על ההכרח ועל האפשרות

אסטרולוגים, פותחים בקלפים כמו גם סקרים - כולם מנסים לנבא עבורנו את העתיד. פרשת השבוע מלמד אותנו כי ביהדות דווקא משתדלים להשאיר את הדברים פתוחים

ד"ר משה מאיר
כג בחשון התשעג
,
08 בנובמבר, 2012 10:58
יחצ

יחצצילום: יחצ

אברהם שולח את עבדו, למצוא אישה לבנו:

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי. וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק. (בראשית כ"ד ב - ד)

העבד מעלה ספק:

וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא-תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת-בִּנְךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָצָאתָ מִשָּׁם. (שם ה')

אברהם אוסר על העבד להחזיר את בנו לארצו, אך אנו נתמקד בתגובה שלו ל'אולי':

ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר-לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע-לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם. (שם ז')

על פניו נראה שהסיפור סגור. אם אכן ריבונו של עולם ישלח את מלאכו, הרי וודאי שהאישה תאבה ללכת עם העבד והאפשרות שהיא תסרב נופלת. אם לא כן, מה המשמעות של שליחת המלאך? אך להפתעתנו, אברהם מוסיף:

וְאִם-לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת רַק אֶת-בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה.

הכיצד?! הרי שליחת המלאך מבטיחה את 'ולקחת אישה לבני משם', אם כן איך יתכן שאולי לא תאבה האישה ללכת אחריך?!

קריאה כנה ופשוטה של הפרשה מחייבת לבנות מחדש את מושגינו על היחס בין השגחה ובחירה. התערבותו של אלוהים על ידי מלאכו עושה רושם, הסבירות לקיום השליחות עולה. אבל היא לא יוצרת עולם של הכרח, ייתכן שהאישה לא תאבה ולמרות התערבות המלאך השליחות לא תתקיים. אם נרחיב את התמונה, הרי השאלה הנוקבת על העולם איננה אם יש השגחה או אין, אלא האם אם יש השגחה יש מרחב של אפשרויות או לא. מרבית האנשים חושבים שאם יש השגחה אזי אלוהים ערב לקיום האפשרות הראויה והטובה, ואילו כאן עולה תמונה אחרת: גם אם אלוהים משגיח, ייתכן ומגמתו לא תתממש. הדבר דומה להבדל בין תפיסת הסיבתיות בפיסיקה הקלאסית, ובין תפיסת הסיבתיות בתורת הקוואנטים. בפיסיקה הקלאסית יש יחס הכרחי בין סיבה לתוצאה, אם נדע את הסיבות הרי נדע את התולדות הנובעות מהן בהכרח. בתורת הקוואנטים יש רק סיבתיות מסתברת. גם אם הסיבות ידועות, אפשר רק לשער את התולדות אך ייתכן ותהיינה תולדות אחרות. אם נחזור לאמונה, הרי המאמין על פי התפישה הקלאסית הוא הבטוח. אם אני מאמין בריבונו של עולם ובהבטחה שהוא הבטיח, אני בטוח שהיא תתממש. המאמין ה'קוואנטי', לעולם איננו בטוח. תמיד יש אפשרות שאמונתו לא תתממש.

הנה סוגיה נוספת שמוארת באור חדש לאור תמונה זו.

רבי יעקב בר אידי הקשה: כתוב (בראשית כ"ח) "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך", וכתוב (בראשית ל"ב) "ויירא יעקב מאד"?! (ברכות ד' ע"א)

הרי אלוהים הבטיח ליעקב שישמור עליו, אם כן מה המקום לפחד של יעקב? וכי הוא קטן אמונה?!

תשובתו של רבי יעקב בר אידי היא, שיעקב פחד שמא הוא יחטא, והחטא יגרום שכבר לא יהיה ראוי לשמירתו של ריבונו של עולם. על פי דרכנו אפשר לתת מענה אחר לשאלה: הבטחת השמירה איננה סוגרת את האפשרויות - יישמר או לא יישמר - אלא רק מצמצמת אותן. עדיין העולם פתוח, עדיין תיתכנה תקלות, עדיין יש מקום ליראה. הפחד איננו סותר את האמונה, האמונה איננה מבטיחה בוודאות את התוצאה.

המבט המיוחד הזה האמונה, בא לידי ביטוי בהמשך פרשתנו. העבד מגיע למולדתו של אברהם, וחונה ליד הבאר:

וַיֹּאמַר: ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה-חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם. הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל-עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם. וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי-עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-אֲדֹנִי. (שם י"ב - י"ד)

הרמב"ם - בעקבות דברי רב במסכת חולין - רואה בדברי אליעזר ניחוש האסור על פי התורה:

אין מנחשין כגויים, שנאמר "לא תנחשו" (ויקרא י"ט כ"ו). כיצד הוא הניחוש: כגון אלו שאומרין הואיל ונפלה פיתי מפי, או נפל מקלי מידי, איני הולך למקום פלוני היום, שאם אלך אין חפציי נעשין; הואיל ועבר שועל מימיני, איני יוצא מפתח ביתי היום, שאם יצאתי, יפגעני אדם רמאי. וכן אלו ששומעין צפצוף העופות ואומרין יהיה כך ולא יהיה כך, טוב לעשות דבר פלוני ורע לעשות דבר פלוני. וכן אלו שאומרין שחוט תרנגול זה שקרא ערבית, שחוט תרנגולת זו שקראת כמו תרנגול. וכן המשים לעצמו סימנים, אם יארע לי כך וכך אעשה דבר פלוני, ואם לא יארע לא אעשה, כאליעזר עבד אברהם. וכל כיוצא בדברים האלו, הכול אסור; וכל העושה מעשה מפני דבר מדברים אלו, לוקה. (הלכות עבודת כוכבים פרק י"א הלכה ד')

הראב"ד חולק על הרמב"ם וכותב שאין זה ניחוש. אנחנו תומכים בעמדתו של הראב"ד. הניחוש האסור הוא הניחוש הנובע מאי יכולתו של האדם להחזיק את עצמו במצבי אי וודאות. הרצון לדעת על פי מאורע סתמי שקורה בהווה (הואיל ונפלה פיתי מיפי) מה יקרה בהכרח בעתיד נובע מחרדת אי הוודאות. אבל העבד לא מבטל את אי הוודאות. הוא מבקש לצמצם את המרחב. גם אם ידע כי הנערה המשקה היא הנערה שייעד אלוהים לבן אדונו, עדיין קיימת האפשרות שהיא לא תאבה ללכת אתו. העתיד נותר פתוח, אם כי יש לו תחושה טובה שאלוהים ומלאכיו הטובים עמו במאמץ לקיים את השליחות.

אנחנו חיים בעולם שבו מנסים אנשים למזער את מרחבי אי הוודאות בחייהם. התורה מצווה 'תמים תהיה עם ה' אלוהיך' וגוזרת מכאן איסור למיני צמצומים כנחשים אסטרולוגיות ושאר דרכים. לדעתי - ואני מניח כי רבים וטובים יחלקו עלי - גם הנטייה לסקרים שייכת למשפחה הזאת, וגם הנטייה לשאילת רבנים בתחומי חיים שאין בהם ידע מקצועי שייכת אליה. כול אלה נובעים מחוסר יכולת לחיות בחוסר וודאות. בפרשתנו אנו לומדים שאיש האמונה הוא המאמין כי ה' עמו, אך יודע כי גם ריבונו של עולם לא סוגר את העולם במסגר של ההכרח והעתיד פתוח - אולי כן ואולי לא.

ד"ר משה מאיר, עמית מחקר במכון שלום הרטמן בירושלים

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

ארכיון צילום: shutterstock

חדשות השבת: מניין קרבנות הקורונה עולה, עשרות מחוברים למכונות הנשמה

קרא עוד