בין הלאומי לפרטי – הבדל ההשקפה בין יעקב לבניו

גם אנחנו "בני ישראל", נעים על הציר הזהותי בין הלאומי לפרטי. מרגישים לפעמים "בני יעקב", בתוך המשפחה הפרטית והאינטימית משתדלים לחיות חיים של שגרה ונורמליות, מוכנים ודרוכים, לעטוף בכל עת את השייכות הלאומית של עם ישראל.

הרב יצחק גרינוולד
יג בכסלו התשעו
,
25 בנובמבר, 2015 11:01
דוברות

דוברותצילום: דוברות

אחרי הפגישה המפויסת בין יעקב ועשיו, הייתה סיבה טובה לחשוב או לקוות שגם המשך הפרשה יהיה אופטימי. יעקב אשר ניצל מאיום אחיו, שבא לקראתו עם ארבע מאות איש, יצליח להמשיך בשלווה יחסית את תהליך חזרתו לארץ המולדת. "ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבואו מפדן ארם ויחן את פני העיר" שלם בגופו, בממונו ובתורתו (שבת, לג עמ' ב). רק מי שבעל תחושת ביטחון אישי יכול גם להרשות לעצמו להשתכן ואף לקנות "חלקת שדה" ולהציב בו מזבח.

אלא שהדברים מתדרדרים באופן מפתיע ובכיוון לא צפוי. דינה בת לאה ויעקב, אשר יצאה לעיר כדי "לראות בבנות הארץ" נלקחת על ידי שכם בן חמור. תחילה במעשה כוחני ואלים "ויקח אותה, וישכב אותה, ויענה" ולאחר מכן במה שנראה כהתאהבות של שכם בדינה "ותידבק נפשו בדינה בת יעקב, ויאהב את הנערה, וידבר על לב הנערה". בעקבות זאת, משלחת של חמור אבי שכם פונה אל יעקב ומשפחתו בבקשה לנישואין: "שכם בני חשקה נפשו בביתכם, תנו אותה לו לאשה". הבנים של יעקב המנהלים את המשא המתן עם אב המשפחה חמור, חשים שנעשה כאן עוול " ויתעצבו האנשים, ויחר להם מאוד כי נבלה עשה בישראל". על פניו חמור מציע תנאים טובים למדי: "בנותיכם תתנו לנו ואת בנותיכם תקחו לכם. ואתנו תשבו והארץ תהיה לפניכם" ואף אם לא די בכך, "ואשר תאמרו אלי אתן", העיקר שבסופו של דבר "ותנו לי את הנערה לאשה". ההצעה על פניו אדיבה ונראית אפילו מכבדת ועל כך כותב רש"ר הירש על המקום: "עד כאן ההצעה הוגנת למדי, אך יואיל נא בטובו האדון רב החסד להחזיר את הבת אל חיק משפחתה ורק אחר כך יבקש את ידה במעמד חופשי" וממשיך הרב הירש "מעשה זה כמות שהוא-לשאת ולתת עם האב והאחים בעוד האחות בצינוק-כל עצמו אינו אלא ניסיון להוציא דרך מרמה הסכמה פורמלית למעשה אלימות שכבר בוצע". ולכן בני יעקב עונים "במרמה"(ל"ד, י"ג) לאותם האנשים אשר טימאו את דינה אחותם. הבקשה מכל הגברים למול את עצמם אינה אלא תכסיס מלחמתי כדי לאפשר לשמעון ולוי "ביום השלישי בהיותם כואבים" לקחת חזרה את דינה לבית אביהם . "ויבוא על העיר בטח והרגו כל זכר. ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב, ויקחו את דינה בית שכם ויצאו. בני יעקב באו על החללים ויבוזו את העיר אשר טמאו אחותם". תגובתו של יעקב נזעמת: " עכרתם אותי להבאישני ביושבי הארץ בכנעני ובפריזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי. גם תשובתם של שמעון ולוי נשמעת זועמת לא פחות "ויאמרו הכזונה יעשה אחותנו"?

שאלה מטרידה היא לנסות להבין מה מכעיס את יעקב. הרי למה הוא ציפה? הוא בעצמו חיכה לבניו כדי שהם יידעו לעמוד מול הדרישה של שכם לאפשר לבנו להתחתן עם חמור (ל"ד, ה). יעקב מבין את כוונת בניו כשאלה מבקשים מכל בני העיר למול את עצמם . לרגע לא חשב יעקב שהוא יוכל להתערב ולהתבולל עם אותם אנשים שטימאו את דינה בת המשפחה! בני יעקב ענו "במרמה" ואת זאת יעקב ידע והבין. אז למה הכעס של יעקב על שמעון ולוי אשר לכאורה הצליחו במשימתם שהייתה להחזיר את דינה לחיק המשפחה ולנקות את העוול שנשעה למשפחת יעקב?

אמנם יעקב הבין שבניו יעשו מעשה, אך הוא קיווה שידובר במבצע מוגבל וממוקד מטרה, להציל את דינה. היה מספיק עבורו לנצל את חולשתם של בני העיר כדי להתגנב בתוך מעוזו של שכם ולקחת חזרה לחוף מבטחים את הילדה החטופה. אולי במקרה הצורך אפשר היה לטפל בטבעת השומרים שהיו במקום ואף בחמור בן שכם. אבל נראה שהממדים של פעולת שמעון ולוי לא מובנים ליעקב. למה להרוג את כל הזכרים? למה לבזוז את כל העיר ולקחת לשבי נשים וטף?!

שמעון ולווי ראו במעשה של חמור בן שכם פגיעה לאומית "כי נבלה עשה בישראל" (ל"ד, ז) ותגובתם מעידה על כך. לעומת זאת יעקב מרגיש שהוא עדיין איש פרטי אשר מבקש שימוש מוגבל בכוח ולא לצאת ל"מלחמת מצווה" בטרם עת כאשר הנסיבות לא מאפשרות זאת. אמנם יעקב קיבל את ההבטחה ששמו ייקרא ישראל (ל"ב כ"ט) אבל זה היה במאבק אישי במעבר היבוק ויעקב רואה בכך הבטחה עתידית שטרם מומשה. רק בהמשך פרשתנו, כאשר מתה דבורה מינקת רבקה, יעקב עובר עוד שלב של צמיחה מהאישי אל הלאומי. יעקב נגמל (מות המינקת) מהמשפחה הפרטית ומוכן רק עתה לקריאה של אלוקים "לא יקרא שימך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך".

ואולי, גם אנחנו "בני ישראל", נעים על הציר הזהותי בין הלאומי לפרטי. מרגישים לפעמים "בני יעקב", בתוך המשפחה הפרטית והאינטימית משתדלים לחיות חיים של שגרה ונורמליות, מוכנים ודרוכים, לעטוף בכל עת את השייכות הלאומית של עם ישראל.

יצחק גרינוולד הוא מנהל התיכון התורני או"ת דרך אבות, מבית אור תורה סטון. דברי התורה מוקדשים לעילוי נשמת חברינו יעקב בן יהודה מורה אהוב בצוות בית ספרינו, שנרצח ביום חמישי האחרון בדרכו ללמוד תורה עם בניו.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

הפגנות הנכים. ארכיון צילום: פלאש 90

המענק לחג הפסח - גם לנכים

קרא עוד