פרשת משפטים: על השדה המוסרי

כדי להיות אדם טוב, עליך לדעת לתמרן בשדה האמורפי של הטוב ושל הרע. עליך לפלס את דרכך בכוחות עצמך ואין לך וודאות שמצאת את הדרך

ד"ר משה מאיר
כה בשבט התשעו
,
04 בפברואר, 2016 9:13
משה מאיר, יחצ

משה מאיר, יחצצילום: משה מאיר, יחצ

בספר לימוד שחיבר, כתב איינשטיין:

מושג חדש הופיע בפיזיקה, ההמצאה החשובה ביותר מאז ימי ניוטון: השדה. נדרש דמיון מדעי מופלא על מנת להבין שלא המטענים ולא החלקיקים, אלא השדה שבמרחב בין המטענים והחלקיקים, הוא הוא המושג החיוני לשם תיאור תופעות פיזיקאליות. מושג השדה התברר כהצלחה כשהוביל לניסוח משוואות מקסוול המתארות את המבנה של השדה האלקטרומגנטי.

אפשר להבחין בתופעה דומה בתחום המוסרי ובתחום המשפטי המשקף אותו. תמונת עולם אחת, מתרגמת את מושגי ה'טוב' וה'רע' לנקודות המסמלות מעשים. יש פעולות טובות ויש פעולות רעות. האדם נקרא לעשות את הטובות ולהימנע מהרעות. נתינת צדקה היא פעולה טובה, על כן יש לעשותה. גנבה היא פעולה רעה, על כן אסור לעשותה. בפרשה הקודמת - פרשת יתרו - נתנו לנו עשרת הדיברות, על פי דגם זה אפשר לראות בהן עשר נקודות מצווה ומוסר שיש לעשותן או להימנע מעשייתן. בפרשתנו - פרשת משפטים - מופיע צו אחד השונה במבנה הצורני שלו מצווי הנקודה [המשולים לחלקיקים ולמטענים שבתמונה הפיזיקאלית]:

מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק.

ייחודו של הצו יובלט, כשנשווה אותו לניסוח אחר של האיסור לשקר:

וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ. [ויקרא י"ט י"א]

'לא תשקרו' הוא איסור נקודה, יש נקודה - השקר - והיא אסורה. 'מדבר שקר תרחק' הוא איסור שדה, יש מרחב שלם סביב השקר וממנו צריך להתרחק. ואכן, חכמים שירטטו קווים התוחמים את השדה הזה. נקודת השקר, היא מצב מציאות א' המתואר בשפה כב'. אם עכשיו יום ואני אומר 'עכשיו לילה', הרי זה שקר. לעומת זאת יש מצבים שהם 'סביב לנקודה', שייכים לשדה וכלולים באיסור 'מדבר שקר תרחק'. במסכת שבועות [ל' ע"ב - ל"א ע"א] מונה הגמרא מצבים שכאלה.

ראשית - אם יודע הדיין שהדין מרומה. הידיעה היא סובייקטיבית, במישור האובייקטיבי הכל מתנהל על דיני הראיות וסדרי הדין. הדיין מרגיש בהבנת הלב שכל הסיפור מרומה. כאן חל עליו הציווי 'מדבר שקר תרחק' והוא נקרא שלא לפסוק את הדין.

שנית - הדיין מגיע לבית הדין. אחד מבעלי הדין נמצא והשני לא. אפשר לחסוך בזמן ולתת לראשון לומר את דברו. לא יהיה זה שקר, ייתכן שדבריו יתאימו למציאות. אך העמידה ללא בעל הדין שיש לו סיפור אחר, שייכת לשדה השקר ועל כן כלולה בציווי 'מדבר שקר תרחק'.

שלישית - שני בעלי הדין מגיעים לבית המשפט. האחד לבוש בחליפה הדורה, והשני - בגדיו בלויים וקרועים. על פניו אין כאן בעיה של שקר. מה הקשר בין הלבוש לבין המילים שתתארנה את המציאות? אין כאן בעיה של נקודת השקר, אך יש כאן בעיה של שדה השקר. המציאות החומרית המוטה שייכת לאזור בו דברים מתקבלים לא על פי אמת המידה של התאמה למציאות, אלא על פי האומר מצבו ומעמדו.

רביעית - שלושה אנשים הלוו לרביעי. על פי סדרי הדין, צריך דיין ושני עדים. האם הם יכולים להעמיד אחד מהם כדיין ושניים כעדים וכך להוציא את הממון מבעל החוב? אין כאן בעיה של נקודת השקר, הם יודעים שהם דוברי אמת. ייתכן אפילו שאל מול העדות יקבל בעל החוב את הדברים. אך הנגיעה שלהם בנושא, מכניסה אותם לשדה השקר ולתחום הציווי - 'מדבר שקר תרחק'.

חמישית - המורה אומר לתלמידו: אתה יודע שאני איש אמת. פלוני חייב לי כסף, ויש לי רק עד אחד. האם יכול התלמיד להיות העד השני? מבחינת נקודת השקר - כן. הוא בטוח שהמורה דובר אמת, ולכן הוא יכול להעיד שהאיש חייב לו כסף. ברור שהמשפט 'פלוני חייב למורה מאה שקלים' מתאים למציאות, לכן הוא אמיתי ולא שקרי. מבחינת שדה השקר, הוא שייך לשדה הזה וכלול בציווי 'מדבר שקר תרחק'.

בתורה שבכתב, השקר הוא דוגמא יחידה לשדה מוסרי. חכמים ראו בכך סימון של כיוון, ויצרו בהתאמה שדות נוספים. האיסור 'לא תרצח' הוא איסור נקודה. הוראתו פשוטה וברורה. אין כל ספק שעלבון איננו כלול בנקודת האיסור. למרות זאת חכמים הורו: כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים [בבא מציעא נ"ח ע"ב]. רב נחמן בר יצחק מחזק את ההיגד בטעם - שהרי אנו רואים שבפניו של הנעלב נעלם הסומק ומופיע חיוורון, כאילו דמו נשפך פנימה. באותה מידה הרחיבו חכמים את איסור הרצח למי שנמנע מלבקר את החולה [נדרים מ' ע"א], למי שאינו מלווה את חברו בתום ביקור [סוטה מ"ו ע"ב], ולמי שאינו עוסק בפריה ורביה [יבמות ס"ג ע"ב]. שדה הרצח רחב, הרבה מעבר לנקודת הרצח.

מושג מעניין חידשו החכמים, המסמן גם הוא את השייך לשדה למרות שהוא מעבר לנקודה. המושג הוא 'אבק', אבק של הנקודה ולא הנקודה עצמה. יש אבק ריבית, יש אבק לשון הרע, יש אבק עבודה זרה, ויש אבק גזל. לדוגמה - האוכל מסעודה שאינה מספיקה לבעליה. ברור שאין כאן גזל, שהרי הבעלים נתן לו לאכול עמו, אבל אבק גזל יש כאן [רמב"ם הלכות תשובה פרק ד' ה"ד]. 'אבק גזל' משמעו - שייכות לשדה הגזל.

מושג השדה פותח פתח לעוד אזור מרתק וסבוך. הנקודה היא חד משמעית, רצח הוא רצח, גניבה היא גניבה ושקר הוא שקר. השדה עמום יותר. העמימות באה לידי ביטוי בכך, שייתכנו מצבים שלמרות השייכות לשדה האסור המעשה יהיה מותר ואפילו ראוי. מחלוקת חשובה קיימת בין החכמים: כיצד מרקדין לפני כלה? בית שמאי אומרים: כלה כמות שהיא, ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה [כתובות י"ז ע"א, ועוד]. בית שמאי מנמקים את עמדתם בפסוק שלנו, 'מדבר שקר תרחק'. בית הלל טוענים שכך דרכו של עולם, לשבח בפני אדם את ההחלטה שקיבל, גם אם השבח שקרי. חכמים מאוחרים תהו מה יעשו בית הלל עם הציווי 'מדבר שקר תרחק'? תשובתם היתה שאפשר להעמיד את המשפט 'כלה נאה' כ'נאה במעשיה' [ראו כלה רבתי פרק ט']. לא נראה לי. נראה שבית הלל סוברים ששדה השקר הוא שדה היכול להשתייך גם לשדות אחרים, כמו מעגלי וואן בלוגיקה. כאשר נקודה שייכת גם לשדה השקר אך גם לשדה העלבון, קיימת מחלוקת ערכית. כאן צריך לנקוט עמדה. בית שמאי סוברים שערך השקר - או הפכו - האמת - גובר, ובית הלל סוברים שערך העלבון - או הפכו שמחת הכלה - גובר. בדרך כלל אין מחלוקות לגבי נקודות, יש מחלוקות ערכיות לגבי שדות.

הרמב"ם הורה כי טוב ורע שייכים ל'מפורסמות', בניגוד לאמת ושקר [מורה נבוכים חלק א' פרק ב']. בהקשר מסוים הכאת ילד תיחשב לרע, בהקשר אחר - 'חושך שבטו שונא בנו'. בלשון אחרת טוען הרמב"ם, כי המוסר ומושגיו - הטוב והרע - הינם שדה ולא נקודות. ביחס לשדה ייתכנו שיפוטים שונים והפוכים של יחידים או של חברות.

מכל האמור נובעת מסקנה אחת בהירה חדה ומאתגרת. כדי להיות אדם טוב, עליך לדעת לתמרן בשדה האמורפי של הטוב ושל הרע. יש בנו כמיהה להוראות ברורות, לנקודות של הטוב ושל הרע. יש בנו חרדה ומנוסה מהחופש ומחובת הבחירה החופשית וההכרעה בשאלות של מוסר. אבל המציאות המוסרית היא שדה ולא נקודה. בשדה עליך לפלס את דרכך בכוחות עצמך, אין לך וודאות שמצאת את הדרך. האקסיומה 'בין שתי נקודות עובר ישר אחד' לא תקפה, יש ישרים רבים ועליך לבחור את זה שלך.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

משקה פרימור צילום: ללא

משרד הבריאות מזהיר מפני משקה תות-בננה פרימור

קרא עוד