סגור

הנשים בעם ישראל – סמל ודוגמא לדורות

מאז ומעולם, הייתה זו האישה, שבחכמתה המיוחדת וביוזמתה הברוכה, הצליחה להציל את האדם ממצבים מאוד מורכבים ולפעמים, אף מן החטא

הרב אמיר אדרעי
כ באדר התשעה
,
11 במרץ, 2015 14:35
Shutterstock

Shutterstockצילום: Shutterstock

מאז ומעולם, הייתה זו האישה, שבחכמתה המיוחדת וביוזמתה הברוכה, הצליחה להציל את האדם ממצבים מאוד מורכבים ולפעמים, אף מן החטא. מן המפורסמות הוא, שאשתו של און בן פלת, הצילה אותו מקרח ועדתו וכן יעל, אשת חבר הקיני, הצילה את עם ישראל בכך שהרגה את סיסרא וכו'.

כמו כן, נשים אף שימשו בתפקידים שונים ואף לעיתים עמדו בראש ההנהגה של עם ישראל, כדוגמת דבורה הנביאה.

כאשר אנו מתבוננים בחלקן של הנשים במעשה המשכן, נראה כי ההתייחסות לכך בפסוקי התורה היא די שולית. מספר הפסוקים הינו מועט והפרטים אודות חלקן של הנשים בפרשייה זו, הינם כלליים ביותר.

אני מבקש לעמוד מקרוב, אחר חלקן של הנשים בשני האירועים המרכזיים בפרשיות 'כי תשא' ו'ויקהל' - חטא העגל ובניין המשכן, מתוך התייחסות של דברי חז"ל והפרשנים לאירועים הללו, ומתוך כך, לעסוק בייחודיותן של הנשים באופן כללי.

בתחילת פרשת ויקהל, בפרק ל"ה, פס' א' - כ"ט, אוסף משה את כל בני ישראל ומצווה אותם לתת נדבה של זהב, כסף או נחושת לבניין המשכן.

בפסוק כ"ב כתוב: "ויבואו האנשים על הנשים...".

בעיון ראשוני בפסוק זה, יש לציין, כי המילים "ויבואו האנשים על הנשים", אינן מובנות לכאורה. רבים מהפרשנים עסקו בביאורן של מילים אלה ובהקשרן לפרשייה העוסקת בתרומת המשכן.

רש"י ואבן עזרא על אתר מבארים, כי כוונת המילה 'על' בקטע זה היא 'עם' - הווה אומר - בזמן נדבת הזהב ושאר החומרים למשכן, באו האנשים יחד עם הנשים ובסמוך להן, לתת את נדבתם למשכן.

הרמב"ן מוסיף לבאר, כי התכשיטים מצויים אצל הנשים ולכן הן היו הראשונות שהביאו את נדבת הזהב למשכן, עוד לפני הגברים, וכשראו זאת הגברים - הביאו גם הם את נדבתם.

מפרשים רבים אף עורכים השוואה בין חטא העגל לבין בניין המשכן, ביחס להתנהגותם של הנשים בשני אירועים אלה ומבארים את הפסוקים על פי ההבדלים בהתנהגות הנשים בשני המקרים.

בטרם נביא את דברי המפרשים בעניין זה, נצטט את הפסוקים הראשונים, העוסקים בחטא העגל, שם מבקש אהרון להביא זהב לבניית העגל (שמות, פרק ל"ב):

א- "וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו:

ב- ויאמר אלהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנתיכם והביאו אלי:

ג- ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל אהרן".

בפסוקים אלה, מבקש אהרון מבני ישראל להביא אליו את הזהב מאזני נשותיהם, בניהם ובנותיהם. יש להתייחס בקטע זה לשתי נקודות מרכזיות:

ראשית, יש לברר מדוע מבקש אהרון מהאנשים להביא דווקא את נזמי הזהב אשר באזני הנשים וכו'? וכי לא היו נזמים או תכשיטים אחרים?

המלבי"ם מבאר כי אהרון מבקש את נזמי האוזן, כי הם היו התכשיטים החביבים עליהם ביותר. אהרון היה סבור, כי כך יוכל לדחות את איסוף הזהב כמה שיותר, עד שמשה ישוב.

בנוסף, מבאר המלבי"ם, כי בהזכרת נזמי האוזן דווקא, מבקש אהרון לומר דברי מוסר לבני ישראל ולרמוז להם, כי אוזן ששמעה על הר סיני, שלא יהיה להם פסל וכל תמונה - אינה יכולה לבקש לעשות עגל.

שנית, יש לשים לב, כי בשלב זה, בפסוק ב', אהרון איננו מבקש להביא אליו את הזהב. אהרון משתמש בפועל 'פרקו', ואכן, בפסוק לאחר מכן, מספרת התורה, כי בני ישראל מתפרקים מן הזהב באזניהם, ולאחר מכן מביאים את הזהב לאהרון.

נראה, כי השימוש בפועל פר"ק, בא לבטא שני רעיונות: ראשית, פועל זה מבטא היטב את מצבם הרוחני העגום של בני ישראל באותו רגע - מצב של התפרקות. בני ישראל עייפים מן הדרגה הרוחנית הגבוהה בה היו מצויים עד עתה. האופוריה שאחזה בהם עת עמדו לרגלי הר סיני וקבלו את התורה - הלכה ונמוגה. הם מחפשים כעת תחליף, משהו מרגש יותר. זהו תהליך של התפרקות מהנכסים הרוחניים שהיו להם. יתכן, כי שימושו של אהרון בפועל זה של התפרקות, מהווה מעין רמז וסימן לבני ישראל, כי בקשתם ממנו נובעת מהתפרקות רוחנית מוחלטת, ובכך מנסה אהרון להניא אותם מלבצע את זממם.

בנוסף, בפסוק ב', מבקש אהרון מבני ישראל לפרק את נזמי הזהב מהנשים והילדים. אמנם, בפסוק ג', נראה כי, אכן, בני ישראל מביאים את הזהב שביקש אהרון, אלא שבפסוק זה הנשים והילדים אינם מוזכרים. יתכן, כי הסיבה לכך נעוצה במריבה שהתפתחה בין הגברים שביקשו להביא כמה שיותר זהב ליצירת העגל, לבין הנשים שהתנגדו לכך בצורה נחרצת. נראה, כי הגברים נאלצו ממש לפרק בכוח את הזהב מידי נשותיהם וילדיהם.

נקודה זו באה לידי ביטוי, אף בדברי חז"ל.

במדרש תנחומא פרשת 'כי תשא', סימן י"ט, מופיעים הדברים הבאים:

"...מיד עמד חור וגער בהם. עמדו עליו והרגוהו. כשראה אהרן כך, נתיירא והתחיל מעסיקן בדברים, והם אומרים לו, קום עשה לנו אלהים. והכל גלוי לפני מי שאמר והיה העולם מה הם מבקשים. אמר להם אהרן: 'פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם'. אמר אהרן להם דבר קשה, שהנשים מתעכבות בו, שהם ראו כל הנסים והגבורות שעשה הקדוש ברוך הוא במצרים ובים ובסיני. הלכו אצל הנשים. עמדו עליהם. ואמרו, חס ושלום, שנכפור בהקדוש ברוך הוא שעשה לנו כל הנסים וגבורות האלו ונעשה עבודה זרה. כיון שלא שמעו להם, מה כתיב, 'ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב' - אשר באזני נשיהם לא נאמר, אלא אשר באזניהם".

המדרש מספר על הימנעותן של הנשים מלמסור את נזמיהן לעגל וזאת בשל אמונתן הגדולה בקב"ה, בזכות הניסים שעשה במצרים, בים סוף ובהר סיני. אהרון היה סבור, כי הנשים יצליחו למנוע את האנשים מלאסוף את הזהב לעגל, על אף שבסופו של דבר, לא עלה הדבר יפה.

נראה, כי על פי המדרש, התייאשו הגברים מן הנשים והביאו את הזהב משל עצמם.

עובדת דבקותן של הנשים בקב"ה וסירובן להביא זהב ליצירת העגל, באה לידי ביטוי אף בדברי רבינו בחיי, ביחס לפסוק: 'אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי' (קהלת, פרק ז'), כשהדבר בא לרמז, כי בקרב הנשים, לא נמצאה אף אחת שחטאה בחטא העגל. הדבר רמוז במילים "אלה אלוהיך ישראל" - הווה אומר - 'ואשה בכל אלה לא מצאתי' - לא מצאתי אף אשה שאמרה: 'אלה אלוהיך ישראל'.

גדולתן העצומה של הנשים באה לידי ביטוי גם בדברי הכלי יקר, המבאר, כי על פי דין, לא היו צריכות הנשים להתנדב ולהביא זהב למשכן, שהרי אם מטרת בניית המשכן היא לשם כפרה על חטא העגל, הרי שאין מקום לנשים לבוא ולהתנדב, שהרי הן לא היו שותפות בחטא חמור זה. נהפוך הוא! הם הרי ניסו למנוע את האנשים מלחטוא בעגל. אמנם, מחמת דבקותן בקב"ה, חפצו הנשים מאוד להיות שותפות בבנייתו של המשכן ולתת זהב לבנייתו .

כעת, יש לבאר את הקשר בין חטא העגל לבין מעשה המשכן, מתוך התייחסותן של הנשים לשני אירועים אלה.

רבינו בחיי עורך השוואה בין שני האירועים - חטא העגל ומעשה המשכן - ומבאר, כי בשני המקרים התעלו הנשים על עצמן. כאשר ביקשו בעליהן זהב לעגל - ניסו בכל כוחן למנוע זאת וכאשר ביקש משה זהב למשכן - היו אלה הנשים שהביאו תחילה את הזהב לשם המצווה ובדביקות רבה.

עובדה זו רמוזה, כאמור, במילים "ויבואו האנשים על הנשים" - הווה אומר - הנשים הביאו את נדבתם תחילה והם היו אלו שמשכו את האנשים לבוא ולתרום את הזהב.

לסיכום, ניתן לומר, כי הנשים היוו גורם מאוד ממתן בחטא העגל ומאידך גיסא, היו אלו שדחפו ועודדו את הגברים להביא זהב לבניית המשכן, כדי שבסופו של דבר, יכפר להם הקב"ה על חטא העגל.

אשרינו שאלו נשות עם ישראל!

הכותב הוא ראש אולפנת בני עקיבא צפירה

14.02.2018

1. "לְהַבְז֥וֹת בַּעְלֵיהֶ֖ן בְּעֵינֵיהֶ֑ן"! (palmoni777)

"בהזכרת נזמי האוזן דווקא, מבקש אהרון לומר דברי מוסר לבני ישראל ולרמוז להם, כי אוזן ששמעה על הר סיני, שלא יהיה להם פסל וכל תמונה - אינה יכולה לבקש לעשות עגל"

הכי אותה אוזן שמעה בהר סיני על עשיית ארון עבור שוכן הגילולים הסוככים על הכפורת, שעליו יהיו מופקדים יוצר העגל ובניו? הלוא רק אמש שחטו ורצחו בהם שכירי החרב "אִ֥ישׁ בִּבְנ֖וֹ וּבְאָחִ֑יו", בגין סעיף של "לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּן אִתִּ֑י אֱלֹ֤הֵי כֶ֙סֶף֙ וֵאלֹהֵ֣י זָהָ֔ב לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶֽם"! ואעפ"כ אין פוצה פה ומצפצף בדבר שני הגילולים הסוככים על הכפורת, שנותרו לבסוף בשממונם כל ארבעים שנות גלותם בגטו מחנה ישראל. bit.ly/2sico5P

"שנית, יש לשים לב, כי בשלב זה, בפסוק ב', אהרון איננו מבקש להביא אליו את הזהב. אהרון משתמש בפועל 'פרקו', ואכן, בפסוק לאחר מכן, מספרת התורה, כי בני ישראל מתפרקים מן הזהב באזניהם, ולאחר מכן מביאים את הזהב לאהרון".

לשם מה ומדוע עלינו להמציא שפה חדשה? האם גם במצוות "פריקה וטעינה" תפרש, שעליהם להתפרק מאותה התרוממות הרוח? אם כבר הזכרת את הפועל פ.ר.ק. מה רק ברגע של עברית? סוף סוף הודות לציונים הארורים, שפת עבר נגישה לכל. הפועל פ.ר.ק. על דרך אומרו ”פֶּרֶק מְלֵאָה - גזל, שמפרקו מיד בעליו“. (רש"י נחום ג) ”פֹּרֵק וְאֵין מַצִּיל – לשון פָּרֲקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב“ (רש"י תהלים ז) שכולן משמעות גזל ב ”פִּעֵל“ מן הפועל הכבד.

"בפסוקים אלה, מבקש אהרון מבני ישראל להביא אליו את הזהב מאזני נשותיהם, בניהם ובנותיהם" האם אהרן ביקש מהם שיבקשו מנשיהם ובנותיהן "להתפרק מנזמי הזהב" "בהתפעל"? ושמא ואולי נקט בלשון "פָּרֲקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב" בציווי, לפרוק מהם את נזמי הזהב תוך כדי הפעלת כוח? הכי אותו "פֹּרֵק וְאֵין מַצִּיל" הוא סה"כ מבקש יפה להתפרק מהסחורה? או גוזל וחומס יחדיו?

"אמנם, בפסוק ג', נראה כי, אכן, בני ישראל מביאים את הזהב שביקש אהרון, אלא שבפסוק זה הנשים והילדים אינם מוזכרים. יתכן, כי הסיבה לכך נעוצה במריבה שהתפתחה בין הגברים שביקשו להביא כמה שיותר זהב ליצירת העגל, לבין הנשים שהתנגדו לכך בצורה נחרצת. נראה, כי הגברים נאלצו ממש לפרק בכוח את הזהב מידי נשותיהם וילדיהם".

אולי אצלך בחומש כתוב "וַיִּפְרְקוּ" אך מה לעשות, ואצלי נכתב בטעות ”וַיִּתְפָּרֲקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן: בהתפעל - כי ברצון גדול עשו. ורצו להיותם נפרקים מנזמיהם שלא יהיו עוד“. (רד"ק שורש פ.ר.ק) מכאן משמע שאותם עובדי אלילים נבערים מדעת, העדיפו לחוס על בנותיהם ונשותיהן, והתפרקו מנזמי הזהב אשר עימם.

"גדולתן העצומה של הנשים באה לידי ביטוי גם בדברי הכלי יקר, המבאר, כי על פי דין, לא היו צריכות הנשים להתנדב ולהביא זהב למשכן, שהרי אם מטרת בניית המשכן היא לשם כפרה על חטא העגל, הרי שאין מקום לנשים לבוא ולהתנדב, שהרי הן לא היו שותפות בחטא חמור זה"?

"וכאשר ביקש משה זהב למשכן - היו אלה הנשים שהביאו תחילה את הזהב לשם המצווה ובדביקות רבה".

אוי לאותה בושה, ואבוי לאותה כלימה!

"כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּשְׁכָּן... אָמְרוּ הַנָּשִׁים, מַה יֵּשׁ לָנוּ לִתֵּן בְּנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן? עָמְדוּ וְהֵבִיאוּ אֶת הַמַּרְאוֹת... בְּאוֹתָן הַמַּרְאוֹת שֶׁהֶעֱמִידוּ אֶת כָּל הַצְּבָאוֹת הָאֵלֶּה. לְפִיכָךְ כְּתִיב: וּנְחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה שִׁבְעִים כִּכָּר, נְחֹשֶׁת הַכַּלּוֹת"

אותם גברים שנצטוו מאהרן לפרוק בכוח את נזמי הזהב מאזני נשיהם ובנותיהם. ומדוע לא שעו לציוויו, אלא התפרקו מנזמי הזהב אשר באוזניהם? אין זאת אלא מלבד שהם חסו על אותן נשים שבזכותן העמידו צבאות רבבות במצרים, ומסתמא שאפו שהן תמשיכנה להתאפר ולהתקשט לכבודם. אך ומה לעשות? ו"כָּל־כְּבוּדָּ֣ה בַת־מֶ֣לֶךְ פְּנִ֑ימָה מִֽמִּשְׁבְּצ֖וֹת זָהָ֣ב לְבוּשָֽׁהּ׃" זו המלצה בלבד. שהלוא "וַיַּ֗עַשׂ אֵ֚ת הַכִּיּ֣וֹר נְחֹ֔שֶׁת וְאֵ֖ת כַּנּ֣וֹ נְחֹ֑שֶׁת בְּמַרְאֹת֙ הַצֹּ֣בְאֹ֔ת אֲשֶׁ֣ר צָֽבְא֔וּ פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃" צבא גדול של נשים הרצות לתרום את מראות הנחושת "לְהַבְז֥וֹת בַּעְלֵיהֶ֖ן בְּעֵינֵיהֶ֑ן"! וכבר אין כל צורך שאשה תתאפר ותתקשט לכבוד בעלה.

האם שאלת מדוע הוזקקו לשראל להגיע "מצב של התפרקות" בחטא העגל? אם לא בזכות פאולוס הקדש שציוה "אַֽל־תִּגְּשׁ֖וּ אֶל־אִשָּֽׁה" bit.ly/2EcAi8E וההתפרקות בוצעה כאשר "וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק:“ ואם נשותיהן לא השתתפו בחינגאות, השד יודע עם מי קמו לצחק!

"הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תִּתְקַשֵּׁט בְּאֶחָד מִכָּל הַמִּינִין... יַתִּיר אֶת נִדְרוֹ אוֹ יוֹצִיא וְיִתֵּן כְתוּבָה"

"מהו דכתיב: הִנֵּה֙ כָּל־הַמֹּשֵׁ֔ל עָלַ֥יִךְ יִמְשֹׁ֖ל לֵאמֹ֑ר כְּאִמָּ֖ה בִּתָּֽהּ? אמר לו: כבת כן אמה... לית אתתא זניא, [אין אשה מזנה] עד דברתה זניא. [עד שבתו יוצאת זונה] אמרו ליה: א"כ לאה אמנו זונה היתה? אמר להם: וַתֵּצֵ֨א לֵאָ֜ה לִקְרָאת֗וֹ, יצאת מקושטת כזונה, לפיכך, וַתֵּצֵ֤א דִינָה֙ בַּת־לֵאָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָלְדָ֖ה לְיַעֲקֹ֑ב:" עפ"ל!

אנו נמצאים כעת בסוף ארבעים יום שניים, הכלים בי"ז בתמוז, או בסוף ארבעים יום שלייים כפי כוזב ספר דברים. הכלים במוצאי יום הכיפורים. בין כך ובין כך, העם טעון מחדש ורוצה להתפרק. ופתאום מגלה שנשיו צובאות כמו זונות "פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד" ע"מ לתרום את מראות הנחושת, לבלתי ח"ו ייתייפו בפני בעליהן. שמא חז"ל יכנו אותן זונות כמו שהעיזו לכנות את לאה אמנו. בהיות ולדעת פאולוס הקדש "הללו עשויות ליצר הרע". אז מה הפיתרון? ”וַיָּבוֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים‘ - שהיו דוחקות זה על זה, ובאים אנשים ונשים בערבוביא“. ואף כי אפשר לומר בהלצה ”וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנֲנִים“ כי מי יודע כמה אנשים אוננו בישבני הנשים! אעפ"כ ”שְׁחוֹרָה אֲנִי במעשה העגל וְנָאוָה אני במעשה המשכן“ bit.ly/2EpN7bK

אם באת לגגב עלינו את המדרשים, אענה חלקי גם אני.
"וַיִּשְׁמַ֣ע מֹשֶׁ֔ה וַיִּפֹּ֖ל עַל־פָּנָֽיו׃ מה שמועה שמע? ...שחשדוהו מאשת איש. שנאמר: וַיְקַנְא֣וּ לְ֭מֹשֶׁה בַּֽמַּחֲנֶ֑ה לְ֝אַהֲרֹ֗ן קְד֣וֹשׁ יְהוָֽה׃ מלמד שכל אחד ואחד קנא את אשתו ממשה. [קנא לאשתו - אל תסתרי עם משה. קנוי היינו התראה:] שנאמר: וּמֹשֶׁה֩ יִקַּ֨ח אֶת־הָאֹ֜הֶל וְנָֽטָה־ל֣וֹ ׀ מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֗ה הַרְחֵק֙ מִן־הַֽמַּחֲנֶ֔ה [יצא מחוץ למחנה שלא יחשדוהו עוד:] וְקָ֥רָא ל֖וֹ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד"

"כַּמָּה הָיָה רָחוֹק? ...כְּאַלְפַּיִם אַמָּה בַּמִּדָּה"

ולמרות אומרם ”אִם הָרַב דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ יְהוֹה צְבָאוֹת - יְבַקְּשׁוּ תוֹרָה מִפִּיהוּ. וְאִם לָאו - אַל יְבַקְּשׁוּ תוֹרָה מִפִּיהוּ“ עכ"ז "וְהָיָה֙ כָּל־מְבַקֵּ֣שׁ יְהוָ֔ה יֵצֵא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֲשֶׁ֖ר מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה" ללמוד תורה מפי החשוד על נשותיהן. ואם מלקין על "לֽוֹא־טוֹבָ֤ה הַשְּׁמֻעָה֙"! האם היית שולח את אשתך או בנותיך להתייעץ עם אחד שיצא עליו קול רינון? מה טוב ואותם גיבובי מדרשים אינם עולים בקנה אחד עם פשוטו של מקרא, ויישאם רוח. אך דיי בזאת כאשר "וַיִּשְׁמַ֨ע מֹשֶׁ֜ה אֶת־הָעָ֗ם בֹּכֶה֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔יו אִ֖ישׁ לְפֶ֣תַח אָהֳל֑וֹ" "משפחות משפחות נאספים ובוכים לפרסם תרעומתן בגלוי" אם כבר המשיך רש"י וכתב "ורבותינו אמרו לְמִשְׁפְּחֹתָ֔יו על עסקי משפחות על עריות הנאסרות להם:" לא ידעתי מדוע נזכרו לבכות עכשיו על עסקי העריות, ולא בכו לפני כחצי שנה ביום הכיפורים כאשר נצטוו על העריות? הלוא בכייתם היתה "בַּשָּׁנָ֧ה הַשֵּׁנִ֛ית בַּחֹ֥דֶשׁ הַשֵּׁנִ֖י בְּעֶשְׂרִ֣ים בַּחֹ֑דֶשׁ". ומה נזכרו עכשיו לבכות?

אם כבר עסקי משפחות, אז מדוע לא עד הסוף?

אם כבר הכתוב משבח את אותן יצאניות הצובאות כמו זונות פתח אהל מועד, שבזכותן העמידו צבאות רבות במצרים, היכן לעזאזל אותם צבאות? הלוא באותו מעמד נימנו 603550 וכעבור 38 שנה נימנו 601730. "אפילו קטנה שבהן לא נישאת פחותה מארבעים שנה"! bit.ly/2EcAi8E ואם אחר מינויי 78600 צרי אלפים ומאה בעצת יתרו הנבערה bit.ly/2shfuaq חלף 70 איש מזקני ישראל נבחרי האל, bit.ly/2BK9Pxi ועדיין מרגיש משה נושא בנטל לבדו. עד שנזדעק "לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֙תָ֙ לְעַבְדֶּ֔ךָ וְלָ֛מָּה לֹא־מָצָ֥תִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ לָשׂ֗וּם אֶת־מַשָּׂ֛א כָּל־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה עָלָֽי... לֹֽא־אוּכַ֤ל אָנֹכִי֙ לְבַדִּ֔י לָשֵׂ֖את אֶת־כָּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּ֥י כָבֵ֖ד מִמֶּֽנִּי׃ וְאִם־כָּ֣כָה ׀ אַתְּ־עֹ֣שֶׂה לִּ֗י הָרְגֵ֤נִי נָא֙ הָרֹ֔ג אִם־מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וְאַל־אֶרְאֶ֖ה בְּרָעָתִֽי׃" ובמה עסקו אותם צרי אלפים ומאה נבחרי משה? אם לא בפירוק התא המשפחתי. ובעוד נשותיהם עגונות וכאלמנות חיות, נלחמו בחירוף ומסירות נפש, על בנות מואב ומדיין. אא"כ אלהים כיזב בהבטחתו "וְטַ֨פְּכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אֲמַרְתֶּ֖ם לָבַ֣ז יִהְיֶ֑ה וְהֵבֵיאתִ֣י אֹתָ֔ם וְיָֽדְעוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר מְאַסְתֶּ֖ם בָּֽהּ׃". ולמרות הבטחתו הרג ג"כ את טפם, כפי שבא לידי ביטוי במדגמי אוכלוסין. ואם זהו האלהים השקרן שלך, עדיף לעבוד אלהי עץ ואבן.

במה העסיקו את עצמן אותן יצאניות? האם המשיכו לצבוא כמו זונות פתח אוהל מועד שנותר בשממונו כפי העדת הכתוב: "הַזְּבָחִ֨ים וּמִנְחָ֜ה הִֽגַּשְׁתֶּם־לִ֧י בַמִּדְבָּ֛ר אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃"? על מה ולמה זועק הכתוב...

"לָכֵ֣ן זוֹנָ֔ה שִׁמְעִ֖י דְּבַר־יְהוָֽה׃ כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֗ה... הִנֵּה֙ כָּל־הַמֹּשֵׁ֔ל עָלַ֥יִךְ יִמְשֹׁ֖ל לֵאמֹ֑ר כְּאִמָּ֖ה בִּתָּֽהּ׃ בַּת־אִמֵּ֣ךְ אַ֔תְּ גֹּעֶ֥לֶת אִישָׁ֖הּ וּבָנֶ֑יהָ וַאֲח֨וֹת אֲחוֹתֵ֜ךְ אַ֗תְּ אֲשֶׁ֤ר גָּֽעֲ֙לוּ֙ אַנְשֵׁיהֶ֣ן וּבְנֵיהֶ֔ן אִמְּכֶ֣ן חִתִּ֔ית וַאֲבִיכֶ֖ן אֱמֹרִֽי׃ וַאֲחוֹתֵ֨ךְ הַגְּדוֹלָ֤ה שֹֽׁמְרוֹן֙ הִ֣יא וּבְנוֹתֶ֔יהָ הַיּוֹשֶׁ֖בֶת עַל־שְׂמֹאולֵ֑ךְ וַאֲחוֹתֵ֞ךְ הַקְּטַנָּ֣ה מִמֵּ֗ךְ הַיּוֹשֶׁ֙בֶת֙ מִֽימִינֵ֔ךְ סְדֹ֖ם וּבְנוֹתֶֽיהָ׃ וְלֹ֤א בְדַרְכֵיהֶן֙ הָלַ֔כְתְּ וּבְתוֹעֲבֽוֹתֵיהֶ֖ן עָשִׂ֑ית כִּמְעַ֣ט קָ֔ט וַתַּשְׁחִ֥תִי מֵהֵ֖ן בְּכָל־דְּרָכָֽיִךְ׃

חַי־אָ֗נִי נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה אִם־עָֽשְׂתָה֙ סְדֹ֣ם אֲחוֹתֵ֔ךְ הִ֖יא וּבְנוֹתֶ֑יהָ כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔ית אַ֖תְּ וּבְנוֹתָֽיִךְ... וְשֹׁ֣מְר֔וֹן כַּחֲצִ֥י חַטֹּאתַ֖יִךְ לֹ֣א חָטָ֑אָה וַתַּרְבִּ֤י אֶת־תּוֹעֲבוֹתַ֙יִךְ֙ מֵהֵ֔נָּה וַתְּצַדְּקִי֙ אֶת־אֲחוֹתַ֔יִךְ בְּכָל־תּוֹעֲבוֹתַ֖יִךְ אֲשֶׁ֥ר עָשִֽׂית׃ גַּם־אַ֣תְּ ׀ שְׂאִ֣י כְלִמָּתֵ֗ךְ אֲשֶׁ֤ר פִּלַּלְתְּ֙ לַֽאֲחוֹתֵ֔ךְ בְּחַטֹּאתַ֛יִךְ אֲשֶׁר־הִתְעַ֥בְתְּ מֵהֵ֖ן תִּצְדַּ֣קְנָה מִמֵּ֑ךְ וְגַם־אַ֥תְּ בּ֙וֹשִׁי֙ וּשְׂאִ֣י כְלִמָּתֵ֔ךְ בְּצַדֶּקְתֵּ֖ךְ אַחְיוֹתֵֽךְ׃"

לא כדברי התנחומא שכינה את לאה אימנו בשם זונה, על שהתקשטה לכבוד בעלה. לא בגין כך זכו ישראל לתואר "זוֹנָ֔ה... גֹּעֶ֥לֶת אִישָׁ֖הּ וּבָנֶ֑יהָ" אלא על עצם תרומתן את מראות הנחושת, והראו בזאת שבעליהן חדלו מישום מה למצוא חן בעיניהן.

ובמה העסיקו את עצמן אותן יצאניות 40 שנה במדבר? "וְכָל־אִשָּׁ֥ה חַכְמַת־לֵ֖ב בְּיָדֶ֣יהָ טָו֑וּ וַיָּבִ֣יאוּ מַטְוֶ֗ה אֶֽת־הַתְּכֵ֙לֶת֙ וְאֶת־הָֽאַרְגָּמָ֔ן אֶת־תּוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וְאֶת־הַשֵּֽׁשׁ׃ וְכָל־הַ֨נָּשִׁ֔ים אֲשֶׁ֨ר נָשָׂ֥א לִבָּ֛ן אֹתָ֖נָה בְּחָכְמָ֑ה טָו֖וּ אֶת־הָעִזִּֽים׃" אם כבר מדובר על "אִשָּׁ֥ה חַכְמַת־לֵ֖ב" אז אפשר להבין איך הנה מצאו תחליף די יעיל לבעליהן. "וַתִּקְחִ֣י מִבְּגָדַ֗יִךְ וַתַּֽעֲשִׂי־לָךְ֙ בָּמ֣וֹת טְלֻא֔וֹת וַתִּזְנִ֖י עֲלֵיהֶ֑ם לֹ֥א בָא֖וֹת וְלֹ֥א יִהְיֶֽה... וַתִּקְחִ֞י כְּלֵ֣י תִפְאַרְתֵּ֗ךְ מִזְּהָבִ֤י וּמִכַּסְפִּי֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וַתַּעֲשִׂי־לָ֖ךְ צַלְמֵ֣י זָכָ֑ר וַתִּזְנִי־בָֽם׃" ועבור בובות מין, אין כל צורך להתייפות, ואפשר להמשיך לצבוא פתח אוהל מועד כמו יצאניות חסודות.

אולי אצלכם מלמדים "כל מה שאלהים עושה הוא לטובה"! אך למדתי מדברי השירה "הַצּוּר֙ תָּמִ֣ים פָּעֳל֔וֹ כִּ֥י כָל־דְּרָכָ֖יו מִשְׁפָּ֑ט אֵ֤ל אֱמוּנָה֙ וְאֵ֣ין עָ֔וֶל צַדִּ֥יק וְיָשָׁ֖ר הֽוּא׃" ואם "כָל־דְּרָכָ֖יו מִשְׁפָּ֑ט", לא נותר מקום עבור שאר טובותיו. כך שאם רואים לכאורה איזה עוול, אין לנו אלא להתבונן על דרכיו "יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵד עֲוֺ֨ן אָבֹ֧ת עַל־בָּנִ֛ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽי׃" אכן כן, לא שכחתי גם את ההמשך "וְעֹ֥֤שֶׂה חֶ֖֙סֶד֙ לַאֲלָפִ֑֔ים לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃"

במה נשתנו הגברים בעיני נשותיהן, בין מצרים, ליציאתה? אין זאת אלא שאותן נשים קיבלו מישום מה טבעת שאין עליה חותם. כי לא שכחנו "וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֔ן זֹ֖את חֻקַּ֣ת הַפָּ֑סַח כָּל־בֶּן־נֵכָ֖ר לֹא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ׃ וְכָל־עֶ֥בֶד אִ֖ישׁ מִקְנַת־כָּ֑סֶף וּמַלְתָּ֣ה אֹת֔וֹ אָ֖ז יֹ֥אכַל בּֽוֹ׃" ואם על בת השש אמרו: "וַיִּקְח֧וּ אֶת־דִּינָ֛ה מִבֵּ֥ית שְׁכֶ֖ם וַיֵּצֵֽאוּ׃ שהיו גוררין בה ויוצאין בעל כורחה שלא בטובתה" (מ"כ) מחמת ”הנבעלת לערל קשה לה לפרוש“ וכן "הַפּוֹרֵשׁ מִן הָעָרְלָה כְּפוֹרֵשׁ מִן הַקֶּבֶר" כעת ניתן להבין מדוע "כָל־הַ֨נָּשִׁ֔ים אֲשֶׁ֨ר נָשָׂ֥א לִבָּ֛ן אֹתָ֖נָה בְּחָכְמָ֑ה" העדיפו בובות מין מזהב על פני בעליהן.

נקמת דם ילד קטן. עוד לא-ברא השטן!

היש מבין איך הללו הנרגנים באהליהם "וְלָמָ֣ה יְ֠הוָה מֵבִ֨יא אֹתָ֜נוּ אֶל־הָאָ֤רֶץ הַזֹּאת֙ לִנְפֹּ֣ל בַּחֶ֔רֶב נָשֵׁ֥ינוּ וְטַפֵּ֖נוּ יִהְי֣וּ לָבַ֑ז הֲל֧וֹא ט֦וֹב לָ֖נוּ שׁ֥וּב מִצְרָֽיְמָה׃" וכפי עדות הקנצלר הפרסי "וַיְמָאֲנ֣וּ לִשְׁמֹ֗עַ וְלֹא־זָכְר֤וּ נִפְלְאֹתֶ֙יךָ֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֣יתָ עִמָּהֶ֔ם וַיַּקְשׁוּ֙ אֶת־עָרְפָּ֔ם וַיִּתְּנוּ־רֹ֛אשׁ לָשׁ֥וּב לְעַבְדֻתָ֖ם" ולא להתפנק במצרים. אז איך לעזאזל התחולל המהפך עד שהקדימו לקיים את אלות הברית עוד במדבר "וַאֲכַלְתֶּ֖ם בְּשַׂ֣ר בְּנֵיכֶ֑ם וּבְשַׂ֥ר בְּנֹתֵיכֶ֖ם תֹּאכֵֽלוּ׃" וכמו מיתוך סרט אימה "וַתִּקְחִ֞י אֶת־בָּנַ֤יִךְ וְאֶת־בְּנוֹתַ֙יִךְ֙ אֲשֶׁ֣ר יָלַ֣דְתְּ לִ֔י וַתִּזְבָּחִ֥ים לָהֶ֖ם לֶאֱכ֑וֹל הַמְעַ֖ט מִתַּזְנוּתָֽיִךְ׃ וַֽתִּשְׁחֲטִ֖י אֶת־בָּנָ֑י וַֽתִּתְּנִ֔ים בְּהַעֲבִ֥יר אוֹתָ֖ם לָהֶֽם׃" כפי שלצערנו ניתן לראות הורים המאבדים את שפיותם עקב מקרה גירושין. כך שאין לתמוה איך לעזאזל התמעטו ממניינם?

תכליס, מה זאת עשה אלהים לנו?
לשם מה ומדוע אלהים התנהג כמו השטן בעל חמש הפרצופים עם העם שהודיעוהו חגיגית "הַֽמִבְּלִ֤י אֵין־קְבָרִים֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְקַחְתָּ֖נוּ לָמ֣וּת בַּמִּדְבָּ֑ר מַה־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לָּ֔נוּ לְהוֹצִיאָ֖נוּ מִמִּצְרָֽיִם׃ הֲלֹא־זֶ֣ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁר֩ דִּבַּ֨רְנוּ אֵלֶ֤יךָ בְמִצְרַ֙יִם֙ לֵאמֹ֔ר חֲדַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ וְנַֽעַבְדָ֣ה אֶת־מִצְרָ֑יִם כִּ֣י ט֥וֹב לָ֙נוּ֙ עֲבֹ֣ד אֶת־מִצְרַ֔יִם מִמֻּתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּֽר׃" ואימתי אמרו לו זאת במצרים? אם לא כאשר נפוצו בכל ארץ מצרים לקושש קש לתבן. ואם ישנה דעה כי "דּוֹר הַמִּדְבָּר אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְאֵין עוֹמְדִין בַּדִּין" אם כבר אלהים יצא שקרן בהמיתם במדבר, bit.ly/2BLIACE אין לנו אלא לחפש חשבון ישן עם העם שבעבורו הוציאם ממצרים, כדי להתחשבן איתם בשטח צבאי סגור בגטו מחנה ישראל?

כידוע "וְיַעֲקֹ֣ב שָׁמַ֗ע כִּ֤י טִמֵּא֙ אֶת־דִּינָ֣ה בִתּ֔וֹ וּבָנָ֛יו הָי֥וּ אֶת־מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶ֑ה וְהֶחֱרִ֥שׁ יַעֲקֹ֖ב עַד־בֹּאָֽם׃" לצערנו, התרחש אונס מחריד. ומה על יעקב לעשות? או לפנות לרשויות, או לדון כדיני התורה, שהכל תלוי באבי הבת. "וְ֠נָתַן הָאִ֨ישׁ הַשֹּׁכֵ֥ב עִמָּ֛הּ לַאֲבִ֥י הַֽנַּעֲרָ֖ה חֲמִשִּׁ֣ים כָּ֑סֶף וְלֽוֹ־תִהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֗ה תַּ֚חַת אֲשֶׁ֣ר עִנָּ֔הּ לֹא־יוּכַ֥ל שַׁלְּחָ֖ה כָּל־יָמָֽיו׃". אם כבר זרק יעקב את הכדור במגרש של בניו, "וְהֶחֱרִ֥שׁ יַעֲקֹ֖ב עַד־בֹּאָֽם" שאו אז "וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵיהֶ֗ם לֹ֤א נוּכַל֙ לַעֲשׂוֹת֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה לָתֵת֙ אֶת־אֲחֹתֵ֔נוּ לְאִ֖ישׁ אֲשֶׁר־ל֣וֹ עָרְלָ֑ה כִּֽי־חֶרְפָּ֥ה הִ֖וא לָֽנוּ׃ אַךְ־בְּזֹ֖את נֵא֣וֹת לָכֶ֑ם אִ֚ם תִּהְי֣וּ כָמֹ֔נוּ לְהִמֹּ֥ל לָכֶ֖ם כָּל־זָכָֽר׃" כעת ניתן להבין מדוע נשות ישראל קיבלו "טבעת שאין עליה חותם" ומי יודע אם לא מטעם זה נשתעבדו ישראל במצרים, רק בגלל שהפרו את ברית המילה. על מה ולמה? ולו רק בגלל ששיחקו אותה גיבורים על חלשים. "וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיוֹתָ֣ם כֹּֽאֲבִ֗ים וַיִּקְח֣וּ שְׁנֵֽי־בְנֵי־יַ֠עֲקֹב שִׁמְע֨וֹן וְלֵוִ֜י אֲחֵ֤י דִינָה֙ אִ֣ישׁ חַרְבּ֔וֹ וַיָּבֹ֥אוּ עַל־הָעִ֖יר בֶּ֑טַח וַיַּֽהַרְג֖וּ כָּל־זָכָֽר... וְאֶת־כָּל־טַפָּם֙ וְאֶת־נְשֵׁיהֶ֔ם שָׁב֖וּ"

בני יעקב כתגובה להצעת חמור "וְהִֽתְחַתְּנ֖וּ אֹתָ֑נוּ בְּנֹֽתֵיכֶם֙ תִּתְּנוּ־לָ֔נוּ וְאֶת־בְּנֹתֵ֖ינוּ תִּקְח֥וּ לָכֶֽם׃" השתמשו בברית המילה. בעורמה, כדי לטפל באונס אחותם ע"י שפיכות דם, דבר זה יעלה להם ביוקר. ובכל פעם שהם יתדרדרו לזנות, כפי החדרת הקדשה לתושבי כנען ע"י יהודה, bit.ly/2Bhj4nI או יפרו ברית מילה, או אז יורע מצבם. ואם כבר הם הציעו את ברית המילה בערמה לתושבי שכם, מה בכך אם הם יחוו על בשרם את תוצאות מעשיהם, בהתפרקות התא המשפחתי, ובכשלון בזנות. וצדקו חז"ל באומרם: שלא נפרצו ישראל בעריות במצרים, ורק אחת הייתה ופרסמה הכתוב. ולדעתי, "שְׁתַּ֣יִם נָשִׁ֔ים בְּנ֥וֹת אֵם־אַחַ֖ת הָיֽוּ׃ וַתִּזְנֶ֣ינָה בְמִצְרַ֔יִם בִּנְעוּרֵיהֶ֖ן זָנ֑וּ שָׁ֚מָּה מֹעֲכ֣וּ שְׁדֵיהֶ֔ן וְשָׁ֣ם עִשּׂ֔וּ דַּדֵּ֖י בְּתוּלֵיהֶֽן׃ וּשְׁמוֹתָ֗ן אָהֳלָ֤ה הַגְּדוֹלָה֙ וְאָהֳלִיבָ֣ה אֲחוֹתָ֔הּ וַתִּֽהְיֶ֣ינָה לִ֔י וַתֵּלַ֖דְנָה בָּנִ֣ים וּבָנ֑וֹת וּשְׁמוֹתָ֕ן שֹׁמְר֣וֹן אָהֳלָ֔ה וִירוּשָׁלִַ֖ם אָהֳלִיבָֽה... וְאֶת־תַּזְנוּתֶ֤יהָ מִמִּצְרַ֙יִם֙ לֹ֣א עָזָ֔בָה כִּ֤י אוֹתָהּ֙ שָׁכְב֣וּ בִנְעוּרֶ֔יהָ וְהֵ֥מָּה עִשּׂ֖וּ דַּדֵּ֣י בְתוּלֶ֑יהָ וַיִּשְׁפְּכ֥וּ תַזְנוּתָ֖ם עָלֶֽיהָ׃ וַתַּרְבֶּ֖ה אֶת־תַּזְנוּתֶ֑יהָ לִזְכֹּר֙ אֶת־יְמֵ֣י נְעוּרֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר זָנְתָ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ וַֽתַּעְגְּבָ֔ה עַ֖ל פִּֽלַגְשֵׁיהֶ֑ם אֲשֶׁ֤ר בְּשַׂר־חֲמוֹרִים֙ בְּשָׂרָ֔ם וְזִרְמַ֥ת סוּסִ֖ים זִרְמָתָֽם׃ וַֽתִּפְקְדִ֔י אֵ֖ת זִמַּ֣ת נְעוּרָ֑יִךְ בַּעְשׂ֤וֹת מִמִּצְרַ֙יִם֙ דַּדַּ֔יִךְ לְמַ֖עַן שְׁדֵ֥י נְעוּרָֽיִךְ׃" כי שעבוד מצרים לא היה על חינם. ודי באותו מעמד חברתי שהקנה יוסף לשבעים נפש יורדי מצרים, לעומת אותו עם משועבד עבור פת לחם תמורת ברית מילה בכפיה כפי דעת חז"ל, רק כדי להבין את אומרם: "מקום שישבו בו ישראל שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם... ושישיבתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו" bit.ly/2nKJMNV אז "יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵד עֲוֺ֨ן אָבֹ֧ת עַל־בָּנִ֛ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽי׃" כבר אמרנו?

אם הנחתום מעיד על עיסתו "וְגַם־אֲנִי֙ נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם חֻקִּ֖ים לֹ֣א טוֹבִ֑ים וּמִ֨שְׁפָּטִ֔ים לֹ֥א יִֽחְי֖וּ בָּהֶֽם׃" החל "וָאֲטַמֵּ֤א אוֹתָם֙ בְּמַתְּנוֹתָ֔ם בְּהַעֲבִ֖יר כָּל־פֶּ֣טֶר רָ֑חַם לְמַ֣עַן אֲשִׁמֵּ֔ם לְמַ֙עַן֙ אֲשֶׁ֣ר יֵֽדְע֔וּ אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֥י יְהוָֽה׃" שהסכימה דעת המקום לדעתו של משה, בהמירו מצוות "קַדֶּשׁ־לִ֨י כׇל־בְּכ֜וֹר" במצוות "וְהַעֲבַרְתָּ֥ כָל־פֶּֽטֶר־רֶ֖חֶם לַֽיהֹוָ֑ה... וְכֹ֨ל בְּכ֥וֹר אָדָ֛ם בְּבָנֶ֖יךָ תִּפְדֶּֽה׃" וכ"ז "לְמַ֣עַן אֲשִׁמֵּ֔ם" "וַיִּוָּעַ֣ץ הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּ֕עַשׂ שְׁנֵ֖י עֶגְלֵ֣י זָהָ֑ב וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם רַב־לָכֶם֙ מֵעֲל֣וֹת יְרוּשָׁלִַ֔ם הִנֵּ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם" כתחליף לארון שוכן העגלים. ואם כבר אלהים היה חותמת גומי של משה, בהבטיחו לשכירי החרב "מִלְא֨וּ יֶדְכֶ֤ם הַיּוֹם֙ לַֽיהוָ֔ה כִּ֛י אִ֥ישׁ בִּבְנ֖וֹ וּבְאָחִ֑יו וְלָתֵ֧ת עֲלֵיכֶ֛ם הַיּ֖וֹם בְּרָכָֽה׃" מה בכך אם נענה אלהים חלקית. אף "כִּ֣י לִ֤י כָל־בְּכוֹר֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָ֑ה בְּי֗וֹם הַכֹּתִ֤י כָל־בְּכוֹר֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם הִקְדַּ֥שְׁתִּי אֹתָ֖ם לִֽי׃ וָאֶקַּח֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם תַּ֥חַת כָּל־בְּכ֖וֹר בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃" אולם "וָאֶתְּנָ֨ה אֶת־הַלְוִיִּ֜ם נְתֻנִ֣ים ׀ לְאַהֲרֹ֣ן וּלְבָנָ֗יו" שגררה בעקבותיה את מחלוקתו של קורח. ואם כבר נדחו הבכורות מכהן לה', מה בכך אם "וַיַּ֖עַשׂ אֶת־בֵּ֣ית בָּמ֑וֹת וַיַּ֤עַשׂ כֹּֽהֲנִים֙ מִקְצ֣וֹת הָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־הָי֖וּ מִבְּנֵ֥י לֵוִֽי׃" כך, לך תדע אילו מצוות הינם מועילות, ואילו מצוות בגדר "חֻקִּ֖ים לֹ֣א טוֹבִ֑ים וּמִ֨שְׁפָּטִ֔ים לֹ֥א יִֽחְי֖וּ בָּהֶֽם"? שאילו כוונתו על ההמשך? אז מדוע לא כתב "בְטַמְאִי אוֹתָם֙ בְּמַתְּנוֹתָ֔ם"? וכי אלהים אינו יודע להתנסח? אולם, העיקר והיהודים רואים את עצמם אור לגויים. וסוף, שהכל בא להם בהפוכה.

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

לוד, הבוקר צילום:  Avshalom Sassoni/Flash90

הלינץ בבת ים | הצמרת המדינית מגנה

קרא עוד