פרוייקט הסקי הדתי

פגיעה

´ויפגע במקום וילן שם´ - כיצד פוגעים במקום? אפשר לזרוק אבן ולפגוע בפחית, מכונית יכולה לפגוע בהולך רגל, אבל מה פשר פגיעה במקום?

ד"ר משה מאיר 30/11/11 09:06 ד בכסלו התשעב

יחצ, צילום: יחצ
יחצ, צילום: יחצ

חלום יעקב נמצא במוקד פתיחת הפרשה. הפסוקים בהם מתוארות נסיבות שנתו של יעקב בה נחלם החלום, הם לכאורה רק אמצעי למטרה - החלום ותוכנו המסתורי:

וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא.

מילה אחת מוזרה מופיעה בתיאור: 'ויפגע'. כיצד פוגעים במקום? אפשר לזרוק אבן ולפגוע בפחית, מכונית יכולה לפגוע בהולך רגל, אבל מה פשר פגיעה במקום?

רש"י, פרשן בעל רגישות לשונית מופלאה, עמד על גווני המשמעות השונים במילה שהינה כה מוזרה בהקשר הזה:

ויפגע, כמו 'ופגע ביריחו' (יהושע ט"ז ז') 'ופגע בדבשת' (שם י"ט י"א). ורבותינו פרשו לשון תפילה, כמו 'ואל תפגע בי' (ירמיה ז' ט"ז), ולמדנו שתקן תפילת ערבית. ושינה הכתוב ולא כתב 'ויתפלל' ללמדך שקפצה לו הארץ.

ראשית מורה רש"י שב'תנ"כית' פגישה עם מקום נקראת 'פגיעה'. שנית הוא מורה שיש הוראה אחרת ל'פגיעה' והיא מופיעה גם בעברית המודרנית 'להפגיע' לבקש שהוראתו בשפה הדתית - להתפלל. האגדה לומדת מכאן שיעקב תיקן תפילת ערבית. שלישית - מורה רש"י ששתי ההוראות הקודמות לא 'מכסות' את הביטוי, יש מותר של הפתעה, של יציאה מהכלל. מכאן באה ההוראה השלישית של קפיצת הדרך הגורמת לכך שהפגישה עם המקום יש בה משהו לא רגיל ולכן היא מתוארת במילה 'פגיעה'. אם תנסו לשמוע באופן סימולטני את שלוש ההוראות במילה האחת שבפסוק, תקבלו את מנעד הצלילים הגלומים בה. כשמקשיבים כך לביטוי, מתבהר שקרא משהו בתודעתו של יעקב כשהגיע לאותו מקום עלום שאיננו יודעים מה הוא (רש"י: 'לא הזכיר הכתוב באיזה מקום...'). לא היתה זו רק הגעה למקום, אלא משהו הכה ביעקב. אפשר להעלות השערות שונות מה קרה שם, מדוע לא היתה זו הגעה פשוטה, אך אני מעדיף להותיר את התעלומה ולקרוא לאורה את תוכן החלום וההתגלות הכרוכה בו:

וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ. וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ.

יש משהו מאוד דינאמי בחלום. עליה וירידה של מלאכים, התכנסות ופריצה של הארץ. למה אני מתכוון בהתכנסות ופריצה של הארץ? הפריצה היא פשוטה - ו'פרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה'. ההתכנסות - טמונה בהוראה של הביטוי המוזר 'הארץ אשר אתה שוכב עליה'. דמו את התמונה. יעקב הבודד ישן על האדמה כשאבנים למראשותיו, ואלוהים אומר לו שהארץ שעליה הוא שוכב תהיה שלו. הרי זה ממש מצחיק. כמובן שאפשר לרכך את הקושי ולומר שהכוונה לכל חבל הארץ ולא רק לפיסה הקטנה עליה הוא שוכב, אבל נראה לי שעדיף לבחור בהכרעה פרשנית שלא מרככת את הקושי ומעלימה אותו. כך גם בחר רש"י שכתב: 'קיפל הקדוש ברוך הוא כל ארץ ישראל תחתיו'. אם נרגיש את הפסוק כמו רש"י אך לא נלך בדרך האגדה שלו, יוותר הביטוי המוזר המורה על הפיסה הקטנה על מכונו, מנוגד לביטויי הפריצה שאחריו.

עתה כשאני מתבונן בפסוקים, יש בהם היגיון קיומי. יעקב פוגע במקום, מרגיש את המקום בו הוא שוכב לישון בעוצמה רבה. כשהוא שוכב על פיסת האדמה, משכב קשה מכאיב ולא נוח, הוא מאוד מרגיש את המקום, דווקא את זה הקטן הפוגע בגופו וגורם לו אי נוחות. החלום מתחיל באטוֹם המקום הזה, וממנו פורץ אל מעבר לו. התנועה האנכית של המלאכים העולים ויורדים מצטרפת לתנועה האופקית של המקום הקטן הפורץ לכל הכיוונים וכך מתקבל תצריף מתוח ודינאמי.

שאלת המקום וגבולותיו היא אחת משאלות היסוד המפלגות את העם היהודי. מהו המקום שלנו? מה הם גבולותיו? אנחנו עדיין נעים באותה דינאמיקה של התכווצות והתרחבות, גם מבחינת המציאות ההיסטורית וגם מבחינת החלומות של חלקים שונים של העם. המחלוקת הזאת גם אם תוכרע בהכרעה דמוקראטית, לא תתבטל. כל יהודי וחלום הארץ שלו, על מתחיו ועל מחיריו. פרשת השבוע פותחת לנו פתח לא לביטולה של המחלוקת אלא למבט אחר עליה. אולי כדאי לרגע, בתרגיל מחשבתי ורגשי לסגת מהחלום - יהא חלום הפורץ ימינה או יהא חלום הפורץ שמאלה - אל המקום הקונקרטי הקטן בו נמצא היחיד (אתה, את, הוא, אני) ברגע נתון. להרגיש אותו כמו שחש בו יעקב בלילה בו התהפך על המקום הקטן בו שכב. תחושת המקום והיחס של הגוף אליו היא נקודת ראשית. איבדנו אותה במהלך החלומות הגדולים וסבכי הערכים בהם כולנו - אנשי ימין ואנשי שמאל - מסובכים. אחרי שנשהה לרגע קשה במקום הזה, נחזור ונפרוץ ממנו ימה וקדמה צפונה ונגבה, איש לפי חלומותיו ומחשבותיו מה צריך להיות המקום שלנו. יש לי הרגשה שאחרי התרגיל הזה המחלוקת לא תיעלם, אולי להפך - תעמיק. אבל תהיה זו תחושת מציאות אחרת. מחוברים למקום נחשוב איש איש את מחשבותיו באופן אחראי יותר ומקושר יותר למציאות הקשה בה אנו מצויים.

ד"ר משה מאיר, עמית מחקר במכון שלום הרטמן בירושלים

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר