פרשת חקת: על ההסתכלות

כדי להירפא - צריך להתבונן לרוע בעיניים. רק מי שמתבונן בנחש, מצליח להתגבר עליו ולהירפא. החידוש של פרשתנו שדווקא על רקע תמונת עולם הנרתעת מהסתכלות ברוע, היא קוראת למהפכה בתפישה

ד"ר משה מאיר
ח בתמוז התשעה
,
25 ביוני, 2015 9:03
משה מאיר, יחצ

משה מאיר, יחצצילום: משה מאיר, יחצ

וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה: 'לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם? וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל.' וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם, וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל. וַיָּבֹא הָעָם אֶל מֹשֶׁה, וַיֹּאמְרוּ: 'חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בַה' וָבָךְ, הִתְפַּלֵּל אֶל ה' וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ', וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: 'עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס, וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ, וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי.' וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס, וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ - וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי.'

פרשה זו עוררה את תמיהתם של חכמי המשנה:

'עשה לך שרף ושים אותו על נס, והיה כל הנשוך וראה אותו וחי'.
וכי נחש ממית או נחש מחיה?
[ראש השנה ג' ח']

ותשובתם היתה:

אלא, בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהן שבשמים היו מתרפאים, ואם לאו היו נימוקים.
[שם]

השאלה תמוהה, שהרי בפרשה הנחש הממשי ממית, ואילו נחש הנחושת רק מחיה. על פניו התמיהה היא על הריפוי ולא על ההמתה? כנראה שבעיני התנא תמיהת ההמתה על ידי הנחש הממשי לא פחותה מתמיהת הריפוי על ידי נחש הנחושת, ותשובתו אחת - לא הנחש הממשי ממית ולא נחש הנחושת מחיה. ריבונו של עולם הוא מסבב הסיבות, הוא הממית והוא המחיה. אני מתבונן בפרשה, ופליאתי היא יותר על הריפוי מאשר על ההמתה. כמי שאמון על מחשבה מדעית סיבתית, מתיישב על ליבי שנחש ממית. מה שמעורר פליאה הוא שהסתכלות על נחש של נחושת יש בכוחה לרפא. אפשר לענות בהיענות חלקית לדברי המשנה, כי בעוד שנחש ממשי ממית בהכשה, התבוננות בנחש על נס מובילה את המבט אל השמים ואל השוכן בם, והוא זה שמרפא. אך תמונת נחש הנחושת מובילה אותי לאזור אחר. התבוננות בתורה, מורה שמקורות היהדות ובעיקר דברי החכמים, ייחסו חשיבות רבה להסתכלות. בדברי החכמים יש קבוצה גדולה של דברים, שאסור להסתכל בהם. ההתבוננות בהם יש בה כדי לפגוע ולהרוס. אפשר לחלק את קבוצת הדברים שאסור להסתכל בהם לכמה תתי קבוצות, לעיתים לא ברור ביחס לפרט מסוים לאיזו קבוצה הוא שייך. בואו ונתבונן במערכת הזאת.

לעיתים, אסור להסתכל כי מושא ההסתכלות יכול להיעלב:

אין מסתכלין בפני האוכל ולא למנתו שלא לביישו.
[רמב"ם ברכות ז' ו'. מבוסס על ירושלמי ערלה א' ג']

אחות לבושה היא הצניעות, וממנה כמה איסורי הסתכלות:

אמר רבי יוסי: מימי לא נסתכלתי במילה שלי.
[שבת קי"ח ע"ב]

[דברים כ"ג] 'ונשמרת מכל דבר רע' - שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפי' מכוערת, ולא בבגדי צבע של אשה... אמר רב יהודה אמר שמואל: אפילו שטוחין על גבי כותל...
[עבודה זרה כ' ע"א]

יש ואיסור ההסתכלות מוסב לאובייקט של עבודה זרה, כלומר לחלק מעולם שהוא אחר לעולם הערכים של המסתכל:

דיוקנא [פסל של עבודה זרה] - אסור להסתכל בה, משום שנאמר [ויקרא י"ט] 'אל תפנו אל האלילים'.
[שבת קמ"ט ע"א]

גם באדם רשע אסור להסתכל:

אמר רבי יוחנן: אסור לאדם להסתכל בצלם דמות אדם רשע, שנאמר [מלכים ב' ג'] 'לולא פני יהושפט מלך יהודה אני נשא אם אביט אליך ואם אראך'.
[מגילה כ"ח ע"א]

עד כאן הצגנו את המקורות, מתוך פרשנות מסוימת לעילות איסורי ההסתכלות. והנה, אותו רבי יוחנן הוא גיבורו של סיפור נוסף:

רבי יוחנן [שהיה ידוע כאיש יפה תואר] היה רגיל לשבת בשער המקווה. אמר: 'כשיצאו בנות ישראל מהטבילה, יסתכלו בי, ויהיו להן ילדים יפים כמוני.' אמרו לו חכמים: 'לא מפחד אדוני מעין הרע?' אמר להם: 'אני מזרעו של יוסף, שלא שלטה בו עין הרע. שכתוב: [בראשית מ"ט] 'בן פורת יוסף, בן פורת עלי עין', ואמר רבי אבהו: אל תקרא 'עלי עין' אלא 'עולי עין' [מוגן מעין הרע].
[ברכות כ' ע"א. מתורגם]

כאן נכנסת מנגינה אחרת. העין המסתכלת יכולה לפגוע [עין הרע], ויכולה להצמיח [האישה היוצאת מהמקווה תושפע מהמראה היפה שייחשף לעיניה וילדיה יהיו יפים].

יודעי הסוד יכולים לקחת את המקורות הללו לאזורי הפעולה המאגית של המבט. אני אוסיף עליהם את הממד הקיומי. העין מביאה את רשמי החושים אל התודעה, במבט הפילוסופי המודרני התודעה היא המשפיעה על התמונה שרואה העין. מכאן צומחת רגישות יתירה על זו המורגלת אצל האדם המודרני, הן לאשר קולטת העין והן לאשר משדר המבט. ייתכן שחלק מהמקורות בהם התבוננו לעיל, לא הובנו על ידינו על כוונת אומריהם. אולי אסור להסתכל בפני אדם רשע, כי המבט משפיע על התודעה ומעצב אותה. אולי אסור להסתכל באדם אוכל, כי כניסת המבט למרחב האינטימי של האדם לא רק מביכה אלא גם פוגעת פגיעה ממשית. ההסתכלות של גבר באישה אולי לא רק מסוכנת בכך שתוביל להטרדה מינית, אלא פוגעת במרחב האינטימי של האישה ושל האיש המביט בה. כך יובנו עוד איסורי הסתכלות. אסור להסתכל בקשת [חגיגה ט"ז ע"א] כיוון שהיא קשורה למרחב הרשע [כזכור היא האות לאחר המבול שבא כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ] ותגובת מידת הדין עליו, מעבירה איכויות שליליות אל התודעה. אסור להסתכל באלוהים [שמות ל"ד] כיוון שהמבט מעביר את הישות אל התודעה, ואם היא מליאה מידי היא מחריבה את התודעה ['לא יראני האדם וחי']. על כן אסור להסתכל בכוהנים המברכים [חגיגה ט"ז ע"א] כיוון ששם אלוהים שורה אליהם, ואסור להסתכל בפני הנשיא [שם] מפני שכתוב 'ונתת מהודך עליו'.

עתה, בואו ונשוב להתבונן בפרשה שלנו. 'וכי נחש ממית וכי נחש מחיה?' על פי התפישה שהוצגה כאן, הנחש שהוא ביטוי מרוכז של רוע בשפה התנ"כית עוד מימי נחש גן עדן, אכן יכול להמית אם מסתכלים בו. זה יכול להיות גם כוחו של נחש הנחושת, ועל כן השאלה על שני חלקיה מוסבת עליו. הרוע חודר לתודעה ויכול לפגוע בה. הפלא הוא שבתורה ההתבוננות בנחש מחיה ומרפאה. אפשרות אחת לתת לה פשר היא כדרכה של המשנה, על ידי כך שמעמידים את רפואת הנחש כמבט אל השמים מקום מושבו של ריבונו של עולם. אפשרות שניה ואני בוחר בה: כדי להירפא - צריך להתבונן לרוע בעיניים. רק מי שמתבונן בנחש, מצליח להתגבר עליו ולהירפא. החידוש של פרשתנו שדווקא על רקע תמונת עולם הנרתעת מהסתכלות ברוע, היא קוראת למהפכה בתפישה. הפסיקו להימנע מעימות עם הרוע, חתרו למגע אתו, הסתכלו בו, ואז תצליחו להשתחרר ממנו ולדבוק בחיים ובטוב. אי אפשר להתמודד עם הרוע אם לא מכירים בו. כל טעויות השיפוט הגדולות בהיסטוריה שלנו [כגון הכשל בצפיית מלחמת יום הכיפורים] נבעו מכך שהתודעה נוטה להתעלם מנחשים. התבוננו בנחש - קוראת לנו התורה - ואז תימצא הדרך להירפא מהארס שהוא הטיל בכם.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

ראשי ימינה חוגגים בערב הבחירות.  צילום: ללא

משרד וחצי לארבעה בכירים: איך תראה חלוקת התיקים בימינה?

קרא עוד