דבר מחודש עד מאוד לומד משה רבינו מן הפסוק השני שבפרשתנו, דבר שנראה שאם לא היה כתוב במפורש בדברי חכמים קשה עד מאוד היה לאומרו. חכמים (שמות רבה פרשה מג סימן ד) מלמדים אותנו שאת המילים "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ", אשר מהם נרמזו לנו כל דיני התרת נדרים, מפנה משה רבנו כלפי הקב"ה כאשר הוא מבקש לערוך לקב"ה התרת נדרים :
"... בשעה שעשו ישראל העגל עמד משה מפייס הא-להים שימחול להם. אמר לו הא-להים: משה, כבר נשבעתי: "זובח לאלהים יחרם" (שמות כב יט) ... . אמר משה: ריבון העולם, ולא נתתי לי הפרה של נדרים ואמרת: "איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו" (במדבר ל ג) - הוא אינו מוחל אבל חכם מוחל את נדרו בעת שישאל עליו?! ... ואתה צויתני על הפרת נדרים דין הוא שאתיר את נדרך כאשר צויתני להתיר לאחרים. מיד נתעטף בטליתו וישב לו כזקן והקב"ה עומד כשואל נדרו. ... אמר לו: תוהה אני על הרעה אשר דברתי לעשות לעמי. אותה שעה אמר משה: מותר לך! מותר לך! אין כאן נדר ואין כאן שבועה! הוי: "ויחל משה" שהפר נדרו ליוצרו, כמה דאת אמרת "לא יחל דברו".
משה רבנו מנסה לפייס את הקב"ה אחרי חטא העגל, וטוען כלפי ריבונו של עולם שכשם שביכולתו (של משה) לערוך התרת נדרים לבני אדם כך ביכולתו לערוך התרה גם לקב"ה, והקב"ה התרצה לו ברחמים נעמד לפניו ואמר לו "תוהה אני על הרעה אשר דברתי לעשות לעמי".
נראה שגם חכמים התקשו מאוד בדברים אלו וציינו "דבר קשה אמר (משה רבנו) לפניו (לפני הקב"ה)", ומאליה עולה השאלה כיצד ייתכן שמשה רבנו העניו מכל אדם פנה כך לקב"ה, ולמעשה תפס מעין תפקיד של זקן ורב העורך התרת נדרים למלך מלכי המלכים ?
שאלה זו מתחדדת ומתחזקת ממדרש תנאים (דברים פרק ג פסוק כד) המתאר כיצד משה רבנו מבקש לערוך לקב"ה התרת נדרים שתאפשר למשה להיכנס לארץ ישראל, אך הקב"ה לא נעתר לו :
""אתה החילות" - ... אף עכשיו התר נדרך שאכנס לארץ ישראל. אמר לו הקב"ה: רב לך, אתה היה לך רב שיתיר את נדרך".
במדרש זה הקב"ה דוחה את בקשתו של משה ואף אומר לו מפורשות שהוא אינו יכול לערוך התרת נדרים לקב"ה שכן לשם כך נדרש "רב" שיתיר את הנדר, ואילו משה רבנו אינו יכול להיקרא רבו של הקב"ה.
כדי לעמוד על דברי חכמים אלה נדרשים אנו להבין טוב יותר את משמעותם של הנדרים והשבועות, ואת האופן בו ניתן להתירם. פתח לדברים האלו מובא בדברי המהר"ל מפראג זצ"ל (חידושי אגדות נדרים כב, א) המסביר את דברי הגמרא כי :
"הנודר כאילו בנה במה, והמקיימו כאילו מקריב עליו".
כאשר בית המקדש קיים מותר להקריב קורבנות אך ורק במזבח שבתוכו, ואסורה העבודה וההקרבה בבמות אשר מחוצה לו, וחכמים מדמים את הנודר למי שבנה במה, ואת המקיים את הנדר למי ש'הוסיף חטא על פשע' ואף הקריב על אותה במה.
דברים חריפים אלו הוסברו על ידי המהר"ל באופן הבא :
"פירוש כי הבונה במה הוא פורש עצמו מן הכלל לעשות אליו במה מיוחדת, וכך הנודר על דבר הוא פורש עצמו מן הכלל, ... וכאשר מקיים הנדר הרי כאלו הקריב עליו קרבן בשעת איסור הבמות שזה לגמרי פרישה מן הכלל, וכך זה המקיים הנדר נקרא פרישה לגמרי מן הכלל".
המהר"ל מסביר שכאשר אנו כולנו מקיימים יחדיו את אותה תורה אנו מתאחדים בזכות עבודת ה' שלנו, אך מי שנודר ומחייב את עצמו בדברים בהם לא חויבנו פורש, למעשה, מן הכלל, סולל לו דרך מיוחדת, ובונה במה לעצמו. משום כך, מסביר המהר"ל (חידושי אגדות בבא בתרא עד, א), נמסר הכח לחכמי ישראל, ראשי המטות, להתיר את הנדרים, שכן חכמי ישראל אמונים על איחודו של העם תחת הנהגה מאחדת אחת, והחכם העורך את התרת הנדרים מאציל על הנודר מרוחו המאחדת, ושב ומחבר את הנודר אל הכלל.
על פי דברים אלו נוכל להבין מדוע "צריך ליזהר שלא ידור שום דבר" (שו"ע יו"ד סי' רג), ורק נדרים בעת צרה או נדרי זירוזין, שנועדו לסייע לאדם לשמור תורה ומצוות ולהתעלות, מותרים, שכן נדרים אלו לא באו לבנות במה לנודר ולהפרידו מייתר עם ישראל אלא אדרבא לחזק את הקשר של הנודר אל עמו.
ייתכן שכאן נעוץ הפתח להבנת התרת הנדרים שערך משה רבנו לריבונו של עולם. ר' חיים מוולוזין לימד אותנו (נפש החיים ד, יא) כי :
"קב"ה (הקב"ה) ואורייתא (תורה) וישראל כולא חד (עניין אחד), שכל אחד מישראל שרש נשמתו העליונה מדובק ונאחז באות אחת מהתורה והיו לאחדים ממש".
לו, ח"ו, היה הקב"ה עושה רעה לעם ישראל הייתה נפגעת עמו גם התורה, וממילא גם הקב"ה המשתתף בצערם של ישראל היה בצער, ולכן משה רבנו פונה לקב"ה ואומר לו שבמקרה שכזה הענשת העם תיצור פירוד וחייץ בין שלושת הדבקים, והקב"ה מסכים עמו 'ומתחרט' על הרצון לעשות רעה לעמו. אך לא כך הם פני הדברים כאשר משה מבקש להיכנס לארץ, הקב"ה גילה למשה שאם הוא יהיה זה שינחיל לישראל את הארץ ויבנה את בית המקדש "לא היה הבית נחרב, שאין אומה ולשון נוגעת בו" (סוטה ט, א), או אז היה הקב"ה מכלה את כעסו בעם ישראל במקום בעצים ובאבנים, ועל כן למען עם ישראל טוב יותר שמשה לא יכנס לארץ.
התרת הנדרים נועדה לשמור על עם ישראל ועל אחדותו, ולכן היא ניתנה לראשי המטות המופקדים על הנהגתו של העם, וייתכן שמשום כך אנו אף פותחים בה את היום הקדוש ביותר בשנה, את יום הכיפורים, ולמעשה 'מזכירים' לרבנש"ע שהשמירה על העם היא ערך עליון ושלמענו ראוי אף לבטל גזירות, להתיר נדרים ולקרב את הגאולה כדברי סבו של האדמו"ר מסאטמר (ייטב פנים לשבת תשובה) :
"ומזה תבין טעם מנהג ישראל להתיר נדרים ושבועות ולומר כל נדרי כו' לא יהיה נדר ושבועתנא לא שבועות הכוונה לעורר התרת נדר ושבועה דגלות למעלה למהר גאולתינו".
נערך משיעורו של הרב יאיר בן מנחם, דיין בבית הדין האזורי בתל אביב