סגור
חדשות כיפה

פרשת שופטים: "מערכת המשפט כיום היא חילול שם שמיים"

מהו מהות ההבדל בין מערכת המשפט השופטת על פי תורת ה' לזו ששופטת על פי ערכים מערביים? הרב ברוך אפרתי על פרשת שופטים

הרב ברוך אפרתי

הרב ברוך אפרתיצילום: באדיבות המצולם

פרשתנו פותחת בהוראה היסודית- שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ.

מסביר רש"י- "שופטים, דיינין הפוסקים את הדין.  ושוטרים, הרודין את העם אחר מצותן, שמכין וכופתין במקל וברצועה עד שיקבל עליו את דין השופט".

במהלך ההיסטוריה הישראלית, עמד האי חסידא קדישא רבי יהודה בן בבא, ומסר נפשו על סמיכת הדיינים. וכך מתארת הגמרא בסנהדרין-

"שגזרה מלכות הרשעה גזרה: כל הסומך דיינים יהרג, וכל הנסמך יהרג, ועיר שסומכין בה תחרב, ותחום שסומכין בו יעקר; מה עשה רבי יהודה בן בבא? הלך וישב בין שני הרים גדולים ובין שתי עיירות גדולות, בין ב' תחומי שבת, בין אושא לשפרעם, וסמך שם חמשה זקנים: רבי מאיר, ורבי יהודה, ורבי יוסי, ורבי שמעון, ורבי אלעזר בן שמוע, ורב אויא מוסיף: אף רבי נחמיה; כיון שהכירו בהם אויבים, אמר להם: בני, רוצו! אמרו לו: רבי, ואתה מה תהא עליך? אמר להם: הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכין; אמרו: לא זזו משם עד שנעצו לגופו ג' מאות לולניאות של ברזל ועשאוהו לגופו ככברה".

מדוע רבי יהודה בן בבא מסר נפשו על הסמיכה? האם לא יכל ללמד את תלמידיו את חוקי המשפט מבלי לסמוך אותם בצורה פורמאלית ולהיהרג על כך?

התשובה הפשוטה היא, שללא סמיכה דיין מדיין אחורה עד משה, אין סמכות הלכתית לדיינים לדון חלק נכבד מדיני התורה (כמו בימינו). על כן מסר נפשו, על מנת שיוכלו בדורו להמשיך לדון את כל הדינים כדיינים סמוכים.

אך לענ"ד ישנה תשובה עמוקה נוספת למעשיו של רבי יהודה בן בבא, להמשיך את הקשר של הדיינים למשה וסיני.

מסירות נפשו של רבי יהודה בן בבא על המשכיות מערכת המשפט שלנו, מעוררת בנו לא רק רגש תורני ולאומי, כי אם גם הבנה עמוקה יותר כלפי מערכת המשפט האלוקית שעליה אנו מוכנים למסור נפשנו.

הרב זצ"ל מסביר בספר אורות את מסירות זו-

"מרכז החיים של נשמת ישראל במקור הקדש היא. דרך אמת ואמונה נולדנו, ובה אנחנו מתגדלים. אין בנו ערכים פרודים, האחדות שוכנת בנו ואור ד' אחד חי בקרבנו. הדינים, דיני תורת אלהים חיים מציינים אותנו מכל עם ולשון. הקדש הוא פועל בקרבנו פנימה, שאיפות חיינו הכלליות אליו הן הולכות. יש נטיפות של קדש בכל עם ולשון, אבל ערכי החיים כולם אינם צומחים מזה. אך לא כן בישראל..... כל שאיפת החיים וכל חפץ החיים, הקנין ותשוקותיו, העשר והכבוד, הממשלה וההתרחבות בישראל, ממקור הקדש הם נובעים. על כן המשפטים הם קדש קדשים בישראל, ועל כן הסמיכה, שהיא נושאת שם אלהים עליה, היא כל כך נחוצה לנו, היא כל כך אופית לתכן לאומנו"

 מערכת המשפט בישראל נעוצה בעומק מהותנו הרוחנית. אנו עם שחייו מאירים את הצדק האלהי המפכה בחיים המעשיים. איננו מבקשים להתרומם מעלה תוך כדי זניחת העולם הזה, תשוקותיו החברתיות ומהלך החיים הציבוריים. אלא לרומם העולם הזה עם כל חלקיו, כלפי האור המוסרי שד' הדריך במערכת המשפט.

מערכת זו אינה חילונית. היא אינה רק כלי להסתדרות האזרחים במרחב הציבורי, ואפילו לא כלי לבירור המוסר האישי עבור האינטרס האישי. המשפטים בישראל בעיקרם אינם עבור ממונו של הפרט הנידון לפנינו עתה, אלא בעיקר סביב עצם הוצאת האמת והצדק אל האור שבמשפט אמת. בקשת דין אמת לאמיתו, להקים מלכות ארצית שיסודה משפט ומוסר אלוקי. ומתוך כך, כנגזרת, מגיע הצדק הפרטי בדין זה או אחר הנידון בבית הדין כעת.

כאשר אדם בא לבית הדין לדון עם חבירו על מעדר או יהלום, הוא לא בא על מנת שיכריעו משפט בפשרה או בדין הסכמי של מוסר אנושי, המברר במבוכה של מי החפץ.  הוא בא לשמוע מהו האידיאל האלוקי בסוגיה זו. מהו המעשה הרצוי מאת האלוה, המוסר הנכון האלוקי, ובמילים פשוטות- הוא בא לשמוע מהו רצון הבורא, כיצד ישמח ד' במעשיו החומריים והחברתיים.

ממשיך הרב-

"והרשעה היונית הסורית הרגישה בחוש העור שלה את ערך הסגולה הגדולה הזאת וגזרה על הסמיכה, ור' יהודה בן בבא מסר את נפשו עליה. ופעולת מסירת הנפש הזאת נשארה, כי העמיקה את תכן החיים האופיים המיוחדים של קדש ישראל לד'".

 תרבות יוון, רומא, וממשיכיהם (מאז ועד עתה), הרגישה את האמירה שלנו- עם המבקש לאחד תחת המוסר האלוקי את כל מערכות החיים, מבלי פירודים. הם הבינו שאצלינו אין דבר שאינו מואר באור ד'. אפילו המערכות הסוציאליות הרחבות, הנמוכות, של קניין, מיניות, רצח, היזק, כל אלו מוארים אצלינו באור המוסר האלוקי, ומתיישרים כלפיו בחריצת הדין בדיינים סמוכים מימות משה בסיני.

קשירת המשפטים הקנייניים "החילוניים" במערכת הסמיכה שיסודה בהתגלות אור האין סוף בסיני, היא קשירה המודיעה על משילות דבר ד' על כל המערכות, כולל אלו הציבוריות והאישיות, הבסיסיות ביותר. אם נדייק, לא רק משילות, אלא חיות, שלימות, מתן תוכן למערכת החברתית.

את זאת יוון לא יכלה ואינה יכולה היום, לסבול. חייהם מפורדים, וחיינו מאוחדים. חייהם גוף מול נשמה, חיינו גוף מואר בנשמה. חייהם משפט הסתדרותי לצד דת אלילית, חיינו משפט דתי אידיאלי. 

רבי יהודה בן בבא מסר נפשו בדיוק על נקודה זו- אחדות שם השם, אחדותם של ישראל עם רצון ד', במערכת הנמוכה של הסידורים הציבוריים והאישיים בתחומים היותר קטנים ושפלים לכאורה. לא ידח ממנו נידח.

וממשיך הרב-

"משה רבנו ע"ה, בתפסו אתו את כח המשפט, בתחלת יסודו באומה, העלה את כל ערכי המשפט עד סוף כל הדורות לאותו התכן האלהי שמשפטי ישראל באים אליו, ודרישת אלהים באה יחדו עם המשפט הישראלי: "כי יבא אלי העם לדרש אלהים, כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו. והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו". ודרישת אלהים של המשפט נשארה סגולה ישראלית, שהיא מתגלה באופי האלהי הכולל עולמי עד וזורח בארץ ישראל, בארץ חבל נחלתו, מקום האורה של סגולת הקדש".

לא בכדי משה רבינו קרא שוב ושוב (בהוראת ד') למערכת המשפט  בשם 'דרישת אלהים'. משה ורבי יהודה, מבטאים את אחדות הקודש המחיה את החול בישראל ואינו נוגד אותו, וגם אינו חי לצידו אלא מאיר בו.

גם בימינו, אנו נפגשים עם מערכות המשפט המערביות, המחוללות עוול. העוול במערכת המשפט שאינה ע"פ דיני התורה, אינו רק עוול של בירור לא נכון של הדין. העוול האמיתי הוא, עצם הגישה אל עולם המשפט. אפילו אם השורה התחתונה תהיה נכונה, הרי שעצם המערכת היא חילול שם שמים. בעוד המערכת המשפטים של הערכאות, רואה בבירור המשפטי בירור הסתדרותי, ע"פ שופטים חילוניים ברובם שאינם מאמינים במעמד סיני, הרי תורתנו הקדושה מבקשת להעמיד את המשפט על דרישת ד' בדוקא. על יצירת ממלכת כהנים, משפט המבטא את רצון האין סוף מברואיו, ולא את המשפט החילוני המומצא, שנועד רק כדי שישמר הסדר הציבורי ויהיה מוסר יחסי המשתנה כל כמה שנים.

ללכת למשפט ערכאות, הרי הוא אמירה שאין לד' רצון מוסרי מאיתנו על פי תורתו. זוהי הפרדה בין הדת לחיים. 

כמה חסרה לנו סנהדרין בלשכת הגזית, מקום בו השראת שכינה מופיעה בכפורת שבקודש הקודשים, לצד בית הדין הגבוה לצדק- הסנהדרין.

ההרגשה העמוקה על דבר החסרון, הצער העמוק בברכת 'השיבה שופטנו כבראשונה והסר ממנו יגון ואנחה', הם אשר מבססים בנו היטב את הרתיעה ממערכת המשפט החילונית שאין בה דרישת אלהים, ואת הערגה למשפט אלהי במהרה בימינו, אשר שם יבוא העם לדרוש אלהים.

24.08.2017

1. ליקוי מאורות (משה אהרון)



אין לכם האומץ ועל כן אתם שרויים ושבויים בבועה של אמת נעדרת.
ואין בכם גם נביא לבב חכמה להבין כי לא בכדי החליטה ההשגחה להביא את האתחלתא כפי שהיא .
יש בכך כוונת מכוון ברורה להטמיע במשפט העברי שהתנוון אותם ערכי יסוד שלא מפותחים בו. המבקש עוד בתגובה למאמר בערוץ 7

דווח על תגובה לא ראויה
24.08.2017

2. חילול השם נגרם ע"י מי שמציג את עצמו כדתי (רמז: לא מערכת המשפט האזרחית) (אסי)

ואם בתי דין רבניים מתעללים במתגיירים ובעגונות, איך נראה הצדק שלהם והתורה שהם מתיימרים לפעול בשמה?

דווח על תגובה לא ראויה
24.08.2017

3. חילול השם הוא דווקא מצד הרב אפרתי. (חיים)

כשהוא מאשים את מערכת המשפט הישראלית המפוארת בכך שיש בה חילול השם - הוא מראה שהוא לא מכיר את המערכת.
בהעדר היכרות - האשמותיו כשלעצמן הן חילול השם.

דווח על תגובה לא ראויה
24.08.2017

4. מעשה המצוות אינו נותן פטור ממוסר (פסח)

שגיאה חמורה מאד (!) לומר שחוקי התורה הם מוסר (אלוהי) שכן המוסר הוא אנושי בלבד (והייתם יודעי טוב ורע) ונועד להסדיר את יחסי אדם-לחברו בחברת בני-אדם – ואילו חוקי התורה הם-הם עבודת השם ונוגעים למעמד האדם לפני אלוהיו בלבד.

אינני יודע מבית מדרשו של מי הגיע אל חברינו (הר"מים הצעירים בעיקר) הדעה הרעה הזאת, אם כי אין בזה שום נפקא מי המציא דבר שטות. דעות רעות כאלה גרמו לשיבושים רבים כל כך שפוגעים במוסריות ובעבודת השם כאחד. התשובות נעשות קלושות ותלושות, לפעמים עד כדי גיחוך, וכבר לאפיקורוס לא ידעים מה להשיב.

זה הוא מה שאמרו חכמים שדרך ארץ קדמה לתורה, כלומר המוסר והמוסכמות שבין בני אדם. כיוון שכך, אדם מוסרי וירא שמיים שנקלע לאי בודד אין לו שם צורך במוסר – לא כן בעבודת ה'.

וחשוב להדגיש שמעשה המצוות לא נותן פטור מלהיות אדם מוסרי כשאר בני אדם.

דווח על תגובה לא ראויה
24.08.2017

5. שפטים ושטרים (ד"ר שלום פליסר)

נסו להוציא פ"א מ"שופטים" ורי"ש מ"שוטרים". מה תקבלו: "שוטים ושוטים". והרי אסור לעקור אות מן התורה, איך כאן נעקרו שתיים?! הפ"א והרי"ש מצטרפות ל"פר", שידוע כ"פר העלם דבר של ציבור". אחד היתרונות של הדמוקרטיה היא שהציבור יכול להחליט לגבי נבחרי-השלטון. בכל רשות: המחוקקת השופטת והמבצעת. אם הציבור אינו יודע לנצל את זכותו לדרוש בחירת שופטים שלא בנפוטיזם ולא חבר-מביא-חבר = הרי שהוא מתחייב בהבאת פר העלם דבר של ציבור, קורבן על השגיאה הפטאלית הזאת...

דווח על תגובה לא ראויה
24.08.2017

6. האמנם ״כאשר אדם בא לבית הדין לדון עם חבירו על מעדר או יהלום, הוא לא בא על מנת שיכריעו משפט בפשרה או בדין הסכמי של מוסר אנושי, המברר במבוכה של מי החפץ. (אברהם בן-צבי, עו״ד)

ה [ד] מצוה לומר לבעלי דינין בתחילה, בדין אתם רוצים או בפשרה; אם רצו בפשרה, עושין ביניהן פשרה. וכל בית דין שעושה פשרה תמיד--הרי זה משובח, ועליו נאמר "משפט שלום, שפטו בשעריכם" (זכריה ח,טז): איזה הוא משפט שיש עימו שלום, הוי אומר זה ביצוע.

ו וכן בדויד הוא אומר "ויהי דויד, עושה משפט וצדקה" (שמואל ב ח,טו): איזה הוא משפט שיש עימו צדקה--הוי אומר זה ביצוע, והיא הפשרה.

ז במה דברים אמורים, קודם גמר דין; אף על פי ששמע דבריהם, וידע להיכן הדין נוטה--מצוה לבצוע. אבל אחר שגמר הדין ואמר, איש פלוני אתה חייב, איש פלוני אתה זכאי--אינו רשאי לעשות פשרה ביניהן, אלא ייקוב הדין את ההר.

ח [ה] אף על פי שרצו בעלי הדין בפשרה בבית דין--יש להם לחזור ולתבוע הדין, עד שיקנו מיד שניהם. [ו] יפה כוח הפשרה מכוח הדין: ששני הדיוטות שדנו--אין דיניהן דין, ויש לבעלי דין לחזור בהן; ואם עשו פשרה, וקנו מידן--אינן יכולין לחזור בהן.

היות שרב קוק זצוק״ל בטח הכיר את הרמב״ם, אני נוטה לישוב שיש בעיה עם פרשנות של המאמר שלו.

דווח על תגובה לא ראויה
24.08.2017

7. ל-3, אתה זה שלא מכיר (מ.נ.)

אילו הכרת היית יודע שרוב השופטים, מטרתם אינה להביא לידי ביטוי את הצדק האלוהי (שבו הם כופרים).
על מערכת שלא מכירה ב"כי המשפט לאלהים הוא" אינה ראויה לכינוי "מפוארת".

דווח על תגובה לא ראויה
25.08.2017

8. הנצי"ב על אחריות הציבור להשגיח שהדיינים שופטים משפט צדק (יהודה)

הנצי"ב אומר בפרושו שלשון היחיד שנוקטת התורה – שופטים ושוטרים תתן לך – הכוונה היא לכלל ישראל. אבל אם הדיינים אינם שופטים בצדק, האשמה מוטלת גם על הציבור ואסור להסכים עם עשיית אי-צדק. למעשה פרנסי הציבור ומנהיגיו הם שאחראים על מה שיוצא מבית הדין שלהם.

וזה לשונו, ושפטו את העם משפט צדק (דב' טז, יח), גם זה אזהרה על כנסת ישראל (כלל הציבור) שישגיחו על הדיינים שישפטו בצדק, והקולר תלוי גם בצווארם (גם הם ישאו באשמה). ומזה למדנו על ראש עירו שמחויב להשגיח על בית דין שבעירו, והיינו דאיתא במדרש קהלת עה"פ "ושנאתי את החיים", דר' אושעיא שמע שדייני עירו אינם מתוקנים (מטים את המשפט), אמר ושנאתי את החיים, והיינו משום שעליו היה מוטל להשגיח עליהם, ואשמם בראשו.

דווח על תגובה לא ראויה
25.08.2017

9. נכון, היכן המשפט העברי של פעם (אשר)

עם ישראל מתגעגע לחוקים שמאפשרים לסקול אישה כיוון שבגדה, לקחת אדם בתור עבד כיוון שיש לו חוב.
אס מה אם העולם כבר לא חושב שכדור הארץ הוא שטוח. אנחנו בני ישראל נמשיך לנהוג על פי הלכות שור נגח!
התקדמות חוקתית כפי שמראה התנ"ך נפסק ברגע שנחתם הספר!
אנחנו בוחרים לא להתקדם כפי שעשו אביתנו מבחירה!!!

דווח על תגובה לא ראויה
25.08.2017

10. "שופטים ושוטרים" לא רק במערכת המשפט (משה אהרון )

"שער" גם במובן של דילמה. התחבטות והתלבטות.
במובן של "שיערוך"
גם מין פתח של מצב או סוגיה אליה אנו נקלעים ובחיינו ואשר דורשים הערכה [שיערוך]והחלטות .
במצב זה מרמזת התורה תן לעצמך מתנה פרספקטיבה אובייקטיבית גם של המומחים לדבר.
תן לעצמך את המתנה של דעה אובייקטיבית מבחוץ.
בבחינת : "שופטים ושוטרים".
שבת שלום

דווח על תגובה לא ראויה
26.08.2017

11. מערכת המשפט - מתנה (משה אהרון)


בס"ד.

מוסד המלוכה בתורת ישראל לכתחילה לא התקבל יפה ובחיוב.
מודגש בו כי הוא תולדה וצורך של חיקוי של פופוליזים עממי.
הדרישה מהעם שלא להיות שונים משאר עמי הסביבה.
מה עמי הסביבה מתגדרים ומתפארים במוסד של מלוכה.
כך הדרישה למלוכה בישראל באה מלמטה
בדרישה עממית כאמור.
לא כן ביחס למערכת המשפט .
זו על פי תורת ישראל משמשת נדבך מהותי ורציני ביותר
בבסיס התגבשותה של האומה הישראלית.
בלעדיה אין תקומה לאומה.[ציון במשפט תפדה]
בפרשת השבוע פרשת שופטים מטיבה התורה לעשות את האבחנה כאמור.
והיא עושה כן בצורה מופלאה בביטוי שהוא דומה אך שונה מהותית .
והנה לגבי מערכת המשפט נאמר:
"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך".
אם כן הביטוי היחודי המשקף את המהות האפקטיבית
לעניין החיוב במערכת המשפט.
הוא : "תתן לך"
משל אתה מצווה לחוש שהתברכת
ושאתה מצווה לחוש במשך כל זמן העתיד
כי בהסכמתך ובכפיפותך למערכת המשפט .
אתה למעשה מעניק ונותן לעצמך - מתנה.
בבחינת : "תתן לך"
לעומת זאת בואו נבחן עתה את הביטוי הפעיל המקביל
לעניין מוסד המלוכה.
כאן נאמר : "....לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא אחיך הוא"
הנה כי כי כן בראש הדברים הנימה השלילית : "לא תוכל"
והעיקר בניגד כאמור לביטוי "תתן לך" כאמור
ביחס למערכת המשפט.
הביטוי כאן לגבי המלוכה הוא שונה במופגן
לאמור :
"לתת עליך".
משל אתה נוטל על עצמך ועליך עול.
עול מעיק אשר גם לגיטימי בבוא ביום
לפרוק עול זה מעליך.
וודאי להחליפו בשיטות יעילות
ואצילות יותר

דווח על תגובה לא ראויה
27.08.2017

12. יש רבנים שמביישים אותי בשטחיות שלהם, קשה לשאת את הכאב. (מרים)

מחילה

דווח על תגובה לא ראויה
28.08.2017

13. כיפה אתם מתדרדרים (למה לתת במה לדעות חשוכות ונפסדות?)

הטוקבקים אינטליגנטיים פי מיליון מהכותב.

דווח על תגובה לא ראויה
29.08.2017

14. משפט התורה ומשפט המדינה (משה)

לאחר כל הדיבורים היפים--העובדה היא שרוב היהודים הדתיים מעדיפים ללכת לבתי משפט ולא לבתי דין לממונות--ולא מרע לב אלא בעיקר שהם מכירים את שתי המערכות--ובדין דורה ההחלטות הן די "נזילות"
תלוי לפי מי אתה הולך. --זוהי הגלות האמיתית של עם ישראל--אין סמכות הלכתית פורמאלית להכריע בדין.

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

פייסבוק צילום: shutterstock

זהירות: פייסבוק כנראה מאזינה לכם

קרא עוד