מה השם שלך אומר עליך?

כשהתדמית תופסות את מקומו של התוכן, האישיות שלנו מתעררת ונוטה לאבד כיוון. מה פרשתנו מלמדת אותנו על שמות, ועל עצמנו?

אהרון דרמון 27/12/13 08:50 כד בטבת התשעד

מה השם שלך אומר עליך?
shutterstock, צילום: shutterstock

בתעודת הזהות השם שלכם הוא שירה או משה, אבל אם אתם הורים, הילדים שלכם קוראים לכם אבא או אמא. הוריכם מתייחסים אליכם בתור הבן או הבת שלי. משרדים ממשלתיים פונים אליכם בשם גברת דהאן או אדון קלמנוביץ. בן או בת הזוג שלכם קורא לכם בכל מיני כינויים מגוחכים, דביקים אך מתוקים, כגון "מאמי" "דודו" "שושו" וכו' (יש ציניקנים שטוענים שזה בגלל שהם הספיקו לשכוח את השם האמיתי שלכם. לא יודע, אולי כדאי שאבדוק מידי פעם אם אשתי זוכרת איך קוראים לי באמת...).

אז מי אנחנו בעצם? אנו אמורים להרגיש תחושה ברורה של אחידות ושל עקביות באישיות שלנו, שכל הפנים והתדמיות שלנו הן בעצם ביטוי של "אני" אחד, מגובש. אבל אם אתם מאמינים שיש בכם כמה אישיויות (ובמיוחד אם לאחת מהן קוראים נפוליון או, להבדיל, משה רבנו) רוצו לפסיכיאטר!

השמות הרבים בהם מכנים אותנו, הם למעשה ביטוי של הופעות שונות של "אני" אחד. כשאני בעבודה שלי, אני מבטא משהו באישיות שלי הנתפס בעיני האחרים כשורה של עיסוקים או תפקידים. כשאני לובש מדים, אני חייל, כשאני בפיג'מה, אני איש משפחה וכן הלאה.

העולם המודרני, על המגוון העצום של אפשרויות אותו הוא מציע, גם תובע מאיתנו ריבוי תפקידים וכובעים. ובתוך הסבך הזה של המקצועות והתדמיות, עלול להתרחש תהליך הרסני של איבוד ה"אני" המגובש. כאילו כל הפנים השונות שלי מושכות כל אחת לכיוון שונה. הסימפטומים של תהליך זה מוכרים לרובנו: תחושה של אובדן משמעות החיים, חוויה של חוסר ריכוז, איבוד עניין, תסכול, סחרור, דחיינות, חוסר סיפוק, התמכרות לחוויות "מעוררות" למיניהם, וכדו'.

אז מה עושים?

הפרשה מפגישה אותנו עם בעיה דומה במקצת אבל... אצל הקב"ה! אנחנו, אלופי המונותיאיזם, הזועקים בכל יום "ה' אחד", מגלים כי לריבונו של עולם יש המון שמות, "פרצופים" או צורות הופעה: ה', א-לוהים, אהיה, אֵ-ל ועוד. האם אין בזה חלילה צל מאיים של עבודה זרה, על שלל אליליה?

בפשטות - לא ולא! ברור שה' אחד אבל ההתגלות שלו בעולם, הביטוי שלו, עובר דרך פנים מרובות ומותאמות לצרכי השעה. כשהוא לובש את מידת החסד שלו - הוא נקרא בשם אֵל, ובהופעת הגבורה שלו - הוא פונה אלינו בשם אֱלֹהִים, לדוגמא. וכן בכל שמותיו של "השם" - בה' הידיעה, השם שכולל את כל השמות.

אבל למרות ריבוי דרכי ההופעה שלו, ה' מתגלה אלינו בפרשה בשם המיוחד לו, המגלה את עצמותו: יהו"ה. וכך כתוב: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה. וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב--בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יְהוָה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם. והנה עכשיו זה קורה: בורא העולם מגלה לנו מה השם המקורי שלו, כלוחש סוד לאהובתו - עם ישראל. השם הזה מבטא את היציבות של הגילוי, שמעבר לזמן (היה, הווה, יהיה) והטבע (= אלהים בגמטריה). כאילו אומר: אם עד כה התגליתי באופן נקודתי, מעתה אני מגלה את העצמיות שלי לעולם. השם הזה הוא הכולל את כל הופעותיו של הקב"ה ומאחד אותם, נוסך בהם את מימד האיחוד והאיגוד.

ובחזרה אלינו: כדאי לחפש את הקו המנחה של האישיות שלנו, הגורם המלכד, ה"אני" והרצף הפנימי - כדי ליצור הרמוניה בעצמנו ובמעשינו בכל תחומי החיים, כדי לאגוד בחזרה את כל חלקי האישיות שלנו שהלכו ונתפזרו לרסיסים בתוך עולם רב-תדמיתי. חובה קדושה עלינו לגלות את אותו החלק בתוכנו שמעבר לזמן ולחומר. הוא קיים ממש כאן ועכשיו ומחכה שנתקשר אליו.


הכותב הינו מאמן אישי וזוגי ליצירת שינוי משמעותי, מטפל בדמיון נובע, מרצה ומנחה סדנאות.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר