראה היא תופעה לא מוכרת בהיסטוריה האנושית. עמים שגלו נעלמו. זהו תהליך מורכב ומסובך ונוגע במעגלים רבים: האישיים, המשפחתיים, הלאומיים והכלל אנושיים. תהליך מורכב כל כך דורש זמן ונחרצות. ביסוד הכל חייבת להיות הוודאות "כי עין בעין יראו בשוב ה ציון". כדי לחזק מגמות אלה משתמש הנביא בלשונות כפולים.


הרב דוד נתיב מרצה לתנ"ך במכללת הרצוג- גוש עציון

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

בנט וכהנא מטיילים צילום: באדיבות המצולמים

ח"כים ונופשים: סיכום הקיץ של הפוליטיקאים

קרא עוד