פרשת משפטים: דרוש דיין ירא אלוקים ונגיש לעם

בפרשתנו מודגשת חובתו של הדיין להכיר כי מקור המשפט הוא מה´ ולהיות ירא אלוהים, ובו בזמן לשים את המשפטים לפני העם כשולחן ערוך ונגיש. על משפט, מקורו, מטרתו והנגשתו בפרשת משפטים

מוריה דיין
כז בשבט התשעז
,
23 בפברואר, 2017 20:18
באדיבות המצלם

באדיבות המצלםצילום: באדיבות המצלם

הפרשה פותחת בפסוק בן חמש מילים, פסוק קצר, אשר כל מילה בו (ואפילו כל אות) עוררה את חז"ל לדרוש מדרשים. "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" - כותרת מרכזית שלאחריה באים פרטי החוקים המסדירים את האופן הראוי לניהול חברה מתוקנת, וכדברי הרש"ר הירש: "המשפטים אשר יסדירו את בנין החברה היהודית על עקרון הצדק והאנושיות".

רש"י על המילים "אשר תשים לפניהם" מביא שני מדרשים המבטאים שני יסודות מרכזיים שצריכים להתקיים במשפט הישראלי. המדרש האחד - "אמר לו הקב"ה למשה, לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו, לכך נאמר אשר תשים לפניהם - כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם" (מכילתא שמות כ"א א). דהיינו, משפטי ישראל צריכים להיות מובנים, נגישים, מותאמים וטעימים כשולחן ערוך ומוכן לאכילה (מכאן מקור שמו של "השולחן ערוך" - ספר ההלכה המרכזי שהתקבל על קהילות ישראל).

המדרש השני הוא על המילה "לפניהם" - "ולא לפני גויים, ואפילו ידעת בדין אחד שהם דנים אותו כדיני ישראל, אל תביאהו בערכאות שלהם..." (תנחומא שמות כ"א סימן ג). משמע, משפטי ישראל צריכים לידון בפני ערכאות ישראליות, ואפילו כאשר דנים הגויים לפי דיני ישראל אסור לידון בפניהם.

ותמוה, כאשר הדין דין אמת ועל פי משפטי ישראל, מה זה משנה מי המביאו בפני המתדיינים? המדרש עצמו מבאר "שכל מי שמניח דייני ישראל והולך לפני עכו"ם, כפר בהקדוש ברוך הוא תחילה, ואחרי כן כפר בתורה, שנאמר: 'כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים'". ומבאר רש"י - כשאויבנו פלילים (שופטים אותנו) - זהו עדות לעילוי יראתם של הגויים. ועדיין, לומר כי מדובר בכפירה? הרי מדובר במשפטי ישראל, אז היכן הכפירה?

השפת אמת (בשם אביו) מבאר את העניין תוך יצירת קשר בין שני המדרשים ובין שני היסודות הנ"ל, לדבריו: "עיקר הרצון שידעו שאף המשפטים שמובנים עפ"י שכל האדם עם כל זה הם רק על ידי שכן רצונו יתברך, וזהו הטעם שאסור לדון לפני גוים אף שדנים כישראל, כי המשפט לאלוקים וגם הטעם והסכמת השכל הכל על ידו, שכן רצונו יתברך". משמע - שני היסודות קשורים זה בזה: המשפט צריך להיות ברור וטעים למתדיין ומתיישב בשכלו, ועם זאת על המתדיין לדעת כי מקור המשפט מאת ה', ומטרתו לגלם את רצון ה' בעולם. כאשר חסרה ההכרה במקור המשפט ובהופעת רצון ה', זוהי כפירה.

הסבר זה מבאר את שני היסודות הללו מצד המתדיין. נתבונן על יסודות אלו מצד הדיין היושב בדין. שני היסודות צריכים להתקיים גם בדיין - הדיין חייב להכיר כי מקור המשפט הוא מה', להיות ירא אלוהים, ובגדר שותף למעשה הבריאה. ומאידך- על הדיין לתרגם את המשפט באופן שיובא ערוך, מותאם ומובן בפני המתדיינים. תפקידו של הדיין, בדומה למשה - לשים את המשפטים לפני העם, לערוך בפניהם את השולחן באופן שהאוכל יהיה מוכן, נגיש וטעים לאכילה.

ברוח זו, יש להתבונן בהצעת החוק המצויה בכותרות בימים אלו, שעניינה הרחבת הסמכות של בתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות כבוררים כאשר יש הסכמה לכך בין בעלי הדין (יוער, כי כיום בתי הדין מוסמכים לדון אך ורק בענייני נישואין וגירושין, ומנהגם לדון כבוררים גם בדיני ממונות הופסק לפני כעשור בהוראת בג"צ 8638/03 אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול). הצעה זו אמורה לשמח כל אדם המבקש להגדיל תורה ולהאדירה, שהרי משפטי (פקודי) ה' ישרים משמחי לב. האם בשלה השעה ונכונו הכלים לשמחה זו?

השופט מנחם אלון ז"ל, שהשבוע מלאו חמש שנים לפטירתו, עסק במשך 70 שנות פעילותו המשפטית והאקדמית בפיתוח המשפט העברי והטמעתו במשפט הישראלי. בהקדמה לספרו "המשפט העברי" הוא מתאר את המשפט העברי לדורותיו כמשפט חי, נוהג ושימושי, ומתוך כך - כמשפט דינאמי ומתפתח, משפט המאזין לרחשי התקופה ומבין לצרכי הדור. ככזה, סבור היה השופט מנחם אלון כי ניתן היה להתאים את המשפט העברי כמעט לכל תחומי המשפט באשר הם, אך הוחמצה השעה, וכדבריו (עמ' 104): "אילולא ענוותנותם ויראת ההוראה של נושאי ההלכה, היינו זוכים שהם גופם היו פותרים עניינים אלה במשפט העברי גופו בדרכים המקובלות להמשך יצירתו ופיתוחו, כפי שנהגו חכמי הדורות מאז ומתמיד...".

הלוואי ונזכה להשיב שופטנו כבראשונה, ונחזה בדיינים שאינם יראי הוראה, העורכים שולחן, ומטעימים מאכליו בהתאם לרחשי התקופה וצרכי הדור. אזי נסיר יגון ואנחה ונשמח בהאדרת שם ה' ובהגשמת רצונו יתברך בעולם.

הכותבת היא טוענת רבנית ועו”ד ב”יד לאישה”, ארגון המעניק ייעוץ וייצוג משפטי לעגונות ומסורבות גט, מבית אור תורה סטון

24.01.2018

1. ומשפטים בל ידעום (palmoni777)

"המשפטים אשר יסדירו את בנין החברה היהודית על עקרון הצדק והאנושיות"?

על אילו משפטים מדובר?
עם עבדים שהיה משועבד במצרים 430/400/210 שנה, אילו משפטים אמור לקבל? האם משפטים המבשרים לו שיגיע לפת לחם, וימכור עצמו או יימכר בגניבתו, או שייאלץ למכור את בתו לשפחה בגלל חסרון כיס? אם אילו פני הדברים, היה מוטב אילו היה משאירם במצרים לחסדי בנות הברית.

בכלא 4 היו 3 מחלקות בעלמי"ם.
1. חיילים עם גליון התנהגות נקי, שאותם היו מתזזים עד צאת הנשמה, כדי שלא יחזרו שוב לכלא.
2. חיילים מופרעים, שאותם היו מניחים לנפשם.
3. חיילים ממוצעים.

לאיזו מחלקה היה נכנס גנב לפי המשפט התורני? הכי למחלקה 1, למען שלא ישוב לסורו? ולמרבה התמה הלה שוייך למחלקה 2. "כִּ֤י אֲהֵֽבְךָ֙ וְאֶת־בֵּיתֶ֔ךָ כִּי־ט֥וֹב ל֖וֹ עִמָּֽךְ-עמך במאכל ועמך במשתה שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש אתה ישן על גבי מוכים והוא ישן על גבי התבן מכאן אמרו כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו" הסיכוי שיחזור למוטב שואף לאפס.

אף כי דרשו "יש לו אשה ובנים, רבו מוסר לו שפחה כנענית. אין לו אשה ובנים, אין רבו מוסר לו שפחה כנענית" ואף כי דרשו "מכאן שרבו חייב במזונות אשתו בניו", לא מצאתי כחוק הזה בכל ארץ מצרים לרוע. "וְאִם־אָמֹ֤ר יֹאמַר֙ הָעֶ֔בֶד אָהַ֙בְתִּי֙..." לא חלילה את אשתו ובניו החוקיים. אלא "אֶת־אֲדֹנִ֔י אֶת־אִשְׁתִּ֖י וְאֶת־בָּנָ֑י" הכנעניים. וע"כ "לֹ֥א אֵצֵ֖א חָפְשִֽׁי". ואו אז "וְרָצַ֨ע אֲדֹנָ֤יו אֶת־אָזְנוֹ֙ בַּמַּרְצֵ֔עַ וַעֲבָד֖וֹ לְעֹלָֽם". ואם יהא זה עולמו של יובל, אז אפשר לגנוב שוב. ולחגוג עם שפחה כנענית עד היובל הבא.

ומה עם אשתו ובני ביתו העברים?
"הֲל֨וֹא אָ֤ב אֶחָד֙ לְכֻלָּ֔נוּ הֲל֛וֹא אֵ֥ל אֶֽחָ֖ד בְּרָאָ֑נוּ מַדּ֗וּעַ נִבְגַּד֙ אִ֣ישׁ בְּאָחִ֔יו לְחַלֵּ֖ל בְּרִ֥ית אֲבֹתֵֽינוּ׃
בָּגְדָ֣ה יְהוּדָ֔ה וְתוֹעֵבָ֛ה נֶעֶשְׂתָ֥ה בְיִשְׂרָאֵ֖ל וּבִירֽוּשָׁלִָ֑ם כִּ֣י ׀ חִלֵּ֣ל יְהוּדָ֗ה קֹ֤דֶשׁ יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר אָהֵ֔ב וּבָעַ֖ל בַּת־אֵ֥ל נֵכָֽר׃ וְזֹאת֙ שֵׁנִ֣ית תַּֽעֲשׂ֔וּ כַּסּ֤וֹת דִּמְעָה֙ אֶת־מִזְבַּ֣ח יְהוָ֔ה בְּכִ֖י וַֽאֲנָקָ֑ה מֵאֵ֣ין ע֗וֹד פְּנוֹת֙ אֶל־הַמִּנְחָ֔ה וְלָקַ֥חַת רָצ֖וֹן מִיֶּדְכֶֽם׃

וַאֲמַרְתֶּ֖ם עַל־מָ֑ה עַ֡ל כִּי־יְהוָה֩ הֵעִ֨יד בֵּינְךָ֜ וּבֵ֣ין ׀ אֵ֣שֶׁת נְעוּרֶ֗יךָ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ בָּגַ֣דְתָּה בָּ֔הּ וְהִ֥יא חֲבֶרְתְּךָ֖ וְאֵ֥שֶׁת בְּרִיתֶֽךָ׃

וְלֹא־אֶחָ֣ד עָשָׂ֗ה וּשְׁאָ֥ר ר֙וּחַ֙ ל֔וֹ וּמָה֙ הָֽאֶחָ֔ד מְבַקֵּ֖שׁ זֶ֣רַע אֱלֹהִ֑ים וְנִשְׁמַרְתֶּם֙ בְּר֣וּחֲכֶ֔ם וּבְאֵ֥שֶׁת נְעוּרֶ֖יךָ אַל־יִבְגֹּֽד׃
כִּֽי־שָׂנֵ֣א שַׁלַּ֗ח אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְכִסָּ֤ה חָמָס֙ עַל־לְבוּשׁ֔וֹ אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם בְּרוּחֲכֶ֖ם וְלֹ֥א תִבְגֹּֽדוּ׃".

מדוע לר"מ "האומר תן... שטר שחרור זה לעבדי אם רצה לחזור" יכול לחזור בו? ואיך אין זה לדעתו זכות והטבה עבור העבד ביציאתו לחירות? אם לא "מפני שמפסידו משפחה כנענית"! הכי עד כדי כך בנות ישראל מאוסות, עד כדי העדפת להמשיך בעבדות, והעיקר שלא לחזור לאשתו הישראלית? שאף כי "הרי הוא מתירו בבת חורין" עכ"ז "עבדא בהפקירא ניחא ליה. זילא ליה-זוללה היא בעיניו לזלזל בה לכל תאותו: שכיחא ליה פריצה ליה-מתנהגת עמו בפריצות:" עד לכדי ההלכה "מניין לנרצע שכלו לו ימיו ורבו מסרהב בו לצאת וחבל ועשה בו חבורה שהוא פטור?... הכא במאי עסקינן... בעבד שמסר לו רבו שפחה כנענית עד האידנא היתירא והשתא איסורא" מדהים לראות את העבד, שלא דיי לו בשש שנות עבדותו, ואף לא בשנים שעבד עד היובל, ואעפ"כ מוסר את נפשו למען אותה שפחה כנענית, ואף אחד אינו נזעק גיוואלד! מה רע בבת חורין ישראלית?

"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" הכי "לפניהם ולא לפני עכו"ם"? מה לעכו"ם ולצרה זו בגטו מחנה ישראל? ובכלל, איך לעזאזל משה משריין לחובב בן רעואל מקום במושב ב"ד, בהבטיחו לו "וְהָיִ֥יתָ לָּ֖נוּ לְעֵינָֽיִם"?

בפני מי נצטוה משה לשים את אותן משפטים מוזרים? אם לא בפני "זקני ישראל" שהשתחוו עמו בהר. goo.gl/jgdK2h כי רק המה 70 איש מזקני ישראל שתפשו את הפיקוד על העם במות 70 נפש יורדי מצרים, רק המה מסוגלים להבין את המסר ממשפטים מוזרים הללו.

וכי מה היה לנו שם?
צפצוף מחפיר במצח נחושה של האבות במצוות פרו ורבו! goo.gl/yKyy6N ועקב מיאונם ב"להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך בזמן שזרעך אחריך שכינה שורה אין זרעך אחריך על מי שורה על העצים ועל האבנים"? רק אחר אסונות, ע"כ ירדו אבותינו לכור הברזל למצרים. שרק ע"י גזירת "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו" רק בזכות זה הם פרו ורבו עד לכדי 603550 נטו גברים 20-60. ונקל לתאר איך נשות ישראל היו יצירתיות עם בעליהן כנגד משחקי החתול והעכבר עם הקלגס המצרי. וסביר להניח שהדבר האחרון שעניין את העם המשועבד במצרים, היה משכבי אישות. וללא חיזור נשותיהן לא היה סיכויי להקים גדוד שכזה.

לפי קצב הילודה בן 430/400/210 שנה, היינו מצפים לפיצוץ אוכלוסין אחר 40 שנות גלותם בגטו מחנה ישראל. ובפרט לאור הבטחת האל "וְטַ֨פְּכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אֲמַרְתֶּ֖ם לָבַ֣ז יִהְיֶ֑ה וְהֵבֵיאתִ֣י אֹתָ֔ם וְיָֽדְעוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר מְאַסְתֶּ֖ם בָּֽהּ׃". אך מה לעשות והם התמעטו ממניינם. ובקושי 601730. עד כי "אפילו קטנה שבהן לא נשאת פחותה מארבעים שנה". וראו ראינו איך העם הסתער על בנות מואב ומדיין. מה עם נשותיהם? והם יותירון עגונות אלמנות חיות עד יום מותן, לטובת נשות מדיין שהקדימו לבצע בהן מצוות יפת תואר, ולבסוף בפעוטות מדיין בנות השלוש ומטה. בזכות "המשפטים אשר יסדירו את בנין החברה היהודית על עקרון הצדק והאנושיות". שניתנו מידי משה לאדם הלא נכון.

מדוע לדברי הקנצלר הפרסי אבותינו "וַיַּקְשׁוּ֙ אֶת־עָרְפָּ֔ם וַיִּתְּנוּ־רֹ֛אשׁ לָשׁ֥וּב לְעַבְדֻתָ֖ם" הכי זה היה "בְּמִרְיָ֑ם"? או שמא משהו השתנה במעמדם ביחס לנשותיהם, וע"כ העדיפו להמשיך להיות עבדים במצרים עם חיזור נשותיהן, על פני בני חורין שנשותיהן מחזרות כמו יצאניות פתח אהל מועד.

מי לא שמע את אהרן מצוה לפרוק תוך כדי הפעלת כוח את נזמי הזהב מאוזני בנותיהם ונשותיהם? goo.gl/vykGQS והם התפרקו מעצמם. מסתמא כדי שנשותיהם ימשיכו לחזר אחריהם. והתמה שאותן נשים ציקניות תרמו את מראות הנחושת, ובעליהן חדלו למצוא חן בעיניהן. ומה פלא אם משה שמע את העם בוכה על עסקי משפחותיו, שאפילו אחר הקמת מערך משפטי עצום של 78600 עדיין משה מרגיש כנושא בנטל לבדו. ובמה עסקו אותם צרי אלפים? אם לא בפירוק התא המשפחתי. goo.gl/6AUvoV ואינני מדבר שלפי חז"ל כל אחד קינא לאשתו והתרה בה שלא תיסתר עם משה והשקה אותה מי המרים המאררים שנתקדשו בעפרות העגל.

"מִי־נָתַן לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים"? אותם הללו שהתרעמו נשינו וטפנו יהיו לבז, וכמו בעל זועם שאשתו פתחה עבורו בהליכי גירושין "וַתִּקְחִ֞י אֶת־בָּנַ֤יִךְ וְאֶת־בְּנוֹתַ֙יִךְ֙ אֲשֶׁ֣ר יָלַ֣דְתְּ לִ֔י וַתִּזְבָּחִ֥ים לָהֶ֖ם לֶאֱכ֑וֹל הַמְעַ֖ט מִתַּזְנוּתָֽיִךְ׃ וַֽתִּשְׁחֲטִ֖י אֶת־בָּנָ֑י וַֽתִּתְּנִ֔ים בְּהַעֲבִ֥יר אוֹתָ֖ם לָהֶֽם׃" goo.gl/zfYbjp אם לא בזכות "המשפטים אשר יסדירו את בנין החברה היהודית על עקרון הצדק והאנושיות", שמסר פאולוס הקדוש בהוסיפו על דברי האל "הֱי֥וּ נְכֹנִ֖ים לִשְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים אַֽל־תִּגְּשׁ֖וּ אֶל־אִשָּֽׁה׃" goo.gl/vykGQS וזה מה שגרם להם לעשות העגל, רק למען "ויקומו לצחק" ופתי יאמין שעובדי העגל היו 3000 כמספר הנרצחים מידי שכירי החרב. שהלוא "וַיִּתְפָּֽרְקוּ֙ כָּל־הָעָ֔ם אֶת־נִזְמֵ֥י הַזָּהָ֖ב אֲשֶׁ֣ר בְּאָזְנֵיהֶ֑ם" ואם נשותיהן לא השתתפו בחגיגות העגל, השד יודע עם מי קמט לצחק.

מה עם הנזמים אשר באוזני בנותיהן ונשותיהן העגונות? "וַתִּקְחִ֞י כְּלֵ֣י תִפְאַרְתֵּ֗ךְ מִזְּהָבִ֤י וּמִכַּסְפִּי֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וַתַּעֲשִׂי־לָ֖ךְ צַלְמֵ֣י זָכָ֑ר וַתִּזְנִי־בָֽם׃"

תכליס, חוקים מוזרים הללו, לא יבינום אלא שבעים הזקנים נבחרי ה'. בהיות לכל אחד מהם למעלה מ 7000 צאצאים. רק המה יהיו מסוגלים להבין את נפש העבד העברי, מדוע הוא מעדיף להמשיך בעבדותו? אך ומה לעשות ואותם משפטים נמסרו ל 78600 נבחרי משה בעצת יתרו הנבערה שפירקו את התא המשפחתי עד תומו. ויפה השיב פרעה "יְהִ֨י כֵ֤ן יְהוָה֙ עִמָּכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֛ר אֲשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶ֖ם וְאֶֽת־טַפְּכֶ֑ם רְא֕וּ כִּ֥י רָעָ֖ה נֶ֥גֶד פְּנֵיכֶֽם׃" הלוא הוא גידל את משה. וכנראה ידע עם מי יש לו עסק. ככתוב בפרוטוקולי זקני ציון:

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

לפיד ונתניהו צילום: פלאש 90. נעם רבקין פנטון

לפיד לנתניהו: כל מה שאתה צריך לעשות זה להיפרד מליצמן וסמוטריץ'

קרא עוד