בין נח לאברהם

"נח הוא הצדיק המתכנס בתוך עולמו פנימה ואינו מתחנן ומנסה להציל את העולם כולו. אברהם ,לעומתו, מתחנן על אנשי סדום, לבל יומתו צדיק עם רשע..." מה בין נח לאברהם

הרב אביחי קצין 03/09/03 00:00 ו באלול התשסג

על רקע התיאור הקודר בסוף הפרשה הקודמת (פרק ו):

וירא ה’ כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום:

וינחם ה’ כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו:

יאמר ה’ אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם:

מופיעה דמותו של נח:

ונח מצא חן בעיני ה’: פ

אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלהים התהלך נח:

על אף העובדה שהתורה מציינת בפירוש את העובדה שנח הוא "איש צדיק תמים", ועל אף שאנו מוצאים אותו פועל כפי ציוויו של מקום:

ויעש נח ככל אשר צוה אתו אלהים כן עשה: ס

ידוע כי בעקבות התוספת: "בדורותיו" נחלקו חכמים במידת צדיקותו של נח (רש"י):

בדורותיו - יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק, ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום:

כך גם נדרש רש"י להבדל הסגנוני בין האמור אצל נח:

"את האלהים התהלך נח"

את, משמעו עם, ביחד. [1] לעומת האמור אצל אברהם:

"התהלך לפני והיה תמים"

וכך הסביר רש"י את ההבדל:

את האלהים התהלך נח - ובאברהם הוא אומר (יז א) התהלך לפני, (כד מ) אשר התהלכתי לפניו, נח היה צריך סעד לתומכו, אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו:

המילה "בדורותיו" מעוררת קושי נוסף. לבד מהיותה מיותרת לכאורה, דבר שהביא לשני הפירושים השונים. המילה גם אינה מדויקת לכאורה. שכן היה צריך להיות כתוב: בדורו?!

יש להוסיף על כך קושי נוסף. לעומת התואר הכפול: "צדיק תמים: המופיע בתחילת הפרשה. כשהקב"ה בא אל נח קודם לתחילת המבול, הוא אומר לו:

ויאמר ה’ לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה.

מדוע לא מכנה אותו הקב"ה "צדיק תמים"?!

רש"י תירץ:

כי אותך ראיתי צדיק - ולא נאמר צדיק תמים. מכאן שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו.

הגאון בעל ה"משך חכמה" עונה על שתי השאלות גם יחד:

הנה שני דורות היו דור אחד שלפני המבול ודור אחד שלאחר המבול, ובגמרא (עבודה זרה ו) תמים בדרכיו צדיק במעשיו ופרש"י תמים עניו ושפל רוח צדיק בלא חמס, שכולם היו חומסין ושטופין בעריות והנה בדור שלפני המבול היה מעלתו שהיה בלא חמס והוא לא, אבל אחר המבול היו כולם גדורים מעריות ופרושין מחמס אמנם תמים עניו ושפל רוח בדורו אין חשיבות שאצלם לא היה חשוב צדיק אבל אחר המבול שנשאר לבדו וד' דבר עמו וברכו והצילו והיה זן ומפרנס כל העולם ולא היה מתגאה אז היה נחשב במה שהיה עניו לכן אמר כי אותך ראיתי צדיק כו' בדור הזה ותמים לא זכר ודו"ק.

נח חי בשתי תקופות שונות זו מזו באופן קיצוני: "בדור השואה ובדור התקומה". בדור שלפני המבול ובדור שאחריו.

לפני המבול נתייחד נח בצדקותו.

הדור שאחרי המבול, שב בתשובה לאחר שראה את העונש הקשה לחוטאים. בדור זה כבר לא נתייחד נח בצדקותו. בדור שאחרי נתייחד נח בענוותנותו.

ולכן כשמסכמים את פועלו של נח ב"דורותיו" (בשני הדורות) הוא גם "צדיק" (במעשיו) בדור שלפני. וגם "תמים" (במידותיו וענוותנותו) בדור שאחרי. אולם כשהקב"ה בא אליו לפני המבול, מובן מדוע הניסוח הוא: כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה.

הסתכלות זו על המעברים של נח, מהדור שלפני המבול, דרך "שואת" המבול, ועד לדור התקומה של הדור שאחרי, פותחת אפשרות להסתכלות נוספת על כמה מהנהגותיו של נח.

התורה מתארת כיצד נכנס נח אל התיבה:

ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו אל התבה מפני מי המבול. (ז,ז)

את הביטוי "מפני מי המבול" הסביר רש"י:

מפני מי המבול - אף נח מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבא המבול ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים:

אולם אפשר שיש לדרוש התמהמהות זו לחיוב. נח נכנס אל התיבה, אולם העולם כולו נשאר בחוץ ועתיד לגווע במבול הנורא. קשה לו לנח להיכנס אל התיבה ולהשאיר אל מכריו בחוץ. עד אשר ברגע האחרון, עת שכבר בא המבול, חזקה עליו גזירת הקב"ה, והוא נכנס אל התיבה.

אולי ניתן ,בדרך זו להבין גם נקודה נוספת.

בתום המבול מתארת התורה ציווי שמצווה הקב"ה את נח:

(טו) וידבר אלהים אל נח לאמר:

(טז) צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך:

(פרק ח, פסוקים ט"ו – טז')

מדוע נזקק נח לציווי על מנת לצאת מן התיבה?

המדרש (בראשית רבה (וילנא) פרשה לד) עונה על כך:

אמר נח כשם שלא נכנסתי בתיבה אלא ברשות כך אין אני יוצא אלא ברשות.

לאור הנ"ל אפשר שקשה לו לנח לצאת מן התיבה. העולם שאותו הכיר חרב. המשימה לקומם עולם שחרב משימה קשה היא.[2] והוא נזקק לציווי מיוחד: "צא מן התיבה" על מנת לצאת ולעסוק בבניינו של העולם מחדש.

אולי זהו גם השורש של מה שעובר על נח אחר המבול:

ויהיו בני נח היצאים מן התבה שם וחם ויפת וחם הוא אבי כנען:

שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ:

ויחל נח איש האדמה ויטע כרם:

וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה:

השכרות היא דרך של בריחה מן המציאות המרה. מן ההתמודדות הכל כך קשה עם החורבן המתגלה בחוץ. עד אשר נח מתכנס בתוך האהל "וישכר ויתגל".

נחזור לדברי רבותינו, אותם הדורשים אותו לגנאי, עד אשר קבעו כי אם היה בדורו של אברהם "לא יה נחשב לכלום".

וכאן יש להבין מה הוא השוני הכל כך מהותי בין נח לאברהם עד אשר לא היה נחשב לכלום?!

הזוהר הקדוש (פרשת וירא) השיב על כך:

ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע, אמר רבי יהודה מאן חמא אבא דרחמנותא כאברהם,

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר