נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב לְמַטֵּה יְהוּדָה

שמירה מגאווה אצל המלך, כהן גדול והנשיאים

הרב כרמיאל כהן 24/05/07 00:00 ז בסיון התשסז

(יב) וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב לְמַטֵּה יְהוּדָה: ... (יח) בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הִקְרִיב נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר נְשִׂיא יִשָּׂשכָר: ... (כד) בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי נָשִׂיא לִבְנֵי זְבוּלֻן אֱלִיאָב בֶּן חֵלֹן: ... (ל) בַּיּוֹם הָרְבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי רְאוּבֵן אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר: ...

(פרק ז)

קרבנות הנשיאים חוזרים כהד שנים עשר פעם ברצף. אולם דווקא בגלל זהות זו יש לתת את הדעת לשינויים מסוימים שבכל זאת ישנם בין הנשיאים. נעמוד על שינוי אחד בלבד ועל משמעותו. המבנה הקבוע בעשרת השבטים מזבולון ואילך הוא "בַּיּוֹם... נָשִׂיא לִבְנֵי... " ושמו של הנשיא. אולם בשני השבטים הראשונים אין זה כך. אצל נחשון בן עמינדב לא מוזכר כלל תואר נשיא, ואצל נתנאל בן צוער מופיע בהבלעה מסוימת ("נְשִׂיא יִשָּׂשכָר") וודאי לא בהדגשה כבשאר שבטים.

האלשיך הקדוש רואה בשינוי זה לימוד חשוב בעיקר למנהיגי העם. טרם נבאר את הלימוד ניתן את דעתנו להלכה אחת מהלכות תפילה. כך פסק הרמב"ם בהלכות תפילה ה, י (על פי ברכות לד, ב):

המתפלל כורע חמש כריעות בכל תפלה ותפלה, בברכה ראשונה בתחלה ובסוף, ובהודיה בתחלה ובסוף, וכשגומר התפלה כורע ופוסע שלש פסיעות לאחוריו... במה דברים אמורים בהדיוט, אבל כהן גדול כורע בתחילת כל ברכה ובסוף כל ברכה, והמלך כיון ששחה בראשונה אינו מגביה ראשו עד שגומר כל תפלתו.

הבדל יש בין הדיוט כהן גדול ומלך בענין הכריעות שבתפילת שמונה עשרה. הדיוט כורע חמש כריעות בלבד, כהן גדול כורע בכל ברכה תחילה וסוף, ומלך מתפלל רוב תפילתו בכריעה. מה טעם ההבדל בין שלשה אלו? כותב רש"י בפירושו לגמרא שם: "כל מה שהוא גדול ביותר צריך להכניע ולהשפיל עצמו".

אדם שזכה למעמד בכיר בחברה, סכנת הגאוה רובצת לפתחו. עלול הוא להתמלא שחץ וגאוה מתוך הרגשת אני ואפסי עוד. ריבוי הכריעות שבתפילה גורם להכנעת הלב בפני מלך מלכי המלכים, ומבטל את הגאוה שבלב. ככל שהאדם הוא בעל מעמד גבוה יותר זקוק הוא לכריעות רבות יותר בתפילה - "למען כל היותר עליון, יורה יותר הכנעה לפני קונו" (לשון האלשיך הקדוש).

על פי עיקרון זה מבאר האלשיך הקדוש את העובדה שביחס לנחשון בן עמינדב לא מופיע התואר נשיא כלל, וביחס לנתנאל בן צוער הוא מופיע לא בהבלטה; זו לשונו:

יהודה שהוא כתר המלכות, לא יזכר בו אפילו תואר נשיא. ויששכר שבו מעלת חכמה שהוא מעלה, אך לא כמלך בעולם הזה, יורה גם הוא הכנעה, אך לא כל כך כמלך. לכן, ביששכר הזכיר בו נשיא, כלאחר יד, ואמר נשיא יששכר. ויתר השבטים לא יצטרכו לכך, כי אין בם מה שיתגאו כראשונים.

שני הנשיאים הראשונים - נחשון ונתנאל - שייכים הם לשבטים שזכו למעלות מיוחדות. שבט יהודה זכה למעלה הגבוהה ביותר - כתר מלכות. ושבט יששכר זכה אף הוא למעלה אם כי פחותה מן המלכות - מעלת החכמה (יש להדגיש שמדרג המעלות הוא על פי המקובל "בעולם הזה" דווקא). לכן, כדי למנוע מגאווה, הושמט התואר נשיא מנחשון, ואילו ביחס לנתנאל מופיע התואר נשיא אבל "כלאחר יד". "ויתר השבטים לא יצטרכו לכך, כי אין בם מה שיתגאו כראשונים".

מאותה סיבה שהמלך כורע בתפילתו יותר משאר אנשים, מאותה סיבה גם הושמט התואר נשיא מנחשון בן עמינדב. המעלה היא זכות אך יש בה גם חובה - "כל מה שהוא גדול ביותר צריך להכניע ולהשפיל עצמו".

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר