סגור

פרשת ויקהל-פקודי: אבני שוהם

ניתן היה לצפות מהנשיאים לתרומה גדולה יותר מאבני שוהם שנחשבו כתרומה זניחה יחסית למשכן. האם זה באמת כך?

הרבנית מיכל טיקוצ´ינסקי
כד באדר התשעז
,
22 במרץ, 2017 15:08

צילום:

תרומת הנשיאים למשכן נזכרת בפרשת ויקהל: "וְהַנְּשִׂאִ֣ם הֵבִ֔יאוּ אֵ֚ת אַבְנֵ֣י הַשֹּׁ֔הַם וְאֵ֖ת אַבְנֵ֣י הַמִּלֻּאִ֑ים לָאֵפ֖וֹד וְלַחֹֽשֶׁן" (לה, כז).

רש"י בפירושו לפסוק זה מביא את המדרש (במדבר רבה) המספר את סיפור הרקע לתרומה זו. מן המדרש מתברר כי בעת איסוף התרומות הודיעו הנשיאים שהם לא ישתתפו בשלב הראשון של האיסוף:

"אלא כך אמרו נשיאים, יתנדבו ציבור מה שמתנדבין. ומה שמחסירין אנו משלימין אותו".

כלומר, הנשיאים החליטו להמתין ולראות מה יחסר לאחר שכולם ישלימו את תרומתם. אלא שאז התברר שהציבור הביא את כל הנצרך ולא חסר דבר:

"כיוון שהשלימו ציבור את הכל, שנאמר: "והמלאכה היתה דים" אמרו נשיאים מה עלינו לעשות? הביאו את אבני השוהם".

מן המדרש עולה כי תרומת אבני שוהם היא תרומה זניחה, יחסית. שכן, מן הנשיאים היה ניתן לצפות לתרומה גדולה יותר. לימים, בחנוכת המזבח, ילמדו הנשיאים את הלקח ואת מתנותיהם יביאו כבר בשלב הראשון. המדרש מוסיף שהיתה ביקורת על עמדה זו של הנשיאים שישבו על הגדר והמתינו לראות מה יחסר:

"ולפי שנתעצלו מתחילה, נחסרה אות משמם: והנשאים כתיב".

מילת 'הנשיאים' בפסוק שלנו נכתבה כשהיא חסרה יו"ד אחת, ובהחסרה זו יש לראות ביקורת או עונש. המדרש קושר את התנהגותם עם סוג של עצלות. הרעיון להמתין ולראות מה יחסר בהמשך נחשב לניסיון שלא לבחון באופן עמוק מהי התרומה שאותה מתאים שדווקא הם יביאו. מהי התרומה שהם מבקשים להביא שמבטאת בדרך הטובה את רחשי ליבם. הנשיאים העדיפו לדלג על שלב הדיוק והבירור הפנימיים האלה ולהמתין להכרעת הגורל.

באבות דרבי נתן נקשר מעשה הבאתם המאוחרת של אבני השהם בסיבה אחרת. שם נטען שמשה לא שיתף את הנשיאים בהכנת המשכן ולא פנה אליהם לקבל את עצתם. משה לא טרח להיכנס לבניין המשכן מתוך עבודה משותפת של הצוות הניהולי ופנה מעל לראשו ישירות אל עם ישראל כולו בבקשת תרומה.

הנשיאים שראו זאת, ישבו בצד ושתקו. הם היו בטוחים שבשלב מסוים המהלך של משה ייכשל. משה יתייאש כשיגלה שעם ישראל לא נענה לקריאה. במקרה כזה יזדקק משה לסיוע של הנשיאים שיפעילו את העם, ימשכו בחוטים, יפעילו קשרים, יפנו לפעילים וכו' וכו', ואולי כך יבין משה את טעותו הראשונה. לכן, שתקו הנשיאים ותפסו את עמדת ה"אאוטסיידרים", מתוך המתנה לכשלונו של משה ולרגע שבו יפנה אליהם ויבין שהדילוג על רמת הבכירים היא בעוכריו.

לדאבונם של הנשיאים הם התבדו. דווקא הפניה הישירה אל העם הניבה זריזות והתלהבות לתרום, והנשיאים נותרו נכלמים. הם נכשלו במובן נוסף, הם לא היטיבו להבין שהטקטיקה שהפעיל משה היתה מדויקת ונכונה. ובפועל, גם החמיצו את המעורבות בהקמת המשכן. משום כך, באו ותרמו את האבנים שלפי גישת מדרש זה, הם דווקא בעלי ערך גבוה. ובכך, חזרו בהם מטעותם, והביעו תמיכה מחודשת במשה (אבות דר' נתן נוסחא א, פרק יא).

לפי שני הפירושים הנשיאים לא העריכו נכונה את המצב. לפי הפירוש הראשון הם לא העריכו את יכולת התרומה של עם ישראל. הם לא קלטו ולא הכירו את צאן מרעיתם לעומק. הם לא הבינו שלעם ישראל רצון עז לתרום ולהשתתף במעשה המשכן.

לפי הפירוש השני, הם כשלו בכך שלא העריכו את ההבנה המנהיגותית של משה, ובנוסף התברר שהם לא הפנימו את מהות תפקידם. הם לא הכירו בכך ש'צוות הניהול' לא אמור להוות למשה מחסום מפני פנייה ישירה אל העם. בעוד שמצופה היה שיבינו שתפקידם הוא לסייע בביצוע משימות על הצד היותר טוב ובהתאם לכך למנן את מעורבותם, הם ראו בתפקידם מכשיר למידור והתנשאות. משום כך מנשיאים הפכו לנשאים בלי יו"ד, ממי שעליהם לשאת את משא העם הפכו לנישאים על גביו.

ישנה גישה שלישית, שאינה מאשימה את הנשיאים בדבר. גישה זו אינה מודדת את אבני השוהם על פי ערכם הכספי אלא על פי סגולתם הרוחנית. על פי גישה זו, מאחורי הבאת אבני השוהם על ידי הנשיאים יש דיוק ומשמעות.

את סגולת אבני השוהם מבאר השם משמואל על פי דברי הרב מלאדי:

שאבן השוהם הוא אשר נהפך מחומריות
וחשכת האבן ע"י נצוצי השמש להיות מאיר ובא.
וזה עשו הנשיאים,
שבכח קדושתם שהם ראשי אלפי ישראל פעלו על עבודת הציבור בניצוצי אור שלהם
עד שנהפך כל צד חומריות שהיה עוד בעבודתם להיות זך ומצוחצח כעין השוהם.
(שם משמואל, ויקהל).

אבני השוהם מתוארות כאבנים שמצויה בהם היכולת לאגור את האור המגיע מן השמש ועל ידי אור זה לנצנץ. בדומה לתכונה של תאורה סולארית. כשכוח השמש נאגר באבנים אלו הם נראים כאילו החומר הדהוי ממנו הם עשויים הופך לכלי שקוף כזכוכית. והאבנים מאירות כבדולח זך ומבהיק.

משמעות הערתו של הרב מלאדי היא, שהבאת אבני השוהם לא היתה מעשה של בדיעבד, וגם לא היתה נטולת הקשר. להיפך, מתנה זו היתה טעונה במשמעות ובניסיון של הנשיאים להעיד על מעורבותם בתרומת בני ישראל. הנשיאים ראו בתרומות המרובות ובשמחת המתת את התפרצות מאגרי ההארה שנאצרו בבני שבטיהם מכוח הנהגתם אותם לאורך השנים. התלהבות אש הקודש שהביאה את עם ישראל לכסוף לתרומה ולקדושה איננה כי אם פרי השקעה תהליכית של הארת הנשיאים בניצוצי אור.

הרבנית עו"ד ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי היא דיקנית הסטודנטים וראשת תכניות בית המדרש לנשים במכללה האקדמית הרצוג

13.02.2018

1. גּוֹי עַז פָּנִים אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן! (palmoni777)

אם כדברי חז"ל ”לאחר שני הימים בקשו הנשיאים להביא נדבתם ולא יכלו שכבר צוה ’מֹשֶׁ֗ה וַיַּעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בַּֽמַּחֲנֶה֮ לֵאמֹר֒ אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֗ה אַל־יַעֲשׂוּ־ע֛וֹד מְלָאכָ֖ה לִתְרוּמַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ וַיִּכָּלֵ֥א הָעָ֖ם מֵהָבִֽיא׃‘ והיו הנשיאים מצירים על שלא זכו בנדבת המשכן“. וזה היפך הכתוב ”וְהַנְּשִׂאִ֣ם הֵבִ֔יאוּ אֵ֚ת אַבְנֵ֣י הַשֹּׁ֔הַם וְאֵ֖ת אַבְנֵ֣י הַמִּלֻּאִ֑ים לָאֵפ֖וֹד וְלַחֹֽשֶׁן:“ כי אם הביאום אחר הכרוז, איך אמר ”וְהַמְּלָאכָ֗ה הָיְתָ֥ה דַיָּ֛ם לְכָל־הַמְּלָאכָ֖ה לַעֲשׂ֣וֹת אֹתָ֑הּ וְהוֹתֵֽר:“? והלוא לפי שיטתם חסרים עדיין הן ”אַבְנֵי הַשֹּׁהַם“ והן ”אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחשֶׁן“!

מאוד מעניין להמשיך מעט את המדרש. "וַיַּקְרִ֙יבוּ֙ נְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל, שׁוֹמֵעַ אֲנִי שֶׁהָיוּ הֶדְיוֹטוֹת וְנִתְמַנּוּ? תַּלְמוּד לוֹמַר רָאשֵׁ֖י בֵּ֣ית אֲבֹתָ֑ם, וְלֹא רָאשֵׁי בֵּית אָבוֹת, אֶלָּא אַף נְשִׂיאֵי שֵׁבֶט, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הֵ֚ם נְשִׂיאֵ֣י הַמַּטֹּ֔ת, נְשִׂיאִים בְּנֵי נְשִׂיאִים. הֵ֚ם נְשִׂיאֵ֣י הַמַּטֹּ֔ת, הֵם שֶׁהָיוּ מְמֻנִּים עֲלֵיהֶם בְּמִצְרַיִם: וַיֻּכּ֗וּ שֹֽׁטְרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־שָׂ֣מוּ עֲלֵהֶ֔ם נֹגְשֵׂ֥י פַרְעֹ֖ה, הֵ֥ם הָעֹמְדִ֖ים עַל־הַפְּקֻדִֽים, עַל מִנְיַן הַדְּגָלִים, כְּמָה דְתֵימָא: וְאִתְּכֶם יִהְיוּ אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה"

איני שואל איך דבר זה אפשרי, שאותם נשיאי ישראל, דור שני לשנים עשר השבטים שהאריכו ימים עד יציאת מצרים, והותר? ולפי החשבון היה לכל אחד מהם למעלה מ- 50000 צאצאים. בפשטות, לא אכפת לי לזרום עם המקרא. ובלבד, להבין את המסופר, ככתבו וכלשונו. שאם העיד הכתוב: "וּבְאֵ֙לֶּה֙ לֹא־הָ֣יָה אִ֔ישׁ מִפְּקוּדֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וְאַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵ֑ן אֲשֶׁ֥ר פָּקְד֛וּ אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּמִדְבַּ֥ר סִינָֽי׃ כִּֽי־אָמַ֤ר יְהוָה֙ לָהֶ֔ם מ֥וֹת יָמֻ֖תוּ בַּמִּדְבָּ֑ר וְלֹא־נוֹתַ֤ר מֵהֶם֙ אִ֔ישׁ כִּ֚י אִם־כָּלֵ֣ב בֶּן־יְפֻנֶּ֔ה וִיהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נֽוּן׃" ואעפ"כ מעיז משה להטיח ביקורת בסוף שנת הארבעים, כאשר כולם כולל כולם שבקו חיים. "וַתִּקְרְב֣וּן אֵלַי֮ כֻּלְּכֶם֒ וַתֹּאמְר֗וּ נִשְׁלְחָ֤ה אֲנָשִׁים֙ לְפָנֵ֔ינוּ וְיַחְפְּרוּ־לָ֖נוּ אֶת־הָאָ֑רֶץ" כך שלא ידעתי עם מי הוא מדבר? האם על כלב ויהושע הנותרים? ואם התרחש לעינינו נס תחיית המיסים, אז בעיניי הכל אפשרי. אף ויתכן שמשה עשה סיאנס לדור המדבר המומתים ואליהם הוא דובר בלשון נוכח? ושמא ואוליי כיזב כוזב התורה באומרו "וְלֹא־נוֹתַ֤ר מֵהֶם֙ אִ֔ישׁ כִּ֚י אִם־כָּלֵ֣ב בֶּן־יְפֻנֶּ֔ה וִיהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נֽוּן׃" שהלוא "תַּמָּן תְּנֵינַן... לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב... יוֹם שֶׁבִּטֵל הַחֵפֶר מִן מֵתֵי מִדְבָּר... כָּל עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב הָיָה משֶׁה מוֹצִיא כָּרוֹז בְּכָל הַמַּחֲנֶה וְאוֹמֵר צְאוּ לַחְפֹּר, וְהָיוּ יוֹצְאִין וְחוֹפְרִין קְבָרוֹת וִישֵׁנִין בָּהֶן, לְשַׁחֲרִית הָיָה מוֹצִיא כָּרוֹז וְאוֹמֵר קוּמוּ וְהַפְרִישׁוּ הַמֵּתִים מִן הַחַיִּים, וְהָיוּ עוֹמְדִים וּמוֹצִיאִין עַצְמָן, חֲמִשָּׁה עָשָׂר אֶלֶף וּפְרוֹטְרוֹט חָסְרוּ שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף, וּבִשְׁנַת הָאַרְבָּעִים הָאַחֲרוֹן עָשׂוּ כֵן וּמָצְאוּ עַצְמָן שְׁלֵמִים, אָמְרוּ: דּוֹמֶה שֶׁטָּעִינוּ בַּחֶשְׁבּוֹן, וְכֵן בְּעָשׂוֹר וּבְאַחַד עָשָׂר וּבִשְׁנֵים עָשָׂר וּשְׁלשָׁה עָשָׂר וְאַרְבָּעָה עָשָׂר, כֵּיוָן דְּאִתְמַלֵּא סִיהֲרָא אָמְרוּ: דּוֹמֶה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּטֵּל אוֹתָהּ גְּזֵרָה מֵעָלֵינוּ וְחָזְרוּ וַעֲשָׂאוּהוּ יוֹם טוֹב" כך שייתכן ומשה התכווין לאותם 15000 הנותרים. והא לך שקר גס נוסף של כוזב התורה. שהלוא שילוח מרגלים היה מיוזמת העם, ולא כפי כוזב התורה "וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ שְׁלַח־לְךָ֣ אֲנָשִׁ֗ים וְיָתֻ֙רוּ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן".

"וַיַּ֗עַשׂ אֵ֚ת הַכִּיּ֣וֹר נְחֹ֔שֶׁת וְאֵ֖ת כַּנּ֣וֹ נְחֹ֑שֶׁת בְּמַרְאֹת֙ הַצֹּ֣בְאֹ֔ת אֲשֶׁ֣ר צָֽבְא֔וּ פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ בנות ישראל היו בידן מראות שרואות בהן כשהן מתקשטות. ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן, והיה מואס משה בהן, מפני שעשויים ליצר הרע. א"ל הקב"ה קבל! כי אלו חביבין עלי מן הכל. שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים". קישוט אשה לבעלה, הרי זה יצר הרע? הא לך פאולוס הקדש במיטבו.

"וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י קְהָ֔ת שָׁלֹ֧שׁ וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה" וקהת, מיורדי מצרים היה. ולפי שניו, ניתן לשער את גילם המופלג של 12 נשיאי ישראל שנתמנו בידי נוגשי פרעה, חלף 12 השבטים. וחז"ל שידעו למתוח ביקורת באומרם ”וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם‘ - בערבוביא. ילדים דוחפים את הזקנים, זקנים דוחפים את הראשים:“ אולם הכסף יענה את הכל, וע"כ לא נשמעה כל נימת ביקורת על חוסר הצניעות של נאמני משה, שעברו על ”וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ:“ שהרי הם בעצמם העידו ”וַיָּבוֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים‘ - שהיו דוחקות זה על זה, ובאים אנשים ונשים בערבוביא“. ואף כי אפשר לומר בהלצה ”וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנֲנִים“ כי מי יודע כמה אנשים אוננו בישבני הנשים! אעפ"כ ”שְׁחוֹרָה אֲנִי במעשה העגל וְנָאוָה אני במעשה המשכן“ ואין לשכוח שממתן תורה ציוה פאולוס הקדש "אַֽל־תִּגְּשׁ֖וּ אֶל־אִשָּֽׁה׃" bit.ly/2BLFNJw וכל חטא העגל לא היה אלא לצורך "וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק:". האם מישהו היה מתיר לאשתו או לבתו, להדחק לתוך אספסוף ח'רמן של כחודשיים עם חסך מיני? היכן לעזאזל "משמרת הצביעות"? או "פורום תקלה"? או "הוועד לטוהר מחננו"? אך כאשר מדובר בכסף, חלילה למתוח עליהם ביקורת. ולא מצאו לנכון למתוח ביקורת, אלא על ישישי העם, שנתנו את גיוום למכים, ולחייהם למורטים, והעדיפו לקבל מכות מאת נוגשי פרעה, מאשר להכביד את עולם על העם. ורק עליהם מצאו לנכון למתוח ביקורת, על שלא נדחפו לתוך אותו אספסוף.

את חטאיי אני מזכיר היום.
לפני שנים יצא לי לפגוש בטעות, את המתבולל יוסוף ח'טאב עם האימאם שלו, שלא בוש להופיע באיזה קיוסק בבגדי עבודה, בגדי חאקי מלוכלכים. [הלה כמדומני עבד בגננות] ותוך כדי שיחה ולו רק מיתוך סקרנות, סיפרתי לאותו אימאם: שבקטנותי, בעוד אחיי החילונים בני הטיפש-עשרה לא בושו לעזור לאבי לעבוד בזבל בחופש הגדול, אנו הישיבעש לעומתם, כשאבי בא בדחיפות לבקרנו בתלמוד תרח. והופיע בבגדי עבודה של עובד ערייה. ואינני זוכר מי פלט לעברו. האם אני, או אחי. שלעולם, לא יעז לבקרנו בתלמוד תרח בבגדי עבודה, אלא עם חליפה! בהיות והוא עושה לנו פדיחות, שאיננו יכולים להמשיך עם ההצהרה השקרית, שכאילו אבינו "מהצוארון הלבן". וכאן, אימאם מכובד אינו בוש להסתובב ברחובה של עיר בבגדי עבודה. אפשר לדלג על תגובת האימאם. משהו בסגנון: "אם היינו הבנים שלו, הוא היה מעדיף לשחוט אותם"! ואודה באשמה, שעד לאותה ביקורת מפי האימאם, לא הרגשתי שפעלתי אוון. ואפשר מכאן להבין מדוע "גַּם־אֲנִ֗י נָשָׂ֧אתִי אֶת־יָדִ֛י לָהֶ֖ם בַּמִּדְבָּ֑ר לְהָפִ֤יץ אֹתָם֙ בַּגּוֹיִ֔ם וּלְזָר֥וֹת אוֹתָ֖ם בָּאֲרָצֽוֹת׃" שמא ואולי ילמדו מעט דרך ארץ מהגויים, ולא ישלחו את לשונם בגדולים וטובים מהם. וכ"ש בזקני העדה ונכבדיה שמסרו נפשם על העם במצרים.

"כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה מָצָ֥א חֵן֙ בַּמִּדְבָּ֔ר עַ֖ם שְׂרִ֣ידֵי חָ֑רֶב" אין לי מושג על איזו חרב מדובר? האם "שְׂרִ֣ידֵי חָ֑רֶב" חרבם של "שכירי החרב בניאונאצים גלוחי הראש ושער הרגלים"? שהתנדבו לעבור משער לשער במחנה. ולהרוג ללא אבחנה, "אִֽישׁ־אֶת־אָחִ֛יו וְאִ֥ישׁ אֶת־רֵעֵ֖הוּ וְאִ֥ישׁ אֶת־קְרֹבֽוֹ"! ואם הדין של ”אב הבא על הבן - במחתרת, מספק, אל יהרגהו בנו, דודאי רחמי האב על בנו. ואפילו הוא מציל ממונו - לא יהרגהו, הלכך, דמים לו! עד שיודע לך כשמש שהוא אכזרי עליך ושונאך:“ ואם מצינו שאפילו זונה מדופלמת, הרי היא מסוגלת לוותר על בנה עבור הזונה האחרת כאשר "וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ גִּזְר֛וּ אֶת־הַיֶּ֥לֶד הַחַ֖י לִשְׁנָ֑יִם וּתְנ֤וּ אֶֽת־הַחֲצִי֙ לְאַחַ֔ת וְאֶֽת־הַחֲצִ֖י לְאֶחָֽת׃" ואם מצאנו אצל זונה "וַתֹּ֣אמֶר ׀ בִּ֣י אֲדֹנִ֗י תְּנוּ־לָהּ֙ אֶת־הַיָּל֣וּד הַחַ֔י וְהָמֵ֖ת אַל־תְּמִיתֻ֑הוּ" שהעדיפה לראות את בנה חובק חיק נוכריה שנואת נפשה על פני מיתתו מטעם "כִּֽי־נִכְמְר֣וּ רַחֲמֶיהָ֮ עַל־בְּנָהּ֒" ואעפ"כ שכירי החרב רצחו בדם קר "אִ֥ישׁ בִּבְנ֖וֹ וּבְאָחִ֑יו", ולו רק שלדעת חז"ל היו ממפלגה אחרת "אחי אמו מישראל" או "בן בתו מישראל" אין כל צורך לערוך להם בדיקת אבהות כדי להוכיח "כִּֽי־בְנֵ֥י זְנוּנִ֖ים הֵֽמָּה׃ כִּ֤י זָֽנְתָה֙ אִמָּ֔ם הֹבִ֖ישָׁה הֽוֹרָתָ֑ם"! ומי יודע אם לא עליהם ועל דוגמתם אמר הכתוב: "לָכֵ֣ן זוֹנָ֔ה שִׁמְעִ֖י דְּבַר־יְהוָֽה... הִנֵּה֙ כָּל־הַמֹּשֵׁ֔ל עָלַ֥יִךְ יִמְשֹׁ֖ל לֵאמֹ֑ר כְּאִמָּ֖ה בִּתָּֽהּ׃ בַּת־אִמֵּ֣ךְ אַ֔תְּ גֹּעֶ֥לֶת אִישָׁ֖הּ וּבָנֶ֑יהָ וַאֲח֨וֹת אֲחוֹתֵ֜ךְ אַ֗תְּ אֲשֶׁ֤ר גָּֽעֲ֙לוּ֙ אַנְשֵׁיהֶ֣ן וּבְנֵיהֶ֔ן אִמְּכֶ֣ן חִתִּ֔ית וַאֲבִיכֶ֖ן אֱמֹרִֽי׃" רק אתמול רצחו בדם קר את קרוביהן, בגין סעיף של עבודת אלילים, וכאילו לא היה דבר. ותיכף, כולם נדחקים לתרום, ובפרט הנשים את מראות הנחושת, לכבוד ולתאפרת עושה העגל ויוצרו, עבור משכן לשוכן העגלים. bit.ly/2Bj6AvF

"וַיְהִ֡י בְּיוֹם֩ כַּלּ֨וֹת מֹשֶׁ֜ה לְהָקִ֣ים אֶת־הַמִּשְׁכָּ֗ן-וַיְהִי, וַי הָיָה. מִי אָמַר וָי? הַבְּכוֹרִים אָמְרוּ וָי, שֶׁנִּטְּלָה מֵהֶם הַכְּהֻנָּה. שֶׁעַד שֶׁלֹא הוּקַם הַמִּשְׁכָּן הָיוּ הַבָּמוֹת מֻתָּרוֹת וַעֲבוֹדָה בִּבְכוֹרוֹת... לְפִי שֶׁהִקְרִיבוּ לִפְנֵי הָעֵגֶל, אָבְדוּ כְּהֻנָּה... לְפִיכָךְ כְּשֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן צָוְחוּ הַבְּכוֹרִים וָי" אפשר להבין את אותו עם מטורף, למרות שטבחו ללא רחם בקרוביו, לא נתעצלו במלאכת המשכן. שמא ואוליי יקבלו או אחד מקרוביו איזה תפקיד או משרה במשכן שוכן העגלים. אך אם בין "שמנה פרשיות שנאמרו ביום שהוקם בו המשכן" היו "פרשת לוים", ניתן לשער איך נהפך לאבל כינורם, ומשושם לקול בוכים. אך האם הם נשארו פריירים? כי אם בפרשת הלויים נאמר: "וְכֹֽה־תַעֲשֶׂ֤ה לָהֶם֙ לְטַֽהֲרָ֔ם... וְהֶעֱבִ֤ירוּ תַ֙עַר֙ עַל־כָּל־בְּשָׂרָ֔ם" כולל גבות עיניהם ושער הרגליים. "וְהִקְרַבְתָּ֥ אֶת־הַלְוִיִּ֖ם לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְסָמְכ֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־הַלְוִיִּֽם... כִּ֣י לִ֤י כָל־בְּכוֹר֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָ֑ה בְּי֗וֹם הַכֹּתִ֤י כָל־בְּכוֹר֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם הִקְדַּ֥שְׁתִּי אֹתָ֖ם לִֽי׃ וָאֶקַּח֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם תַּ֥חַת כָּל־בְּכ֖וֹר בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃" האם מישהו יוכל לתאר איך בוצעה מצוות סמיכה על ראשם של הניאונאצים בידי 603550 שקרוביהם נידחו מכהן לה' לטובת שכירי החרב גלוחי הראש ושער הרגלים? כך אפשר להוסיף על חז"ל ולומר, "מִי אָמַר וָי? כמובן שכירי החרב". בגין הצ'אפחות שקיבלו. כך שאין לתמוה מדוע הגולם קורח קם על יוצרו.

נו, שויין.
אחרי כמויות אדירות של בשר שהלעיטו את אהרן ובניו, אסור לשכוח את חדר הכושר. וע"כ נצטוו: "וְהֵנִיף֩ אַהֲרֹ֨ן אֶת־הַלְוִיִּ֤ם תְּנוּפָה֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה מֵאֵ֖ת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָי֕וּ לַעֲבֹ֖ד אֶת־עֲבֹדַ֥ת יְהוָֽה... וְהַֽעֲמַדְתָּ֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם לִפְנֵ֥י אַהֲרֹ֖ן וְלִפְנֵ֣י בָנָ֑יו וְהֵנַפְתָּ֥ אֹתָ֛ם תְּנוּפָ֖ה לַֽיהוָֽה... וְאַֽחֲרֵי־כֵן֙ יָבֹ֣אוּ הַלְוִיִּ֔ם לַעֲבֹ֖ד אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְטִֽהַרְתָּ֣ אֹתָ֔ם וְהֵנַפְתָּ֥ אֹתָ֖ם תְּנוּפָֽה׃" כמובן גם משה צריך לעשות כושר. הלוא כל שבעת ימי המילואים "וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ אֶת־הֶ֣חָזֶ֔ה וַיְנִיפֵ֥הוּ תְנוּפָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה מֵאֵ֣יל הַמִּלֻּאִ֗ים לְמֹשֶׁ֤ה הָיָה֙ לְמָנָ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃" אך למרבה התמיה, בביצוע נאמר: "וַיַּ֨עַשׂ מֹשֶׁ֧ה וְאַהֲרֹ֛ן וְכָל־עֲדַ֥ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל לַלְוִיִּ֑ם כְּ֠כֹל אֲשֶׁר־צִוָּ֨ה יְהוָ֤ה אֶת־מֹשֶׁה֙ לַלְוִיִּ֔ם כֵּן־עָשׂ֥וּ לָהֶ֖ם בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ וַיִּֽתְחַטְּא֣וּ הַלְוִיִּ֗ם וַֽיְכַבְּסוּ֙ בִּגְדֵיהֶ֔ם וַיָּ֨נֶף אַהֲרֹ֥ן אֹתָ֛ם תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיְכַפֵּ֧ר עֲלֵיהֶ֛ם אַהֲרֹ֖ן לְטַהֲרָֽם׃" ומה עם חדר הכושר של משה? חבל להתאמץ. לא אכפת לו להיות נביא העובר על דברי עצמו.

אותו יום מר ונמהר, יום שמיני לבילויים. יום שהוסיף משה מדעתו. bit.ly/2shfuaq אם לא דיי ב"אֵ֖יל הַמִּלֻּאִ֑ים" שנצטוו לאכול דבר יום ביומו, מלבד, כמויות אדירות של מצות. אך כעת אחר שעשה הרבה כושר בהנפת "שְׁמֹנַ֣ת אֲלָפִ֔ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וּשְׁמֹנִֽים׃" גלוחי הראש ושיער הרגליים. אז אפשר כעת להמשיך. "וַיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֔י קָרָ֣א מֹשֶׁ֔ה לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו וּלְזִקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ וַיֹּ֣אמֶר אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן... וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר קְח֤וּ שְׂעִיר־עִזִּים֙ לְחַטָּ֔את... וְשׁ֨וֹר וָאַ֜יִל לִשְׁלָמִ֗ים לִזְבֹּ֙חַ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וּמִנְחָ֖ה בְּלוּלָ֣ה בַשָּׁ֑מֶן כִּ֣י הַיּ֔וֹם יְהוָ֖ה נִרְאָ֥ה אֲלֵיכֶֽם׃" אז מה יש לנו? "שְׂעִיר־עִזִּים֙ לְחַטָּ֔את" מלבד חזה ושוק של שור ואיל". אף שאמרו חז"ל "שכל האמור בחומש הפקודים, קרב במדבר. וכל האמור בתורת כהנים, אין קרב במדבר" שלפי דבריהם לא הקריבו במדבר קרבנות שנצטוו עליהם באהל מועד בשנה השנית, אולם הקריבו קרבנות שנצטוו עליהם בשנת הארבעים בערבות מואב. לא, ולא! "הַזְּבָחִ֨ים וּמִנְחָ֜ה הִֽגַּשְׁתֶּם־לִ֧י בַמִּדְבָּ֛ר אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃"? כך שאפשר לוותר לאהרן על שעיר ראש חודש.

אף כי אהרן, גוזליו יעלעו דם, אין זה מעניין את משה. וכאילו מיתוך סצנה של צ'רלי וחצי "רק אחד אוכל"! "וְאֵ֣ת ׀ שְׂעִ֣יר הַֽחַטָּ֗את דָּרֹ֥שׁ דָּרַ֛שׁ מֹשֶׁ֖ה וְהִנֵּ֣ה שֹׂרָ֑ף וַ֠יִּקְצֹף עַל־אֶלְעָזָ֤ר וְעַל־אִֽיתָמָר֙ בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֔ן הַנּוֹתָרִ֖ם לֵאמֹֽר׃ מַדּ֗וּעַ לֹֽא־אֲכַלְתֶּ֤ם אֶת־הַֽחַטָּאת֙ בִּמְק֣וֹם הַקֹּ֔דֶשׁ כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הִ֑וא וְאֹתָ֣הּ ׀ נָתַ֣ן לָכֶ֗ם לָשֵׂאת֙ אֶת־עֲוֺ֣ן הָעֵדָ֔ה לְכַפֵּ֥ר עֲלֵיהֶ֖ם לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃" התעללות לשמה! שהלוא שלמו זה מכבר ימי מילואיהם. ומי יודע אם אכזריות נוראה זו באחיו עצמו ובשרו, לא נבעה מטעם, שאף כי עוד בציווי על המשכן נאמר למשה, "וְאַתָּ֡ה הַקְרֵ֣ב אֵלֶיךָ֩ אֶת־אַהֲרֹ֨ן אָחִ֜יךָ וְאֶת־בָּנָ֣יו אִתּ֔וֹ מִתּ֛וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְכַהֲנוֹ־לִ֑י אַהֲרֹ֕ן נָדָ֧ב וַאֲבִיה֛וּא אֶלְעָזָ֥ר וְאִיתָמָ֖ר בְּנֵ֥י אַהֲרֹֽן׃ וְעָשִׂ֥יתָ בִגְדֵי־קֹ֖דֶשׁ לְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֑יךָ לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת׃" עכ"ז לדעת חז"ל "כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים הָיָה מְשַׁמֵּשׁ בִּכְהֻנָּה גְדוֹלָה וְכַסָּבוּר שֶׁלּוֹ הִיא, בַּשְּׁבִיעִי אָמַר לוֹ, לֹא שֶׁלְךָ הִיא אֶלָּא שֶׁל אַהֲרֹן אָחִיךָ הִיא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי". שמא ואולי חשב את אלהים לסינילי? שהלוא חלילה לומר שחז"ל טעו.

"זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: שׁוֹמֵ֣ר מִצְוָ֔ה לֹ֥א יֵדַ֖ע דָּבָ֣ר רָ֑ע. מִי הָיָה? זֶה אַהֲרֹן שֶׁנֶּאֱמַר: 'וּמִפֶּתַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד לֹ֤א תֵֽצְאוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים... וּמִפֶּתַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד לֹ֤א תֵֽצְאוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, שִׁמְרוּ אֲבֵלוּת שִׁבְעַת יָמִים עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעַ בָּכֶם... וְכֵן הוּא אוֹמֵר לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו... אַף אַתֶּם שִׁמְרוּ אֶת יְמֵי הָאֵבֶל עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעַ בָּכֶם. הָיוּ מְשַׁמְּרִים וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים עַל מָה מְשַׁמְּרִים. כְּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר: שׁוֹמֵ֣ר מִצְוָ֔ה לֹ֥א יֵדַ֖ע דָּבָ֣ר רָ֑ע"

תמהני על דברי התנחומא. שבמקום לשמוח על שזוכים הם לראשונה לשרת לפני ה´, על מה ולמה עליהם לנהוג כמו אבלים? ואם העיד הכתוב: "וַיַּ֥עַשׂ אַהֲרֹ֖ן וּבָנָ֑יו אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃" אז איך לעזאזל קיפד אהרן את שני בניו? אא"כ אין זה דבר רע לדעת בעל המדרש?

ניסיתי לנער את האבק מהחומש. אך לא מצאתי היכן ציוה ה', שאהרן ובניו יהיו בריתוק כל שבעת ימי המילואים. מלבד "וְעָשִׂ֜יתָ לְאַהֲרֹ֤ן וּלְבָנָיו֙ כָּ֔כָה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוִּ֖יתִי אֹתָ֑כָה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים תְּמַלֵּ֥א יָדָֽם׃" האמור בקורבנות המילואים וההזאות. ואם לדעת חז"ל כל שבעת ימי המילואים היה משה מקים את המשכן ביום ומפרקו וגוללו בלילה, אז איך לעזאזל יקיימו "וּמִפֶּתַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד לֹ֤א תֵֽצְאוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים עַ֚ד י֣וֹם מְלֹ֔את יְמֵ֖י מִלֻּאֵיכֶ֑ם כִּ֚י שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים יְמַלֵּ֖א אֶת־יֶדְכֶֽם׃ כַּאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה לַעֲשֹׂ֖ת לְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶֽם׃ וּפֶתַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד תֵּשְׁב֨וּ יוֹמָ֤ם וָלַ֙יְלָה֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וּשְׁמַרְתֶּ֛ם אֶת־מִשְׁמֶ֥רֶת יְהוָ֖ה וְלֹ֣א תָמ֑וּתוּ כִּי־כֵ֖ן צֻוֵּֽיתִי׃" חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתיה עביד! חבל על מי שאין לו חצר, ובכ"ז עושה שער לחצירו הדמיונית. ויש לציין, שהללו אינם כלל וכלל דברי ה'. אלא תוספת מע"ם מאת משה. ואעפ"כ נאמר: "וַיַּ֥עַשׂ אַהֲרֹ֖ן וּבָנָ֑יו אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃".

אם פרשת כהנים עוד טרם נאמרה. אז איך וכיצד "וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶֽל־אַהֲרֹ֡ן וּלְאֶלְעָזָר֩ וּלְאִֽיתָמָ֨ר ׀ בָּנָ֜יו רָֽאשֵׁיכֶ֥ם אַל־תִּפְרָ֣עוּ ׀ וּבִגְדֵיכֶ֤ם לֹֽא־תִפְרֹ֙מוּ֙ וְלֹ֣א תָמֻ֔תוּ"? וכי מה לאלעזר ואיתמר אזהרת "פרועי ראש ופרימת בגדים על מת? הכי משה העלה אותם לדרגת כהן גדול שנאמר בו "וְהַכֹּהֵן֩ הַגָּד֨וֹל מֵאֶחָ֜יו אֲ‍ֽשֶׁר־יוּצַ֥ק עַל־רֹאשׁ֣וֹ ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙ וּמִלֵּ֣א אֶת־יָד֔וֹ לִלְבֹּ֖שׁ אֶת־הַבְּגָדִ֑ים אֶת־רֹאשׁוֹ֙ לֹ֣א יִפְרָ֔ע וּבְגָדָ֖יו לֹ֥א יִפְרֹֽם׃" במקום אזהרת "לֹֽא־יִקְרְח֤וּ קָרְחָה֙ בְּרֹאשָׁ֔ם וּפְאַ֥ת זְקָנָ֖ם לֹ֣א יְגַלֵּ֑חוּ וּבִ֨בְשָׂרָ֔ם לֹ֥א יִשְׂרְט֖וּ שָׂרָֽטֶת׃" ומה עניין אזהרת "וּמִפֶּתַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד לֹ֤א תֵֽצְאוּ֙ פֶּן־תָּמֻ֔תוּ" שאינה עניין בכהן הדיוט, אלא בכהן גדול בלבד. "וְעַ֛ל כָּל־נַפְשֹׁ֥ת מֵ֖ת לֹ֣א יָבֹ֑א לְאָבִ֥יו וּלְאִמּ֖וֹ לֹ֥א יִטַּמָּֽא׃ וּמִן־הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א יֵצֵ֔א וְלֹ֣א יְחַלֵּ֔ל אֵ֖ת מִקְדַּ֣שׁ אֱלֹהָ֑יו כִּ֡י נֵ֠זֶר שֶׁ֣מֶן מִשְׁחַ֧ת אֱלֹהָ֛יו עָלָ֖יו אֲנִ֥י יְהוָֽה׃" ואם מטעם "כִּי־שֶׁ֛מֶן מִשְׁחַ֥ת יְהוָ֖ה עֲלֵיכֶ֑ם"? והלוא שלמו לעזאזל זה מכבר ימי מילואיהם! קשה לקלוט את אותה אכזריות של משה, שאין לו בעיה להיות בגדר המתנבא מה שלא שמע שמיתתו בחנק, והעיקר לנקום בחימה שפוכה באחיו ובאחייניו האוננים בעוד גופות אחייניו מוטלים לפניהם.

תמהני על הרמב"ם שכתב: "והאנחה והדאגה שיעקב אבינו (ע"ה) כל ימי התאבלו על יוסף נסתלקה ממנו רוח הקודש, עד שנתבשר בחייו... ולשון החכמים: אין הנבואה שורה לא מתוך עצלות, ולא מתוך עצבות אלא מתוך דבר שמחה" אז איך בעוד אהרן אונן על גוזליו: "וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃ יַ֣יִן וְשֵׁכָ֞ר אַל־תֵּ֣שְׁתְּ:" ואומר: "וַיְדַבֵּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹ֥ר אֲלֵהֶֽם׃ דַּבְּר֛וּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֹ֤את הַֽחַיָּה֙ אֲשֶׁ֣ר תֹּאכְל֔וּ"? הכי אהרן שמח במיתת בניו? אפשר כבר להבין מדוע החליטו בתו"כ "י"ג דברות נאמרו בתורה למשה ולאהרן; וכנגדן בתורה י"ג מיעוטים -- ללמדך שלא לאהרן נאמר אלא למשה שיאמר לאהרן" ז"א שאף כי נאמר מפורשות "וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃" אין זה אלא שאלהים אמר למשה שיגיד לאהרן. אין לי את הכוח התווכח עם חז"ל. ולו יהי כדבריהם כן הוא.

"וְאֵ֣ת ׀ שְׂעִ֣יר הַֽחַטָּ֗את דָּרֹ֥שׁ דָּרַ֛שׁ מֹשֶׁ֖ה וְהִנֵּ֣ה שֹׂרָ֑ף וַ֠יִּקְצֹף עַל־אֶלְעָזָ֤ר וְעַל־אִֽיתָמָר֙ בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֔ן הַנּוֹתָרִ֖ם לֵאמֹֽר׃ מַדּ֗וּעַ לֹֽא־אֲכַלְתֶּ֤ם אֶת־הַֽחַטָּאת֙ בִּמְק֣וֹם הַקֹּ֔דֶשׁ... וַיְדַבֵּ֨ר אַהֲרֹ֜ן אֶל־מֹשֶׁ֗ה הֵ֣ן הַ֠יּוֹם הִקְרִ֨יבוּ אֶת־חַטָּאתָ֤ם וְאֶת־עֹֽלָתָם֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַתִּקְרֶ֥אנָה אֹתִ֖י כָּאֵ֑לֶּה וְאָכַ֤לְתִּי חַטָּאת֙ הַיּ֔וֹם הַיִּיטַ֖ב בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃ אמר לו: ...שמא לא שמעת אלא בקדשי שעה? דאי בקדשי דורות, ק"ו ממעשר הקל. ומה מעשר הקל אמרה תורה: לֹא־אָכַ֨לְתִּי בְאֹנִ֜י מִמֶּ֗נּוּ בקדשי דורות לא כל שכן? מיד, וַיִּשְׁמַ֣ע מֹשֶׁ֔ה וַיִּיטַ֖ב בְּעֵינָֽיו׃ הודה ולא בוש משה לומר לא שמעתי. אלא אמר: שמעתי ושכחתי". אין לי מושג איזה טריפ לקח אהרן, עד שנגלו לו מצוות שיינתנו אחר מותו בערבות מואב, עד שהצליח לנמק, מדוע לא אכל את שעיר החטאת? והלוא לדעתם, אלהים לא דיבר עימו, אפילו כשנאמר זאת מפורשות.

"וַיְהִ֡י בְּיוֹם֩ כַּלּ֨וֹת מֹשֶׁ֜ה לְהָקִ֣ים אֶת־הַמִּשְׁכָּ֗ן וַיִּמְשַׁ֨ח אֹת֜וֹ וַיְקַדֵּ֤שׁ אֹתוֹ֙ וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֔יו... וַיַּקְרִ֙יבוּ֙ נְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רָאשֵׁ֖י בֵּ֣ית אֲבֹתָ֑ם הֵ֚ם נְשִׂיאֵ֣י הַמַּטֹּ֔ת הֵ֥ם הָעֹמְדִ֖ים עַל־הַפְּקֻדִֽים׃ וַיָּבִ֨יאוּ אֶת־קָרְבָּנָ֜ם לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה שֵׁשׁ־עֶגְלֹ֥ת צָב֙ וּשְׁנֵ֣י עָשָׂ֣ר בָּקָ֔ר עֲגָלָ֛ה עַל־שְׁנֵ֥י הַנְּשִׂאִ֖ים וְשׁ֣וֹר לְאֶחָ֑ד וַיַּקְרִ֥יבוּ אוֹתָ֖ם לִפְנֵ֥י הַמִּשְׁכָּֽן׃-באו ועמדו לפני המשכן, ולא קבל משה מהם, עד שנאמר לו מפי הקב"ה: קַ֚ח מֵֽאִתָּ֔ם הא הסכימה דעתם לדעת עליונה"

האם מישהו מבין מה שקורה פה?
אנו כמעט שנה מאז שכלא העם להביא את נדבת הקודש. והיה ידוע מראש מועד הקמת המשכן. "בְּיוֹם־הַחֹ֥דֶשׁ הָרִאשׁ֖וֹן בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ תָּקִ֕ים אֶת־מִשְׁכַּ֖ן אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃" והנה הוקם כבר המשכן, ואף שלמו ימי הבילויים. ואעפ"כ לא עלה על דעת נשיאי ישראל להוסיף דבר על נדבתם הקודמת. שמא ואולי יוצאי חלציהם הבוגדניים ידרשו בלמדנותם, שכאילו התעצלו לתרום. והפלא ופלא. דווקא בשמיני למילואים, בעוד גוזלי אהרן יעלעו דם, דווקא אז חברו כולם יחדיו להביא את קורבנם לפני ה'.

אם כדברי חז"ל, שהנשיאים התייצבו לפני המשכן, ומשה לא הסכים לקבל מהם, אפשר להבין מדוע. שהלוא לדעתם, "וַיִּשְׁמַ֣ע מֹשֶׁ֔ה וַיִּיטַ֖ב בְּעֵינָֽיו׃ הודה ולא בוש משה לומר לא שמעתי. אלא אמר: שמעתי ושכחתי" בדברים שספק אם ישמע בעוד כ 38 שנה בערבות מואב. באיסור אכילת אונן בקודשים קל וחומר ממעשר. ועצם קבלתו מהם את קרבנם, אין לך חוכא ואיטלולא מזו על נבואותיו. מה גם, הלוא הוא עצמו אמר לאהרן חגיגית: "וַאֲחֵיכֶם֙ כָּל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל יִבְכּוּ֙ אֶת־הַשְּׂרֵפָ֔ה אֲשֶׁ֖ר שָׂרַ֥ף יְהוָֽה׃" ולא להתחיל מראש חגיגות נוספות על שמונת ימי הבילוים. כך שאין פלא מדוע לא קיבל מהם משה, עד שנאמר לו מפורשות.

אם ציפה אהרן, שכל הנשיאים יקריבו את קרבנם ביום אחד. ובכך, שאר הבשר יהיה נותר ויתחייב בשריפה, "וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה נָשִׂ֨יא אֶחָ֜ד לַיּ֗וֹם נָשִׂ֤יא אֶחָד֙ לַיּ֔וֹם יַקְרִ֙יבוּ֙ אֶת־קָרְבָּנָ֔ם לַחֲנֻכַּ֖ת הַמִּזְבֵּֽחַ׃" כעת אפשר להבין מדוע התקליט חוזר על עצמו. אם כבר נדחו הבכורים מכהן לה' לטובת יוצר העגל ובניו, מה פלא אם נשיאי שראל לא היו פריירים. ובאו ללעוג להם על משבתם, להלעיטם. "וַיְהִ֗י הַמַּקְרִ֛יב בַּיּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן אֶת־קָרְבָּנ֑וֹ נַחְשׁ֥וֹן בֶּן־עַמִּינָדָ֖ב לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃ וְקָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה... שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃" וחזה ושוק של "וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתּוּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן נַחְשׁ֖וֹן בֶּן־עַמִּינָדָֽב׃" דבר יום ביומו. ואין לשכוח "וַיִּקַּ֨ח אַהֲרֹ֜ן אֶת־אֱלִישֶׁ֧בַע בַּת־עַמִּינָדָ֛ב אֲח֥וֹת נַחְשׁ֖וֹן ל֣וֹ לְאִשָּׁ֑ה וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת־נָדָב֙ וְאֶת־אֲבִיה֔וּא אֶת־אֶלְעָזָ֖ר וְאֶת־אִֽיתָמָֽר׃" וכעת בא נחשון להתחשבן עם גיסו ואחייניו האוננים. הוא, וכל קדושים עימו.

"שלשה ספרים נמצאו בעזרה ספר מעונה, ספר זאטוטי, ספר היא. באחד מצאו כתוב... ובשנים כתוב... וקיימו שנים ובטלו אחד..." ואין מה לדבר על גרסאות התנ"ך שבידי חכמי התלמוד, שאינם עולים בקנה אחד עם חסירות ויתירות לפי מסורה גדולה או קטנה. ואם בכל זאת הם מעיזים להלעיז על נשיאי ישראל על סמך דיוק קלוש של חסרון אות, אז למה ומדוע להסתפק בדרשה אחת? "וְהָאִ֥ישׁ מֹשֶׁ֖ה ענו [עָנָ֣יו] מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃ מלת ענו בחסרון יו"ד והוא היה שלם במדת הענוה, אבל מפני שחסר אות יו"ד בכבוד הש"י בענין הצור שאמר: שִׁמְעוּ־נָא֙ הַמֹּרִ֔ים הֲמִן־הַסֶּ֣לַע הַזֶּ֔ה נוֹצִ֥יא לָכֶ֖ם מָֽיִם? והיה לו לומר יוציא כלפי הש"י לפיכך חסר אותה הכתוב בכבודו, מדה כנגד מדה" (רבינו בחיי) רק שכחתי שאותו עניו התיימר לפני 40 שנה להיות "יְהוָ֖ה רֹפְאֶֽךָ"! bit.ly/2nIEQt1

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

למצולמים אין קשר לכתבה צילום: Yossi Aloni/Flash90

פעולות נקם יהודיות במרכז | סמוטריץ': "חדל! אנחנו לא כמוהם"

קרא עוד