באחת השבתות האחרונות שמעתי מישהו אומר שפסיכולוגים היו קובעים שכל המשפחות בספר בראשית היו משפחות לא מתפקדות. אין זה סוד שאחד הצירים המרכזיים בספר מורכב מהסיפורים על סכסוכים בתוך המשפחה ועל יחסים בעייתיים בין מרכיבים שונים שלה. נראה שבתוך הציר הזה המוטיב הבולט ביותר הוא זה של המאבקים בין האחים, שקיים כמעט בכל אחת מהמשפחות שבהן מתמקד ספר בראשית.
אם ננסה להשוות בין התוצאה של המאבקים במשפחות האלה נוכל להבחין בתהליך שיש בו מגמה ברורה של תיקון. מטרגדיה קשה שהיא תוצאה של המאבק בתוך המשפחה הראשונה עוברים לתוצאות פחות קשות של ניתוק מסוים בין האחים במאבקים בהמשך. לבסוף מגיע התיקון המלא שמתגלה בפרשתנו, פרשת ויגש.
הסכסוך הראשון, בין קין להבל, הסתיים ברצח של הבל. חז"ל במדרש מספרים שקין דקר את הבל במקומות רבים בגופו כיוון שלא ידע מהיכן יוצאת הנפש. באופן דומה ניתן להציע שכיוון שבזמן הרצח עוד לא מת אף אדם בעולם, קין לא הבין את משמעותו הסופית של המוות. כך או כך, הפתרון שמצא קין לקנאתו בהבל היה הנורא מכולם. מעבר למשמעות הנוראה של הרצח מבחינתו של הבל, המעשה הזה גם גזר ניתוק מוחלט ובלתי הפיך בין האחים. קין נשאר כאן והבל עלה לגנזי מרומים ולא ישוב עוד. כך אבד הסיכוי לאיחוי של הקרע בין השניים.
הסכסוך הבא היה בין יצחק לישמעאל. למעשה התורה לא מתארת שום מריבה בין האחים אלא מסתפקת באמירה הסתומה "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק". רק חלק מהפרשנים סוברים שהפעולה שמיוחסת לישמעאל הייתה מכוונת נגד יצחק. גם אם כך היה, מדובר בפעולה חד צדדית של ישמעאל נגד יצחק ללא תגובה מצד יצחק (שמן הסתם היה קטן מכדי להגיב). מהדברים שאמרה שרה לאברהם - "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק" - עולה שגירוש ישמעאל בא כדי למנוע ריב עתידי בין האחים על ירושת אברהם ועוד יותר מכך כדי לסכל את האפשרות שישמעאל יזכה בה. הפתרון שנבחר במקרה הזה, באישורו של הקב"ה, היה הפרדה בין האחים עוד בטרם יפרוץ ביניהם הסכסוך הבלתי נמנע. אולם בשונה מהדרך שבה הלך קין כאן מדובר על הפרדה גאוגרפית בעולם הזה, על פני האדמה, לא על ניתוק בלתי הפיך. אם ירצו יוכלו האחים לשוב ולהתחבר ואף לפעול בשיתוף פעולה, כפי שאכן קרה לפי כמה ממדרשי חז"ל.
אם ההיפרדות בין יצחק לישמעאל נעשתה בכפייה על פי רצונה של שרה ועל דעתו של ה', במקרה של יעקב ועשו ההיפרדות הייתה מרצון. שנים ארוכות הם נאבקו זה בזה והעוינות ביניהם גאתה. אך בשלב מסוים ויתר עשו על נחלת אבותיו: "וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וְאֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו". בהמשך נופל עשו על צווארי יעקב ונושק לו. אחרי כל השנים שבהן כעס על יעקב והתהלך ממורמר על הגנבה של הבכורה ושל הברכות הוא מתפייס עם אחיו. הם אמנם לא הופכים להיות חברים טובים אלא חיים בניתוק אחד מהשני אבל נותרים אחים, על כל המשתמע מכך. לאורך מאות השנים הבאות ימשיכו עשו ואדום להיקרא בתנ"ך אחים של עם ישראל.
הסיפור של יוסף ואחיו הוא המעניין ביותר. כל התוצאות של המאבקים הקודמים עלו כאפשרות בשלב כזה או אחר של הסיפור, אך לבסוף לא קרו. בתחילת הסיפור נראה היה שאנחנו מידרדרים חזרה לתוצאה הטרגית של הריב בין קין להבל. האחים מחליטים להרוג את יוסף ואף מנסים לגרום לכך בהשלכה שלו לבור. אולם ברגע האחרון הם מתחרטים ומחליטים למכור אותו, כלומר לבחור בתסריט של הסכסוך בין יצחק לישמעאל – הפרדה כפויה בינם לבין יוסף. הוא יורד למצרים (כמו ישמעאל) והם נשארים בארץ.
בהמשך, כאשר נפגש יוסף עם אחיו, עולה האפשרות של פרידה מרצון כמו זו שקרתה בין יעקב לעשו. יוסף יכול היה להתעלם מאחיו – למכור להם מזון ולשלחם מעליו מבלי שיידעו שהוא אחיהם. דווקא האפשרות הזאת הייתה הטבעית ביותר, שהרי יוסף כבר בנה לעצמו חיים שלמים במצרים – משפחה מצרית ומשרה רמה בארמון פרעה. מדוע יבחר לחזור אחורה ולחדש את הקשר עם משפחתו העברית מהמעמד הנמוך ששנאה ודחתה אותו? אולם יוסף בחר לפתוח בתהליך מייסר של איחוד המשפחה שבסופו הוא מגלה את זהותו האמיתית ודוחק באחיו ובאביו לבוא ולחיות לצדו במצרים. אביו ואחיו מבינים שה' הוא זה שעומד מאחורי הבחירה ביוסף כמנהיג המשפחה ומקבלים, מרצון או בלית ברירה, את מנהיגותו.
לא במקרה מתרחש הסיפור בצורה כזאת. באופן הזה מודגש התיקון הגדול שקורה בסיפור יוסף ואחיו, תיקון למציאות הקשה של מריבות וניתוקים בין האחים בספר בראשית. בדרך זו אנו מתבשרים שגם סיפור יוסף ואחיו יכול היה להסתיים באופן דומה לכל אחד מהסיפורים שקדמו לו. כל התרחישים הקודמים כמעט קרו אולם לבסוף קרו רק באופן זמני (התרחיש של ההיפרדות הכפויה) או נדחו על ידי הגיבורים בסיפור – תחילה האחים (הרצח) ובהמשך יוסף (ההיפרדות מרצון).
בתחילת ספר שמות נמצא את התוצאה של התיקון הזה; סיפור על משפחה שבה, כמו בספר בראשית, משה האח הצעיר הוא זה שנבחר על ידי ה' להיות המנהיג, אולם בשונה מספר בראשית אהרן הבכור מקבל את הבחירה באהבה ומפרגן למשה לאורך כל הדרך.
"הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ".