על קנאות, אלימות ותג מחיר

קנאות אלימה מתחילה אמנם במטורה חיובית אולם אין לדעת כיצד נגמרת. גם על פנחס נאמר "ואין מורין כן"

הרב יעקב פילבר
יג בחשון התשעג
,
29 באוקטובר, 2012 16:17

צילום:

בימים כתקנם אין האדם נזקק לקנאות, רק כאשר האדם נדחק בגבו אל הקיר, כשנדמה לו שדרכי השכנוע וההסברה נחסמו בפניו אז הוא מנסה בכח ופעמים אף באלימות לשנות ואף לכפות את עמדתו על זולתו. נושא הקנאות הוא מורכב, שלושה מקרי קנאות מפורסמים אנו מוצאים במקרא ואנו רואים שם שההתייחסות אליהם אינה אחידה. שמעון ולוי קנאו לאחותם שהיתה בשבי וזכו לביקורת של אביהם יעקב באומרו להם: "עכרתם אותי" והסיבה לפי הראב"ע: "כי הסתכן יעקב וביתו על ידם", וכך כתב גם הרמב"ן: "כי הביאוהו בסכנה". הקנאות השניה היא של פנחס, ככתוב: "בקנאו את קנאתי בתוכם", והקנאות הזו היתה מקובלת ופנחס קיבל עליה "ברית כהונת עולם תחת אשר קינא לאלקיו ויכפר על בני ישראל". אלא שעם כל השבח סייגו חז"ל את קנאותו בכמה סייגים: על עצם המעשה אמרו שהיא "הלכה ואין מורין כן" (סנהדרין פב א) ועוד הוסיפו שם: שאם היה זמרי הורג את פנחס לא היה זמרי נהרג עליו, שלא היה לפנחס חסינות על מעשהו. הקנאות השלישית היתה קנאותו של אליהו, והיא לא היתה רצויה לפני המקום כמו שמובא בזהר (פרשת ויגש) על דברי אליהו: "קנא קנאתי" - "אמר לו הקב"ה: עד מתי אתה מקנא לי, העולם אינו יכול לסבול אותך שתמצא עם בני, ועל כן לך ותמשח את אלישע לנביא תחתיך ואתה תסתלק למקומך".


קנאות ללא אלימות היא "קיצוניות", שגם היא אינה מומלצת כמו שכתב הראי"ה (אגרת כ): "שאין לך מדה אחת בעולם שלא תהיה הקיצוניות מזיקתה". אבל כאשר הקנאות מלווה באלימות היא פסולה, ומקרהו של פנחס היה היוצא מן הכלל המעיד על הכלל כולו, אלא שגם במקום שהיא מביאה תועלת, כמו קנאותו של פנחס, אין היא משמשת דגם לחיקוי, כמו שאמרו: "הלכה ואין מורין כן". ועל קנאותו של פנחס מספרים חסידים שהרבי מקוצק נשאל: מה ראה משה לבקש: "יפקוד ה' אלקי הרוחות . . . איש על העדה". וכי עלה על דעתו של משה שחלילה יניח הקב"ה את עמו ללא מנהיג? על כך השיב הרבי: משראה משה מה רבה חשיבותו של פנחס בעיני ה' עד שניתנה לו ברית כהונת עולם, חשש משה שמא יתמנה פנחס במקומו, ואז בקש: "יפקוד ה' אלקי הרוחות" וכמו שפירש רש"י: "מנה להם מנהיג שיהא סובל כל אחד לפי דעתו", שכן לא טוב לישראל שיהיה להם מנהיג שהוא קנאי!


בהלכות גניבה (חו"מ סי' שמח ה"א) נפסק ש"אסור לגנוב אפילו דרך שחוק, ואפילו על מנת להחזיר, או כדי לשלם תשלומי כפל, הכל אסור כדי שלא ירגיל עצמו בכך". מהלכה זו אנו לומדים שלא רק שהמטרה אינה מקדשת את האמצעים, אלא אפילו אם המטרה היא חיובית כמו הגונב על מנת לשלם תשלומי כפל, גם אז קיימת סכנה שהמשתמש באמצעים פסולים, כמו תג מחיר, בשביל להשיג מטרה חיובית, לעורר את דעת הקהל או למנוע מעשה נפשע, גם אז אנו יודעים מהיכן האלימות ופריעת החוק מתחילים אך סופה מי ישורנה. כמו ילדים שהתחילו בחסימת כבישים (בתקופת הגירוש של גוש קטיף) וסופם שהפכו לפרחחים פורעי חוק ומשחיתי רכוש ציבורי כפי שראיתי בעיני, ולא בכדי אמרה ההלכה: "הכל אסור כדי שלא ירגיל עצמו בכך".

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

בית הספר שנבנה בשמורת הטבע צילום: רגבים

תביעה נגד הרשות הפלסטינית: הקימה מבנה בשמורת טבע

קרא עוד