סגור

בפיך ובלבבך לעשותו

חיי זוגיות עליהם לעבור מהאהבה החופשית אל זאת המחייבת. אהבה אליה כל כוחות האדם מנוקזים ולמרות הקושי שבכך אומרת לנו התורה "כי קרוב אליך הדבר מאוד"

הרב יעקב פילבר
כה באלול התשעב
,
12 בספטמבר, 2012 15:04

צילום:

"רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות", רבוי התורה ומצוותיה ניתנו לאדם כדי לסייע לו להגשים את שלמותו. כמו שכתב הרמב"ם (סוף הל' תמורה): "ורוב דיני התורה אינן אלא עצות מרחוק, מגדול העצה, לתקן הדעות וליישר המעשים". אבל עד שהאדם מבין זאת הוא עדיין מפקק האם המטלות והדרישות העומדות לפניו הן ביכולתו או מעבר ליכולת האנושית שלו, ועל הספק הזה אומרת התורה לאדם: "לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא", הדבר ביכולתך והוא כל כולו תלוי באדם עצמו בלבד ככתוב: "כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו". התורה מתיחסת כאן לשלוש הפעולות הכוללות את תיפקודו של האדם: מחשבה, דיבור ומעשה, ואם ידע האדם להשתמש בהם נכון יביא את עצמו אל שלמותו. יסוד נוסף יכולים אנו ללמוד ממה שהתורה מביאה את שלושתם ברצף אחד ככתוב: "בפיך ובלבך לעשותו", שעל האדם לדאוג שלא תהיה סתירה בין כל אחד משלושת הכוחות הללו, שדיבורו של האדם יהיה מתאים למחשבתו, ולא תהיה סתירה בין המעשה למחשבה, אלא תהיה הרמוניא חיובית בין הפנימיות של האדם למעשה החיצוני שלו, כמו שכתב רבינו בחיי בהקדמתו לספרו "חובות הלבבות": שהאדם צריך שהצפון והגלוי שבו יהיו שוים ושקולים בעבודת ה', והוא מתכווין לשלושת הדברים הללו, וכך כתב שם: "עד שתהיה עדות הלב והלשון והאברים שוה", וההתאמה הזו של כל חלקי האדם היא התמימות שעליה ציותה התורה: "תמים תהיה עם ה' אלקיך".

ההרמוניא שבין משאלות הלב וההתנהלות המעשית של האדם, היא אינה רק בחיי הפרט, אלא גם בחיי הנישואין, דבר זה אנו לומדים מדברי הנביא הושע (ב,כא-כב) שמתאר את המרכיבים של הזוגיות המושלמת, וכך אמר הנביא: "וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט, וארשתיך לי בחסד וברחמים, וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'". ועל דברי הנביא הללו נשאלו כמה שאלות: האחת, מדוע האירוסין שהוא מצב זמני בין הרווקות לנישואין, מציין הנביא כמצב תמידי, "לעולם". שנית, מדוע כפל הנביא את דבריו: צדק לעומת משפט, וחסד לעומת רחמים? שלישית, מדוע האמונה, שהיא לכאורה חשובה יותר, נאמרה לבסוף?


וההסבר הוא כי הנביא בסדר הזה ובפירוט הזה ביקש ללמדנו כי שלמות הזוגיות של הבעל והאשה בנויה משני חלקים: האחד הוא הצד האידאלי הרוחני של קשר הנישואין, שאותו מאפיינת דווקא תקופת האירוסין, התקופה שבה בני הזוג חיים בנפרד באהבה אידיאלית ללא מחויבויות, ואח"כ באים הנישואין שבהם הזוגיות עומדת במבחן יום יומי של חיים משותפים בצוותא, ומה שנותן לחיי המשפחה את הקביעות וההתמדה הוא דוקא הקשר האידיאלי שהיה קיים בתקופת האירוסין, וכוונת הנביא שהוא ימשיך גם בתקופת הנישואין, כמו שאמר: "וארשתיך לי לעולם". אלא שהמרכיב האידיאלי בלבד אין בכוחו להבטיח שהקשר הזוגי יתקיים לאורך ימים, שלא ישחק בעקבות החיכוכים והמשברים שבחיי היום יום, אם בני הזוג לא ידעו להתחשב איש עם רעהו, להגיש האחד לשני בכל הלב את הסיוע והעזרה שהוא זקוק להם, ללא התחשבות הזו לא יוכלו חיי המשפחה להחזיק מעמד.


לכן בא הנביא ומוסיף שמלבד האידיאליות של תקופת האירוסין יש צורך לבסס את הזוגיות על הסכמים מחייבים שבמסגרת הזוגיות, ולהוסיף עליהם גם התנהגות של לפנים משורת הדין. ועל כך אומר הנביא: "וארשתיך לי בצדק ובמשפט, וארשתיך לי בחסד וברחמים". ה"צדק" הוא דבר המחויב מן הדין אלא שהוא תאוריטי ברמה המופשטת, ואילו ה"משפט" הוא הגשמת הצדק בפועל בחיים המעשיים, ושניהם חייבים להמצא בחיי הנישואין. ואחר שהאדם מקיים את אשר הוא מחוייב, צריך הוא לדעת שבחיי הזוגיות שלו חייב הוא לנהוג גם לפנים־משורת־הדין, שהוא

ה"חסד" וה"רחמים", החסד כתכונה פנימית בלב, ואילו ה"רחמים" הם ההטבה ברמה המעשית, עשיית החסד בפועל. וכאשר חיי הנישואין מושתתים על ההרמוניא הזו של הרוחניות המופשטת עם המעשה בפועל, הם הבסיס שהבית שיבנה יהיה בית של תורה, שיתקיים בו גם "וארשתיך לי באמונה". בית נאמן היודע את ה', כמו שמסיים הנביא: "וידעת את ה'".

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

ח"כ גפני למען עובדי אל-על צילום: שריה דיאמנט

גפני מבהיר: חוק הפונדקאות ללהט"ב יעבור רק בהסכמה

קרא עוד