סגור

בכסף מלא יתננה לי

הרצי"ה לא היה מתנחל על קרקע פרטית, את זאת למד מאברהם ודוד המלך. התנחלות אינה מקדשת את האמצעים

הרב יעקב פילבר
כג בחשון התשעג
,
08 בנובמבר, 2012 14:43

צילום:

מורי ורבי הרב צבי יהודה קוק זצ"ל עם מלוא עמידתו האיתנה ואהבתו לארץ ישראל, היתה השקפתו ועמדתו ביחס לזכויות הנכרים החיים בארץ, כי אין לקפח את זכויותיו הפרטיות של האזרח הערבי ולא לפגוע ברכושו או באמצעי הקיום שלו. אבל יחד עם זאת היה מדגיש ואומר שאין אנו חייבים לנכרים בארץ ישראל כל מחויבות לאומית של ריבונות או ממשלה, כי הארץ בכללותה היא של הקב"ה ("כי לי כל הארץ") שהפקידה בידי עם־ישראל. עמדתו זו לא הייתה רק מחשבתית בלבד אלא עמדה גם במבחן המציאות כמו בעליה הראשונה של גרעין אלון־מורה, שבה השתתף גם הרצי"ה עצמו - ומיד עם בואו לשטח ההתנחלות, היה שואל כל גורם שהגיע לשטח: האם הקרקע היא פרטית? ורק משהוברר לו שהשטח הוא אדמות מדינה ואינה שייכת לאדם פרטי כל שהוא, ורק אז נחה דעתו והסכים לעליה.


ההקפדה הזו שלא לקפח את זכויות הפרט של נכרים בארץ ישראל, למרות שהארץ היא שלנו, היתה הנהגתם של אבותינו. כך נהג אברהם אבינו, למרות שמיד עם בואו לארץ מודיע לו הקב"ה: "לזרעך אתן את הארץ הזאת", אמנם תחילה ההבטחה היתה עתידית לזרעו של אברהם ולא לאברהם עצמו, אבל לאחר שאברהם שב ממצרים, מוסיף הקב"ה ואומר לאברהם: "כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם". כאן כבר נוספה הבטחה אישית גם לאברהם עצמו ככתוב: "לך אתננה", עם הבטחה עתידית גם לזרעו. ובתוספת הנחיה אישית: "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה". הבטחה כוללת זו חוזרת גם במצות המילה: "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם". והנה למרות שארץ ישראל ניתנה לאברהם בהבטחה אלוקית, אין הוא מנצל אותה לפגוע באחרים, אלא אדרבא "בהמתו של אבינו אברהם היתה יוצאת זמומה (פיה חסום) ובהמתו של לוט לא היתה זמומה, היו אומרים להם רועי לוט: כך אמר הקב"ה לאברהם 'לזרעך אתן את הארץ הזאת', אברהם פרדה עקרה ואינו מוליד, למחר הוא מת, ולוט בן אחיו יורשו, ואין אנו אוכלים אלא משלנו אנו אוכלים" ואילו רועי אברהם הקפידו שלא לגזול את יושבי הארץ. ובדרך זו של כיבוד זכות האחר ממשיך אברהם גם לאחר שנפטרה שרה, וכשהוא מבקש לה אחוזת קבר אין אברהם נוטל את מערת המכפלה, לא בחזקה ואפילו לא במתנת חנם, אלא "בכסף מלא יתננה לי בתוככם לאחוזת־קבר", למרות שכבר קודם לכן הובטחה הארץ כולה לאברהם בהבטחה אלוקית. אפשר לטעון שאברהם נהג כפי שנהג מפני שעדיין לא שלט בפועל על ארץ ישראל, ולכן לא היתה לו היכולת לזכות בכוח במערה אלא בקניין כסף. אלא שאם זו הייתה הסיבה מדוע זמם אברהם את בהמותיו וראה במנהג רועי לוט מעשה גזל, אם כל הארץ היתה שלו.


בדרכו זו של אברהם מוצאים אנו גם את דוד המלך שנים רבות לאחר מכן, כפי שמבאר הרד"ק (שמואל א, פרק כד) שגורן ארונה שבהר המוריה היה בימי דוד בחזקתו של היבוסי, שישב בירושלים ונשאר בה גם לאחר שכבשוה בני יהודה, והשדה והגורן (שעליו נבנה אחר כך בית המקדש) היה בחלקו הפרטי של ארונה היבוסי, שהיו כבושים ומעלים מס לדוד, והנה למרות שהם היו כבושים ומעלים מס לדוד, לא העלה דוד בדעתו לבא ולנשל בכוח את ארונה משדהו והגורן שהיה בידו, אלא מבקש מארונה: "תנה לי מקום הגורן ואבנה בו מזבח לה', בכסף מלא תנהו לי". ואין הוא מוכן לקבלו במתנת חנם אלא אומר: "לא, כי קנה אקנה בכסף מלא". מהאמור מבואר שהחיוב לבנות את ארץ ישראל אינה מקדשת את כל האמצעים ויש לקיימה בצדק ומשפט, ולכך התכוון הנביא באומרו: "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה", כשלעתיד לבא ארץ ישראל תפדה במשפט מיד האוחזים בה, דהיינו שעל פי הדין והצדק הארץ שייכת לעם ישראל ונפדה אותה אם ננהג בהגינות ובצדק. "ושביה" - שהם המוני העולים, יקלטו בה בהצלחה רק אם נרבה בינינו "צדקה", עזרה הדדית וגמילות חסדים.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

 צילום: Avshalom Sassoni/Flash90

חזרה לשגרה: אין זום ואין מסכות

קרא עוד