"עם יד על הלב"

לא בכוח כי אם במוח אמרו לנו תמיד ההורים בבואנו לפתור בעיות. האם זה עזר? האם נוסחה זו תמיד עובדת? מסתבר שלא תמיד....

לאה טננבאום, רעננה 05/01/05 00:00 כד בטבת התשסה

לא בכוח כי אם במוח אמרו לנו תמיד ההורים בבואנו לפתור בעיות. האם זה עזר? האם נוסחה זו תמיד עובדת? מסתבר שלא תמיד....

כידוע "בכל כלל יש יוצא מן הכלל" וכשמדובר בניסים גלויים על אחת כמה וכמה. בפרשתנו קיים מאבק בין שני איברים בגוף האדם והם היד והלב. היד היא הביטוי לחוזקו של הקב"ה ב"יד חזקה ובזרוע נטויה", "כי עתה שלחתי את ידי" וגם שליחיו משה ואהרון מוזכרים בהקשר זה. לדוגמא, כאשר אומר משה: "אפרוש את כפי" או "ויט אהרון את ידו". לעומתם, דווקא פרעה הוא זה המוזכר בהקשר של הלב שאנו נוטים כל כך לזהותו עם הרגש; "ויכבד פרעה את ליבו" ולאחר מכן "ויחזק ה' את לב פרעה",.האם אכן הכוונה היא שהקב"ה פנה אל החלק הרגשי של פרעה?

הרמב"ן אינו נותן לקשר בין דימוי הלב לבין פרעה משמעות מיוחדת. ניתן לשער כי התייחס למילה זו באופן הפשוט שלה, המקביל את הלב לחלק הרגשי שבאדם.

יש שאף הרחיבו בנושא כמו "הילקוט שמעוני" (שמות קפב) שמביא מדרש מרתק על אריה שועל ועוד מספר חיות ששטו בספינה והיה חמור עובר וגובה מכס מיושביה. אמר לו השועל 'מהיכן עזות המצח לגבות מכס בזמן שמלך החיות נמצא כאן?' ענה החמור: 'אני לוקח מן המלך ומכניס זאת לגנזיו'. שמע האריה, טרף את החמור ונתנו לשועל. לאחר מכן ביקש מן השועל שיסדר את אברי החמור. אכן סידר השועל את אבריו אך אכל את לב החמור. כשבא האריה מצא את האברים פרוסים אך הלב חסר, שאל את השועל 'היכן ליבו של החמור?' וענה השועל: 'לא היה לו לב, מפני שאם היה לו, לא היה נוטל מכס מן המלך...'. מקביל זאת ה'ילקוט שמעוני' וטוען שאילו היה לפרעה לב, לא היה מבקש בקשות ודרישות שונות מן הקב"ה ולמרות כל המופתים עדיין העז לומר "מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה'".

לעומת זאת, הרמב"ם וה'משך חכמה' הולכים בכיוון מעט שונה. לדברי הרמב"ם, הלב הוא שם נרדף למחשבה, לכוח השכלי, כמו שנאמר "ולא נתן ה' לכם לב לדעת" ומרחיב עליו ה'משך חכמה' (וארא ז, ג) שמצרים היתה באותה תקופה הממלכה היותר מכובדת וחכמה, לכן הרבה ה' אותות ומופתים כדי ש"ידעו מצרים כי אני ה'". האותות והמופתים אמנם מדברים אל הרגש ועובדה היא שמתואר כי נפל פחד ה' על המצרים אך תוצאת אותם מופתים היא ההבנה את מציאות ה' וגדולתו. זהו כורח המציאות לאחר כל כך הרבה ניסים. לכן, היה על הקב"ה להכביד את לב פרעה בשלב מסוים, מפני שלמרות שהמופתים היו כל כך גלויים לעין וגדולת ה' היתה ניכרת, העובדה שפרעה היקשה ליבו בהתחלה גרמה לכך שה' בסופו של דבר מנע ממנו את הדרך לחזור בתשובה בעצמו והקשה את ליבו.

אין ספק שמשה ואהרון יכלו לשכנע את פרעה בגדולת ה' גם בצורה שכלית והגיונית, אך לשם גדולת הנס והבלטת עוצמתו של הקב"ה לעיני כל העמים לא היה מספיק המוח אלא היה צורך גם בשימוש בכוח, במופתים, ביד חזקה, כי לנוכח כל זאת, גם השכל וגם הרגש לא נשארים אדישים.

מי ייתן ונזכה לראות גם בימינו את גדולת הקב"ה לעיני כל ונוכל גם להרגיש וגם לדעת את אמיתותו.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר