פרוייקט הסקי הדתי

הסתר למען הגילוי

אבותינו התנתקו מזהותם דווקא כדי לגלותה מחדש. כדי לגלות משמעותו של דבר צריך להסתירו

הרב יהורם שימשוביץ´ 22/11/12 16:43 ח בכסלו התשעג

עקב יוצא בפרשתנו מבאר שבע במצוותם של אביו ושל אמו ללכת לקחת לו משם אשה. אולם כל המחשב את מס' השנים בהן לא היה יעקב בארץ ישראל, יגלה מהר מאד שחסרות 14 שנים בחישוב הכללי. חז"ל מלמדים אותנו שכמו יצחק אביו (לאחר העקידה) הלך יעקב ללמוד תורה בבית מדרשם של שם ועבר. ומסתבר הדבר שהיה שם לפני שהגיע לחרן.


הדבר צריך ביאור. ראשית באיזו זכות הלך יעקב לישיבה, בעוד הוריו ציוו עליו ללכת לבית בתואל אבי אמו לקחת לו משם אשה מבנות לבן אחי אמו? שנית, הרי הסיבה שבגינה מבקשת רבקה מיצחק שישלח את יעקב ללבן אחיה הוא כיון שהיא יראה פן יהרוג עשו את יעקב. א"כ מדוע בורח יעקב למקום הקרוב למקום מגוריהם של הוריו ובו יכול עשו לרדוף אחריו ולהרגו? ומכאן גם נשאלת השאלה מדוע אין עשו רודף אחריו לשם?

אם תבא ותנסה לומר שזכות התורה מגינה ומצילה עליו ("תורה אגוני ומצלא"), אם כן מדוע לא אמרה לו רבקה שילך ללמוד תורה וינצל בזכותה מרדיפתו של עשו, אלא אומרת לו ללכת לאחיה לבן לחרן?


אלא יש לומר כי בכל אותם הזמנים שבהם ישב בישיבת שם ועבר בעצם קיים את מצוות הוריו ללכת לישא אשה. וברור הדבר שצריך האדם ללמוד ולהכין עצמו כפי שמלמד אותנו הזהר הקדוש: שהרוצה לירד לבור עמוק צריך מקודם לקשר עצמו בחבל חזק שלא ישתקע שם. ולכן כאשר יוצא יעקב מבאר שבע ונשבע להקב"ה בכל לבו לאחר חלום הסולם. כפי שאנו יודעים ששבועה היא כלל חיות האדם. שמורכב מז' מדות שיש באדם. וז"ש במדרש 'אז תלך לבטח דרכך... אם תשכב לא תפחד' 'אז תלך לבטח' - זה יעקב דכתיב 'ויצא יעקב', 'אם תשכב לא תפחד' מעשו ומלבן 'ושכבת וערבה שנתך' - 'וישכב במקום ההוא'.. כי כשמוסר אדם כל שבעה מדותיו ונעשה בו רק רצון אחד תמיד להשי"ת והוא למעלה מהטבע, אז יכול לילך לכל מקום שרוצה בלי פחד, בהיותו מחובר למקור ב"ה.


לפני שיצא יעקב, קישר עצמו לקב"ה, כדי שגם בהיותו בעומקה של חרן, יישאר מקושר למקורו, ולכן הלך יעקב להתחזק ולמלא מצברים בישיבתם של שם ועבר ואז הלך לפדן ארם למלא מצוות הוריו לישא לו אשה. המדרש מדגיש בפסוק את המילים "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה". כיון שיעקב יצא מבאר שבע, כיון שגם כשיצא נשאר מקושר לבאר שבע, לשבועה שנשבע לד', לקישורו למקורו הרוחני, הרי שהוא יכול ללכת לחרן: "אז תלך לבטח". כאשר אדם יוצא ממקום בו בנה את עולמו הרוחני ויורד לבור - יורד אל עומקו של העולם הזה, עם כל סיבוכיו וקשייו, הוא חייב לקשור עצמו בחבל חזק למעלה. ישנה חשיבות בשימור קשר אל המקור הרוחני, הנותן כח ויכולת להתמודד עם חרן, עם העולם הגשמי בכל עצמתו.


לכן בהיותו אצל שם ועבר מוגן יעקב מפני המזיקין ועשו אינו יכול לו שם. זאת ועוד היות ואין התורה מזכירה לנו כלל את עניין היותו של יעקב בבית מדרשם של שם ועבר, כאילו מבחינת המציאות נסתר יעקב ואינו בר השגה.

דבר זה יכולים אנו ללמוד מכך שכפי שמעלימה התורה את היותו של קרח מצאצאיו של יעקב ומזכירה רק עד לוי. רואים אנו יסוד שמלמדת אותנו התורה: יש דברים שהתורה לא אומרת אותם במפורש ורק רומזת עליהם ואלמלא הרמז לא היה לנו בהם שום השגה. והדברים האלו שייכים לעומקה של המציאות ולפנימיותה. ויש דברים ידועים (כגון היותו לוי בנו של יעקב) והתורה משתיקה ומעלימה אותם בצורה האומרת דרשוני - ומרגע זה כאילו אותם דברים הפסיקו להיות שייכים למציאות.כך רואים אנו גם לגבי יעקב. כיון שאין מוזכר בתורה ארבע עשרה שנים אלו שבהם שהה אצל שם ועבר, כאילו מוסתר היה מהמציאות אלא שבהיותו שייך לפנימיות אין לעשו מדרך רגל שם ואינו יכול למצאו. כפי שרואים אנו גם בהקשר של משה רבינו שגדל אצל בת פרעה ולכן מבחינת אצטגניני פרעה היה נראה להם מצרי, כיון שאומר המדרש "שכל המגדל בן חברו בביתו מעלה עליו כאילו ילדו" וכלן למרות שראו אצטגניני פרעה שבאותו היום נולד מושיען של ישראל, היות וכך לא יכלו לזהותו במשה כיון שנחשב כמצרי בעיניהם.


נוסיף כאן עוד מילה בנושא יציאתו של יעקב מבאר שבע. ודאי שכדי ללכת למקום כל שהוא חייב אדם לצאת מהמקום שבו הוא נמצא כעת. אם כן היה די לומר "וילך יעקב חרנה ויפגע במקום וילן שם וגו'. על כך מבסס רש"י את פירושו שיציאת הצדיק מן המקום עושה רושם. זאת אומרת שדוקא היות ופנה זיוה הודה והדרה של העיר, החלל שנוצר מגלה את החסר ועל ידי כך יש כביכול בחיסרון עצמו הרושם של אותו הזיו ההוד וההדר והתודעה שהם שייכים לצדיק שיצא את העיר, בעוד שבהיותו בתוכה היו כביכול נחשבים כשייכים לה ולא לו.


הגילוי וההסתר קשורים הם זה בזה כך שכדי לגלות משמעותו של דבר צריך להסתירו. אין תשובה נשמעת אם לא קדמה לה שאלה. אילו היתה התורה מדברת במפורש על הטמנתו של יעקב בבית מדרשם של שם ועבר, כי אז לא היינו מבינים את חשיבות הדבר ושייכותו דוקא לפנימיות של הזהות הישראלית בהתהוותה. לא היינו מבינים איך דבר זה עצמו גורם לכך שאין יציאתו של יעקב מבאר שבע כיציאתו של אברהם מחרן. ה"לך-לך" של אברהם פירושו ניתוק מהזהות הארמית על כל המשתמע מכך. יציאתו של יעקב מבאר שבע היו על מנת לחזור ולכן מתבצעת היא דרך העמקת הקשר הפנימי עם התורה שבזכותה "ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת".

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר