הרבנית ימימה מזרחי: אין לך כוח לטילים? תלחמי באהבה

האם בנות צלפחד נלחמו להיות "המין החזק", בעל הכוח? מה כוחן הגדול של האזעקות? ומנין שואבת את כוחה איריס יפרח, אימו של אייל הי"ד?

הרבנית ימימה מזרחי
יג בתמוז התשעד
,
11 ביולי, 2014 15:03
נוגה בנודיז – סוכנות תצפית

נוגה בנודיז – סוכנות תצפיתצילום: נוגה בנודיז – סוכנות תצפית

המאמר באדיבות אתר 'משלך'

אומרים על פרשת פנחס שהיא פרשה פמיניסטית. בנות צלפחד מגיעות ומבקשות נחלה בארץ ישראל, כי כשאבא נפטר ואין בנים, מן הראוי שהבנות ירשו את הנחלה. בזמננו נשים רבות מדברות על האסרטיביות של בנות צלפחד ואני רוצה לחדד פה נקודה חשובה.

בנות צלפחד - הרווקות מלאות האהבה

בנות צלפחד הן חמש אחיות מהממות. האם הן מפגינות כוח? ממש לא. הן לא מתעקשות להיות "המין החזק", טעות נשית נפוצה. לא הכוח מניע אותן, כי אם האהבה. הן נשים מלאות אהבה - לארץ ישראל ולתורה. ולעצמן. על אף שהן היו חמש רווקות זקנות (הצעירה שבהן בת 40 והמבוגרת בת 65), הן היו מלאות אהבה, רצון וחסד ונעשה להן נס וילדו עד גיל 130 שנה.

כתבות נוספות באתר משלך:

- עזה כמוות אהבה

- להפיג את המתח: משחקים לבית ולממ"ד

- מלחמה במקום חופש: מה האכזבה מלמדת אותנו?

אני רוצה לדבר אתכן על הכוח הזה שהוא באמת לא כוח. למעשה אין בו כוח בכלל. אי אפשר להאמין איך אנחנו מתבלבלות בקלות בין אהבה לבין כוח, בקלות. כשעומד אביו של אייל יפרח ובוכה בהלוויית בנו, הוא אומר "אני רוצה לומר לכל השכנים הערבים שלנו שדמעות של גבר זה לא כי חלשים. דמעות - זה כי… אנשים. אנשים בוכים". מה הוא צריך להסביר להם - שיש דמעות של אהבה. לא כל החיים זה או כוח או חולשה ("הוא בוכה - משמע הוא חלש" / "היא לא בוכה - איזו אישה חזקה"). מה פתאום.

מנין יבוא כוחי? ועצה לדרך מאיריס יפרח, אימו של אייל הי"ד

בשבוע שעבר ישבתי ליד איריס יפרח הצדיקה, אמו של אייל יפרח הי"ד. ראיתי אישה נטולת כוח ועייפה מכל קבלת הקהל הזו. "מאיפה הכוח?" שאלתי אותה והיא אמרה: "תגידי לכל הנשים, שיש להן את הכוח לעבור כל דבר שבא עליהן. כל ניסיון מגיע עם כוחות. אבל מה - בכל בוקר אני אומרת לקב"ה: 'תראה לי היום מאין אתה רוצה שאקבל את הכוח', והוא מראה לי. ובדרך כלל הכוח מגיע ממעשים קטנים-קטנים".

היא נתנה דוגמא: "אתמול, למשל, ראיתי את הילדה הקטנה שלי מביטה בי מהצד. כמה זמן לא הסתכלתי עליה! והילדה הזו באה וחיבקה אותי חיבוק ענק בלי לומר מילה. כמה כוח קיבלתי מהקטנה הזו. היא לא מבינה וכן מבינה, ובשתיקה, בלי להציק ובלי להפריע ובלי לבקש כלום באה ונתנה בי כוח". היא לא חזקה, אין לה טיפת כוח. ומנין יהיה לה? אבל היא אוהבת, היא אישה אוהבת! והמעשים הקטנים האלה בונים בית.

שמעתי סיפור שפשוט צימרר אותי. בשבוע שעבר השתתפתי בכנס ועל הבמה הרכב של פלייבק, נשים שמספרות סיפור והקבוצה משקפת ומשחקת אותו על הבמה. עולה אישה ואומרת: "יש לי סיפור. אני מורה להוראה מתקנת. הגיע אלי תלמיד ואני רואה שהוא לא ממש זקוק לעזרה. הוא מצוין. ואני שואלת: 'אתה בטוח שאתה זקוק?' 'כן', הוא עונה אני רואה שהציונים שלו בין 90-95. ואני שוב שואלת: 'למה?' והוא אומר: 'תמיד צריך להשתפר, להיות טוב יותר'. תעלומה!"

והוא אומר לה: "תשמעי. אל תספרי לאף אחד. יש לי חבר שזקוק להוראה מתקנת, והוא כל כך מתבייש להגיע לכאן. אז אני אומר לו: 'מה אתה מתבייש? אפילו אני תלמיד טוב מאוד והולך להוראה מתקנת'. לבחור הזה קראו גיל-עד שער".

הסיפור הזה שייך לתקופה הזו ממש. תילי תילים של טילים מכסים את שמי הארץ, ובלי עין הרע, אף אחד לא נפלה שערה משערות ראשו. שה' ישמור על כולנו. ואני מרגישה שכל התפילות שהתפללנו עבור הנערים כנראה עכשיו בשמים מסוככות עלינו. יש לנו בשמים כיפות ברזל מדהימות ששלושת הנערים האלה פורשים מעלינו בזכות מעשיהם הטובים. מעשה "קטן" כזה הוא כיפת ברזל ענקית ששומרת גם עלינו וגם על החיילים המופלאים, שליחיו של עם ישראל שמגויסים כעת.

מה עושים בזמן האזעקה?

ואמו של אייל אמרה שאייל, בחייו, היה כזה פייטר. עכשיו היא שולחת אותו לדפוק על כל שערי הרחמים: "תמיד היית פייטר, אייל. גם עכשיו, בשמים, תישאר פייטר בשבילנו". אני רוצה לתת לכן מבט אחר על הצפירה והאזעקה. כתוב וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרוֹת וֲנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם. כשנורה עלינו טיל, זה רגע כל כך מבלבל ואנחנו לא יודעים מה עושים איתו. לכן מה עושים - צפירות. תוקעים בחצוצרות גדולות וזה רגע להשחיל בו את כל התפילות בעולם. תפילות עולות בזמן שתוקעים בו, בחצוצרה / בשופר / בצפירה.

ומה עושים בשעה ששומעים אזעקה? בראש השנה, שיחול בדיוק בעוד 10 שבועות (פרשת פנחס היא תמיד עשרה שבועות מראש השנה), תוקעים בשופר כדי (בין היתר) לבטל את יבבותיה ההיסטוריות של אמא שדואגת לחייל שלה, אמא רשעית; אם סיסרא. צריך את ראש השנה כדי לבטל צעקות של אמא בזמן שהיא דואגת בזמן מלחמה. זאת אומרת שלתפילה של אמא ושל נשים בכלל יש כוח עצום, כוח אדיר.

אז לכל הנשים שקוראות את השיעור, בשדרות, בעוטף עזה, בתל אביב, בראשון לציון, בשדרות, בבני ברק, בירושלים: זה מה שתעשו בצפירה - תשחילו תפילות. זמן האזעקה הוא רגע אדיר של תקיעת שופר וקיבול תפילות. וזה זמן למעשים טובים קטנים. זמן לאהבה. בעוד שבוע, ביום שלישי, יהיה צום י"ז בתמוז. בי"ז בתמוז הוחלפה האהבה בכוח ומאז אנחנו מתקשות להבדיל בין אהבה לבין כוח. כשאת מעירה לבתך הקטנה "מה את עושה", האם הערת לה באהבתך אותה או כי את פשוט עייפה? כשאת נותנת מוסר לבתך המתבגרת, האם זה מתוך אהבה או כי את מתביישת בה? כשאת אומרת לבתך הבוגרת "תתחתני, אני כל כך מודאגת" - זה מאהבה או שהיא פשוט תקועה לך כמו עצם בגרון?

מעשים קטנים הם כיפת ברזל ענקית

כמה אהבה יש לאימהות החטופים. כמה אהבה יש לאנשי שדרות, לרוץ 12 פעם ביום למרחב המוגן עם שני תינוקות על הידיים. ימי בין המיצרים (בין י"ז בתמוז לתשעה באב) עוד לא התחילו, אבל הם כן התחילו כי אנחנו בפחד ובמיצר. ולכן המעשים הקטנטנים - לשמח את הילדים, להרגיע, להגיד מילה מעודדת לזקנה בירושלים שלא ידעה את נפשה, לרוץ ככה מלאות אהבה לעם ישראל, לילדים, לקב"ה - מעשים קטנים הם כיפת ברזל ענקית. ויהי רצון שתיעצר המגיפה, ונזכה לראות את הבית הגדול של הקב"ה בנוי בקרוב.

בשורות טובות שיהיו לכולנו. יְהוָה-עֹז, לְעַמּוֹ יִתֵּן; יְהוָה, יְבָרֵךְ אֶת-עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.

שיעור זה הוא חלק אחד מתוך לימוד שבועי מלא שנשלח לקהילת קוראות מדי שבוע. בין הנושאים: אמונה, זוגיות, חינוך ילדים, רווקוּת, אקטואליה, חגים, בישול, דיאטה, כינים… ועם המון הומור והעמקה.

האם אפשר לקבל את הלימוד המלא?

כן - בקלות!

מסדירים מנוי אישי-משפחתי והעלון יגיע אליך למייל בכל שבוע ביום חמישי. לחצי כאן לקבלת פרטים על המנוי.

וחוצמיזה… בקרי באתר פרשה ואישה והירשמי ִלעדכונים ותכנים במתנה!

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

 צילום: דוברות המשטרה

משרד האוצר נגד משרד הבריאות: "המגבלות יוסרו כמתוכנן"

קרא עוד