ושמחת בכל הטוב

חובת השמחה חלה במצוות ביכורים ובשנה הראשונה לנישואים. מהו החוט המקשר בין המצוות, כיצד השמחה בא לידי ביטוי הלכתי, ומה עושים כשחכמים חלוקים במשמעות השמחה?

הרב בנציון אלגזי 22/08/13 12:12 טז באלול התשעג

ושמחת בכל הטוב
דובר צהל, צילום: דובר צהל

במצוות ה "ביכורים" בפרשה מצווה אותנו התורה: "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך ולביתך", מאידך בתוכחות מופיעה תוכחה נוראה שכל הקטלות הבאות על האדם הם "עקב אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב".

במספר פרשיות בחומש "דברים" אנו מוצאים את הביטוי לחיוב השמחה, משמעות השמחה במצוות ה"בכורים" היא לזמן הגורם לשמחה כלשון הגמ' בפסחים ל"ז וכך מפרש רש"י "ושמחת בכל הטוב" מפסח ועד עצרת. ברם, קיים בכתוב מקור של ממש למצווה הזאת, והוא פטור החתן בשנה ראשונה מחובת ההשתתפות במלחמת רשות, ואף שחרורו מן החובה לשרת את אחיו הלוחמים מאחורי קווי הלחימה. לשחרור המוחלט של החתן אחרי נישואיו ניתן תוקף בשתי מצוות התורה: מצוות לא תעשה - "ולא יעבור עליו לכל דבר" (דברים כ"ד, ה') ובמצוות עשה - "נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אשתו אשר לקח" יש בין רבותינו הראשונים, שראו בניסוח מצוות אלו גם פניה כללית אל החתן עצמו, האוסרת עליו את ההתרחקות מאשתו בשנה הראשונה, והמצווה עליו להקדיש אז את מיטב מאמציו, כדי לשמח את אשתו החדשה.

בעל ספר החינוך מייצג שיטה זאת. ושיטה אחרת צמצמה את המצוות למי שנוסע בשירות הציבור גרידא (הגם שהחתן עצמו נכלל באיסור אם נענע לדרישות הציבור, דהיינו שהתגייס בניגוד למצוות התורה). לפי שיטה זאת, הוראת הכתוב "ושמח את אשתו" מתפרשת כנימוק למה שנאמר מקודם: "לא יצא בצבא" - רשאי החתן לשמח את אשתו גם בשעה שאחיו עסוקים במלחמה. שיטה זאת מיוצגת על ידי הסמ"ג סמוכין לדבריו אפשר למצוא בעצם שתיקת התלמוד בעניין נסיעות החתן לשם עיסוקיו הפרטיים - איסור גיוסו של החתן הוזכר בקצרה במשנה ובתלמוד במסכת סוטה. כך משתמע מהעובדה, שהפוסקים המגבילים את תחומי פסקיהם לאותן ההלכות הנהוגות גם כשעם ישראל אינם על אדמתם, השמיטו לחלוטין את הנושא: מכיוון שאין האיסור חל על נסיעותיו הפרטיות של החתן, אין למצוות אלה חשיבות מעשית בתפוצות. דעת הרמב"ם בנידון אינה ברורה - בפסקיו במשנה תורה התייחס רק לעניין הגיוס, אבל מתיאורה של המצווה בספר המצוות, יוצא שגם נסיעות פרטיות נכללות באיסור.

הלכה למעשה: רבותינו האחרונים אף הם התפלגו לשתי מחנות - אלה האוסרים נסיעות פרטיות במשך השנה הראשונה, ואלה המתירים. מכיוון שמדובר באיסור תורה, ואין הכרעה בדבר, לכאורה יש להחמיר למעשה, בהתאם לכלל "ספק דאורייתא לחומרא" וכך פסקו רבים שאין לעזוב את הבית בשנה הראשונה לנישואין לצורך עסקים.

לגבי יציאת חייל לצבא יש לחלק בין מלחמת מצווה למלחמת רשות, במלחמת מצווה, "הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה" בשרות הצבאי בימינו נפסק "בעל מקצוע צבאי מיוחד שהוא חיוני לצבא, נדון שרותו גם בזמנים רגילים כשרות מלחמת מצווה, מאחר שתפקידי הבטחון וההגנה נידונים תמיד כמלחמת מצווה, לכן מותר לו לשרת גם בשנה הראשונה לנישואיו. כמו"כ האיסור חל רק כאשר נשא אשה לפני כניסתו לצבא, אבל אם נשא אשה בהיותו כבר בצבא, אין האיסור חל על הצבא או על הרשות המגייסת. שירות בצבא קבע היום דומה לשירות אזרחי למטרת פרנסה בכל הנוגע לאיסור "לא יצא בצבא". יש המסבירים ש"לא יצא לצבא " הוא בשנה ראשונה, אך "ושמח את אשתו" כל הזמן.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר