"אף שיקול לא מזיז את יוסף מנאמנותו לארצו"

הרב הצבאי הראשי סבור כי התיקון לריב יוסף ואחיו מבוסס על הוספת אחווה ורעות, לצד הנאמנות לדמות דיוקנם של אבותינו

תא"ל הרב רפי פרץ 16/12/11 02:17 כ בכסלו התשעב

"אף שיקול לא מזיז את יוסף מנאמנותו לארצו"
דובר צהל, צילום: דובר צהל

בפרשתנו אנו מתחילים לעסוק בתולדותיהם של יוסף ואחיו. האחים מוכרים את יוסף, הוא עובר מיד ליד ובסופו של דבר הופך עבד לפוטיפר - שר הטבחים המצרי.

יוסף עובר מסכת ניסיונות ואתגרים קשים, מהיותו בן הזקונים האהוב של יעקב אבינו ועד היותו עבד במצרים. יוסף מגיע בשיאו של התהליך, לניסיון ערכי קשה. אשת פוטיפר מנסה לפתות אותו, ובכך לגרום לו לפעול בניגוד לכל האמת והיושר אליהם התחנך בבית אביו, לבגוד באדוניו, באלוקיו ובנשמתו.

ביום ש"אין איש מאנשי הבית שם בבית" מנסה אשת פוטיפר להביא אותו למצב שכמעט ישכב עמה, והניסיון קשה - הן מצד הקושי היצרי והן מצד הסיכון הרב הטמון בסירוב לאשת פוטיפר - בעלת הבית ואשת השר הנכבד.

חכמינו ז"ל מלמדים אותנו מהיכן הצליח יוסף לשאוב כוחות להתגבר ולנצח במאבק זה, שעל פניו היה נראה כחסר סיכוי: "באותה שעה באה דמות דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו, יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם..." (תלמוד בבלי מסכת סוטה ל"ו:).

דווקא בשעת משבר וניסיון מוסרי זה, המכיל מתיחות עצומה בין קדושה וטוהר לבין נפילה, זוכה יוסף להארה מיוחדת שנותנת לו את הכוחות הנדרשים לו בכדי להתגבר ולהישאר נאמן לעצמיותו. יוסף רואה לנגד עיניו את פניו של אבא, ממנו נותק. מבטו וכל דמותו של יעקב כאב וכמייצג את כל הערכים עליהם צמח, קוראים אל יוסף ומדברים אל תוככי נשמתו. יעקב, שהוא האחרון מבין שלושת האבות, בעל האישיות המופתית, זוכה וכל בניו הולכים - בדרכו וממשיכים במפעל הלאומי היקר והחשוב של השאיפה לטוב ולמוסר של העולם.

יוסף מרגיש באחריות ההיסטורית המוטלת עליו להמשיך את חלומו של יעקב. הוא נאזר בגבורה ומנצח את הקושי המוסרי והתאווה, וכך נפגש עם עצמו באמת ומתמלא עוד יותר בהכרה מאיזה בית בא ולאיזה חלום גדול הוא שותף ואחראי. עם העמידה הנפשית הזו שפיתח יוסף בניסיון זה - בה הוא ניצב עם כל אישיותו ואינו נכנע ללחצים סביב, אומר יוסף בהמשך, קבל עם ועולם: "כִּי גֻּנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים".

מאז גילויו של אביו, אף שיקול מעשי אינו מזיז את יוסף מנאמנותו לשייכותו העמוקה לעמו ולארצו. לכן יוסף הוא שזוכה ל"שכם אחד על אחיך" - חלק כפול בירושת הארץ; ובנוסף, הוא זכה אף בעיר שכם, שבה גם נקבר. ולא בכדי אומרים חכמינו: "יוסף שהודה בארצו - נקבר בארצו", וכשלא מזייפים - זוכים!

אנו, העוסקים בשמירה על הארץ ועל ביטחון המדינה ותושביה, חשוב שנדאג כי הנאמנות לדמות דיוקנם של אבותינו תהיה נר לרגלינו. נאמנות ערכית ומוסרית יחד עם תיקון גדול לריב יוסף ואחיו - נוסיף אחווה ורעות, "כי אחים אנחנו".

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר