פרשת ויחי: ברוך השם

מדוע אנו אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו" בלחש, כמו מתוך בושה? ואיך בת המלך שרצתה לאכול פירורים והמלך שגנב למענה בגד, יבארו את העניין? לפרשת השבוע

עידית ברטוב, "משלך"
ט בטבת התשעד
,
12 בדצמבר, 2013 17:13
shutterstock

shutterstockצילום: shutterstock

בטרם מותו של יעקב, הוא קורא אליו את בניו לצוותם על מיטתו. יש לו מה לומר להם, והוא מבקשם- הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם. ביקש יעקב לגלות לבניו את קץ הימים, ועל פי המדרש, נסתלקה ממנו רוח הקודש. פירוש הדבר נתפס בהבנתו של יעקב כערעור על קדושת זרעו: שמא יש במיטתי פסול? (כישמעאל לאברהם וכעשיו ליצחק). המדרש ממשיך ומתאר את תשובת בניו: שמע ישראל, ה' א-לוקנו, ה' אחד. כשם שאין בלבך אלא אחד, כך אין בלבנו אלא אחד. כששמע יעקב את תשובתם, הוא ענה: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. כעת, משנתישבה דעתו, פונה יעקב לברך את בניו. האם עניין קץ הימים נשאר פתוח?

גם משה מברך את בני ישראל טרם מותו, וגם הוא אומר את פרשת שמע (בשני אירועים נפרדים בספר דברים), כשמשה אומר: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱ-לֹהֵינוּ ה' אֶחָד, הוא אינו ממשיך באמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", אלא עובר מיד להמשך-וְאָהַבְתָּ אֵת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ… שינוי זה יצר מחלוקת הלכתית, האם לומר זאת כיעקב, או שלא לומר כמשה. הפתרון לכך נמצא בדרך הביניים: התקינו, שיהו אומרים אותו בחשאי, כלומר- בלחש. סיבה טכנית אחרת לאמירה זו בלחש, כי זהו אינו חלק אינטגראלי מפרשת שמע המופיעה בתורה, ולכן מהווה אמירה זו הפסק.

ועדיין אין הסבר זה מספק דיו, והגמרא בהמשך הסוגיה (פסחים נו), מביאה הסבר נוסף: "משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה, אם תאמר - יש לה גנאי, לא תאמר - יש לה צער. התחילו עבדיה להביא בחשאי". מהם אותם "ציקי קדירה"? אלה אותם הפירורים היבשים הדבוקים בדפנות הסיר, ומדובר במשהו בזוי, שוודאי שאינו ראוי לעלות על שולחנם של מלכים. מהן שתי האפשרויות העומדות בפני המשרתים? גנאי או צער. ושניהם לא ממש אידיאליים. כדי לאחוז בחבל משני קצותיו, מביאים העבדים לבת המלך את מבוקשה, אך עושים זאת בהיחבא. ומכאן לנמשל- אמירת בשכמל"ו היא גנאי וחוסר כבוד לנו (או לקב"ה?), אך אי אמירתה גורמת לנו (לו?) צער. זה כבר יותר מסובך מן ההסבר הראשון שעלה, וצריך פירוש לפירוש.

הבגד הגנוב של בת המלך

ננסה להבין מתוך מדרש נוסף, לפיו כשעלה משה למרום, גנב משפט זה מן המלאכים, המשבחים את ה', ולימד אותו לישראל. במשל זה מובאת בת המלך שלנו שוב, וכאן היא חושקת בבגד מהודר השייך לגברת נכבדה. המלך בכבודו ובעצמו גונב את הבגד ונותנה לבתו, ומשום שהוא גנוב, אומר המלך לבתו שלא ללבשו בפרהסיה. כך גם אמר משה לישראל: השם הזה ממה ששמעתי ממלאכי השרת, שבו הם משבחים לקב"ה, ונטלתי אותו מהם, לכך תהיו אומרים אותו בלחישה. נראה שההסבר רק מוסיף לאי הבהירות, זאת ועוד- ידוע לכולם, שאנו אומרים כמה פעמים את בשכמל"ו ולאו דווקא בלחישה. כשאנו אומרים ברכה לבטלה או ברכה שאינה צריכה, אנו מזכירים את שם ה' ומשבחים אותו ללא ממשות שעליה חלה הברכה, במצב כזה למדנו שיש סגולת פלא במילים אלה לתקן את הזכרת השם לשווא. גם ביום הכיפורים אנו אומרים זאת, ובקול רם. אם הבנו שזהו שבח שנלקח מהמלאכים, אפשר להבין מדוע ביום הכיפורים, שבו אנו כמלאכים- לובשים בגדי לבן, ולא אוכלים, ולא שותים, ואנו נקיים מחטא ומעוון, יש בידינו אפשרות לשבח בנוסח זה בקול רם. וישנה עוד פעם נוספת לאמירת בשכמל"ו, ונגיע אליה ברצות ה' בהמשך.

ועדיין לא עמדנו על טיבו של שבח זה שהוא רצוי אבל בזוי. המדרש מפרט את הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות, ולאחר פי הבאר ופי האתון ולוחות הברית ועוד כמה בריות, באופן מפתיע, נמצא גם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וזאת כדי לקיים את הפסוק: ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה. הזמן המיוחד הזה של ערב שבת בין השמשות (כן, זה שמנקז אליו את כל הלחץ השבועי של ההכנות האחרונות, והמקלחות והדלקת הנרות), הוא קצר ביותר ומהווה חוליית מעבר מיוחדת בין הקודש והחול, בין עולם העשייה שלנו ובין השביתה ממלאכה והמנוחה. בטרם נחתמה מלאכת הבריאה, בשעת הדמדומים של קו התפר, "השחיל" הקב"ה עוד כמה עניינים חשובים שהעולם יזדקק להם, הם נכנסים לתוך מצבי ביניים של נס וטבע, ומהווים מעין חוליית קישור בין העולמות, זהו גם המעבר מן החכמה- שהיא הרעיון האידאלי הלכתחילי, ובין הבינה שהיא התכנית המעשית, הירידה לפרטים ולהגדרות בדרך אל הביצוע. על כך רומז הפסוק ממשלי שציטט המדרש.

בעולם אוטופי

דברים אלה כאמצעי לתיווך ניתן לראות באירוע אחר, אירוע שהיה התנאי לבריאת העולם והוא מסירת התורה לעם ישראל. בזמן מתן תורה, יצא הקול בכל המחנה: אנכי ה' א-לוקיך, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ובכל זאת, עת שמע העם את שני הדיברות הראשונים מפי הגבורה, פרחה נשמתם מעוצמת המעמד, ולכן את יתר השמונה מסר משה אל העם.

אך ישנו המשך למאורע החד-פעמי של מתן-תורה, באמירת בשכמל"ו באורח קבע. יש למישהו רעיון? (שאלה לקהל, בין העונים נכונה יוגרל סוף שבוע בהר-הבית…). נכון, בבית- המקדש. מה יוצא דופן במקדש? בספר שמות מצווה ה': מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו … בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ. ושואלת על כך הגמרא (סוטה לח)- והיכן אבוא אליך וברכתיך? בבית הבחירה, שם אזכיר את שמי. הזכרת שם ה' חשובה ביותר, מפני שרק בבית-המקדש מברכים הכהנים את העם בשמו המפורש של ה', ואילו בגבולין, במקומות שמחוץ לבית, משתמשים בכינוי אחר. אמר הקדוש ברוך הוא: לא כשאני נכתב אני נקרא, נכתב אני ביו"ד ה"א, ונקרא אני באל"ף דל"ת. והמשנה מבהירה- במקדש- אומרים הכהנים את השם ככתבו, ובמדינה- בכינויו. על כך אמר הנביא זכריה: וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, כלומר- כולנו מאמינים שה' אחד, וכך גם אמרו בני יעקב לאביהם, אך בעתיד לבוא וכן בבית המקדש, יהיה גם שמו של ה' וגילויו בעולם- אחד, וכשם שהוא ייכתב (שם הוויה) כך הוא גם ייהגה. כששמו של ה' הוא אחד, אנו נמצאים בתוך ההבנה העמוקה שכל מה דעביד רחמנא- לטב עביד, וכלשון המדרש: בעולם הזה, על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת. לעולם הבא - כולו הטוב והמטיב.

כל הברכות שונות במקדש, והן נחתמות במילים- ברוך ה' אל-הים א-להי ישראל מן העולם ועד העולם, והעם עונים: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד . במקדש גם אין עונים אמן, אלא בשכמל"ו. המהרש"א ביאר כי המילה אמן היא צירוף של שני השמות- הוויה, וא-דני, דין וחסד, ובמקדש כאמור שמו של ה' אחד, כאן נמצאים בשלמות של העולם האוטופי, והעולמות כבר מחוברים, לכן אנו מברכים את שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ומחוץ למקדש? אצלנו עונים אמן, ואמירת בשכמל"ו היא עדיין בלחש, ומסביר בעל ערוך השולחן, כי חטאינו מעכבים את גילוי כבוד מלכותו של ה', בניגוד ליום הכיפורים, שבו אנו נקיים מחטא ואומרים זאת בקול רם.

הברכה שבגנאי

אם כן- מה אמר יעקב, ומה אמר משה? לאחר שנסתלקה השכינה מיעקב, הוא אמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמירה זו נועדה להמשיך ברכה ורצון מלמעלה כלפי מטה, כדי שתשרה עליו השכינה, משה לעומתו, לא נזקק לכך משום שהשכינה היתה עמו, ומפיה הוא כתב את התורה. אמירת בשכמל"ו היא הברכה התחתונה, ולכן יש בה גנאי לעומת קריאת שמע שהיא הברכה העליונה, בה מוזכר שם ה' המפורש. מסביר הפרי צדיק: כי על ידי היחוד של קריאת שמע יהיה נפעל לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, כידוע שעל ידי ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד נעשה יחודא תתאה (תחתון) בחינת התגלות מלכות שמים, שאין מלך בלא עם, ועיקר היחודא עילאה (עליון) נעשה בשמע ישראל, שהוא בחינת היחוד והאחדות עד השורש והמקור שהוא היה הווה ויהיה.

שם הוויה מורכב משני חלקים: הראשון: י-ה, והשני- וה. בעוד שהחצי הראשון מייצג את שלוש הספירות הגבוהות של המוחין (כתר, חכמה, בינה), ועל כן יש בו קדושה, מייצג החצי השני את שבע המידות התחתונות (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות), ואין בו קדושה. כעת עדיין אין שמו של ה' שלם בביטויו בעולם, מכיוון שיש עדיין רוע בעולם (כִּי יָד עַל כֵּס יָ-הּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר), לפי אמונת הגויים ישנו נתק בין ה' בורא העולם ובין ההנהגה בעולם הזה, כלומר- אין אמונת הייחוד. במצב הנוכחי שמו של ה' אינו נהגה כפי שנכתב, ולאחר אמירת קריאת שמע, שהוא הייחוד העליון, אנו אומרים מיד את הייחוד התחתון שהוא מילות התיווך אל העולם החסר שלנו ושבחיו של ה' בשפה המקטינה שלנו- ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

הכותבת מוסמכת לרבנות ותלמידת דיינות המלמדת וכותבת במסגרות שונות. אם לשישה, כבאית מתנדבת ופעילה למען המקדש. לכתבות נוספות באתר לנשים הדתיות - "משלך"

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

'אוטובוס השבת' של מפלגת מרצ בירושלים. ארכיון צילום: אורן נחשון, פלאש 90

העתירה נדחתה: התחבורה הציבורית בשבת ברמת גן תמשיך לפעול

קרא עוד