סגור

זה שאתה נושם לא אומר שאתה באמת חי

אם אתם קוראים את השורות האלה כנראה שאתם חיים. אבל האם זה באמת נכון? האם העובדה שאתם נושמים מהווה הוכחה שאתם בחיים?

אהרן דרמון
יא באב התשעג
,
18 ביולי, 2013 10:24

אתם נושמים בקצב אחיד, אפילו בלי לבקש את זה, בלי לבצע פעולה מיוחדת כדי שזה יקרה. הלב פועם. החושים. המערכות החיוניות. הכל מלמד על כך שאתם פה, בין החיים. כך לפחות לפי התפיסה הרווחת, החושית-מטריאליסטית, הקובעת את קיומם של החיים על פי הממצאים היבשים, הקליניים.

היהדות תופסת את מושג "החיים" אחרת לגמרי, אולי הכי רחוק שאפשר מהגישה הזו.

מהתורה שבכתב, המבהירה בפרשתנו: וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם. (דברים ד.ד.) ועד הגמרא, שלקחה את התפיסה הזו כמה צעדים קדימה כשהיא טוענת שהצדיקים במיתתם קרויים... "חיים". וגם "רשעים בחייהן קרויין מתים" (ברכות י"ח ע"ב). ובנוסף, חז"ל -שחיו הרבה לפני עידן הפּוֹלִיטִיקָלִי קוֹרֶקְט - מעניקים את התואר הלא מרנין של "מתים" לא רק לרשעים אלא גם לעמי הארץ ...

אז מי חי ומי מת בעצם?

כדי לעשות קצת סדר בין החיים ובין המתים, נראה שחייבים להתעמק מעט בעצם החיים, או במילה עצמה "חיים": נשים לב שבשפת הקודש מילה זו מופיעה בלשון רבים. לנו כישראלים זה נראה טריוויאלי אבל האמת היא שזה יוצא דופן: life, vie, vida, vita - כל המילים האלה המבטאות חיים בשפות זרות מופיעות בלשון יחיד.

מה ניתן ללמוד מזה? שיש לנו בתור בני ישראל סוג של "חיים כפולים". השפה העברית מגדירה את החיים בשני רבדים: יש לנו את החיים של הגוף וגם את חיי הנפש. אמנם מדובר בשני צדדים של אותו מטבע אבל אם נערוך ביניהם מעין תחרות - דווקא חשיבותם של חיי הנפש גוברת. ולראיה, מצד אחד צדיק שחיי נפשו ממשיכים דרך לימוד תורתו והנהגותיו ממשיך להיקרא חי. ומצד שני, רשע או עם הארץ שלא מפתח את חיי הרוח שבו נחשב כמת...

ואיך אנחנו אמורים בדיוק להתחבר אל החיים האלה ולזכות לתואר "חי" באמת?

הפסוק הנ"ל מספק לנו כיוון: עלינו להיות "דבקים" בה' או במילים אחרות לחפש חיבור תמידי איתו. זה כבר אתגר אמיתי... וזה אפילו יכול להישמע מלחיץ - להיות בדביקות עם ה' תמיד?! זה לא סוג של מוות של ה"אני" שלי?

חז"ל בעצמם שמו לב לקושי הקיומי הזה ושאלו: איך נידבק בה' ואיך נלך בדרכיו?
"הלא ה' א-לוהיך אש אוכלה הוא"?! אלא, הלוך אחר מִדותיו של הקב"ה (סוטה יד ע"א). תהיה אתה כמו ה': תלביש ערומים, תבקר חולים, תנחם אבלים... תהיה רחום, חנון וכו'. רש"י במסכת שבת מסכם: "אעשה עצמי כמותו לידבק בדרכיו" (קלג ע"ב).

אז איך עושים את זה, בפועל? איך נהיים דומים לה'?

כשאנחנו מפתחים את העולם הפנימי שלנו, כשאנחנו מממשים את הפוטנציאל שלנו ועושים שימוש בכוחות הטמונים בנו - אנחנו דבקים בדרך ה', אנחנו בדרכינו אל ההשתלמות שהתורה תובעת מאיתנו. התורה מחייבת התבוננות פנימה. כשאנחנו מתקנים את המידות שלנו, מרחיבים ומשכללים את עולמנו הפנימי וקושרים אותו אל מקור ההוויה - אנחנו חיים באמת. לחיים!

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

x
הדרך לאוניברסיטה צילום: shutterstock

מתלבטים איפה ללמוד משפטים? הכירו את המוסדות שיהפכו אתכם לעורכי דין

קרא עוד