על הברכה

עיון מעמיק בפירוש השלבים השונים בברכת כהנים שמופיעה בפרשתנו

ד"ר משה מאיר
ט בסיון התשעה
,
27 במאי, 2015 12:56
משה מאיר, יחצ

משה מאיר, יחצצילום: משה מאיר, יחצ

בפרשתנו מופיעה ברכת הכוהנים, המופע המושלם של 'ברכה' במקורות היהדות:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר, כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם:

יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ.

יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ.

יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.

וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם.

בכדי להתבונן בברכה הזאת, צריך לזכור עובדת יסוד הנשכחת לעיתים קרובות על ידי לומדי התורה: אלוהי התנ"ך שונה מאלוהי הרמב"ם. אלוהי הרמב"ם אינו גוף, ואין לו דמות הגוף. ממילא אי אפשר לראותו, לא להכיר בו בעזרת חוש מהחושים. את אלוהי התנ"ך אפשר לראות, אלא שמי שרואה את פניו לא יחיה [שמות ל"ג כ']. לאור הנחת יסוד זו, בואו ונתבונן בברכת כוהנים. יש משהו מוזר בסדר הפסוקים. בכדי לעמוד עליו, בואו ונשווה את הברכה הזאת, לברכת יעקב ליוסף ולבניו:

וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף: הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה.

וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ, אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם...

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף, וַיֹּאמֶר: מִי אֵלֶּה?

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו: בָּנַי הֵם, אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה. וַיֹּאמַר: קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם.

וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן, לֹא יוּכַל לִרְאוֹת. וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו, וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם...

וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם - וְהוּא הַצָּעִיר, וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה, שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר.

וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר... [בראשית מ"ח]

ישנם שלבים בברכה. יעקב מזהה את הילדים, ואז שואל מי הם. הוא לא יכול לראות אותם, אך הוא מחבק אותם ונושק להם. אחר כך הוא מניח את ידיו על ראשיהם, ואז מברך אותם. זהו סדר הגיוני, התפתחות של ההתרחשות שלב אחרי שלב. אילו ברכת הכוהנים היתה בנויה בסדר כזה, היה סדר הפסוקים שונה:

בשלב הראשון - ריבונו של עולם נושא פניו אל עבר המבורכים, במקביל ל'וירא ישראל'...

בשלב השני - הוא מאיר להם את פניו, במקביל לחיבוק ולנישוק של יעקב לנכדיו.

בשלב השלישי - הוא מברך אותם, 'יברך ה' ', במקביל לברכת יעקב ליוסף.

מה פשר הסדר ההפוך בו מופיעה הברכה, לאחריה הארת הפנים ולבסוף נשיאת הפנים?

יש הרבה יופי בברכה - הענקה, חום, רגש וקשר בין המברך לבין המבורך. אבל יש גם מחיר. יש הקטנה של המבורך, העמדתו כתלוי במברך. המבורך לא מסוגל לעמוד בכוחות עצמו, רק ברכת המברך מביאה אותו לידי חיים מלאים ושופעים. ברכתו של ריבונו של עולם היא ברכה פדגוגית, תכליתה - גם הענקת שפע וגם חניכה לבגרות העומדת בכוחות עצמה. על כן זו ברכה נסוגה, כמו סרט המוקרן מהסוף אל ההתחלה. הכיוון ההופך יוצר שמיטה של האחיזה, היא מתרופפת והולכת משלב אל שלב. במקום לראות מישהו הקרב לבניין, נכנס, עולה במדרגות, דופק בדלת ונכנס לדירה. אנחנו רואים אותו צועד לאחור מהדירה אל המדרגות עד שהוא עומד מחוץ לבניין. כך ביחס לברכה:

בשלב הראשון הקשר חזק, אלוהים הוא המברך והוא השומר.

בשלב השני הזיקה עדינה יותר, הוא רק מאיר פנים וחונן.

בשלב השלישי החיבור קלוש, הוא רק נושא את פניו - מפנה את מבטו אל המבורך.

דווקא אז, כשאבינו שבשמים נסוג, בא השלום ומגיעה השלמות אל המבורך. דווקא כשהמבורך עומד בכוחות עצמו, הוא זוכה לשלום. השלמות היא השלמות הבוגרת, שיקופה הוא בשלום הקורן מאישיותו של המבורך. לאור קריאה זו, בואו ונתבונן בפסוק האחרון:

וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם.

רש"י מביא שני פירושים לפסוק:

'ואני אברכם' - לישראל, ואסכים עם הכהנים. דבר אחר: 'ואני אברכם' לכוהנים.

המנעד שבין שני הפירושים, הוא מרחב התנועה העדינה בה נסוג ריבונו של עולם. הוא מותיר את הזירה להתמודדות האנושית, עם החרדות ועם הספקות. החרדות והספקות הם היוצרים את הצורך בברכה.

תפקידו של הורה מורה ומנהיג, להצמיח את ילדיו תלמידיו וקהילתו. להעמיד אותם על רגליהם, כאנשים עצמאיים שאינם תלויים באחרים. משמעות הדבר: חובה מוטלת עליו, בתהליך מסודר והדרגתי, לסגת ולהיעלם. רבים ההורים המורים המנהלים והמנהיגים, המתקשים לוותר על נוכחותם. ברכת כוהנים מהווה מגדלור, המסמן לכולנו את דרך האחיזה הנסוגה.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

תקיפה נוספת בסוריה. ארכיון צילום: דובר צה"ל

צה"ל תקף יעדים איראניים בסוריה

קרא עוד