"כבד לב פרעה" – מסר מהמיתולוגיה המצרית

הרב ד"ר אמיר משיח 14/01/13 17:11 ג בשבט התשעג

משה נתקל בהתנגדות עזה ומפתיעה מבחינתו, מצד פרעה המסרב לשלח את העם. הקב"ה אומר לו "כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה מֵאֵן לְשַׁלַּח הָעָם". אך מה משמעות ההשוואה בין הלב לכבד? מדוע בחר הקב"ה להשוות בין שני האיברים הללו?

חז"ל נתנו את דעתם על השוואה זו והביאו בפנינו מספר ביאורים. מקור אחד מפרש כי הכוונה במילה כבד, היא לכעס: "כבד לב פרעה - כועס הוא, מה הכבד כועס אף לבו של זה נעשה כבד" (שמו"ר וארא ט'). מקור אחר טוען כי הכוונה לטיפשות: "כבד לב פרעה, כלומר לבו של פרעה נהפך לכבד, כשם שהכבד אין בו בינה להבין ולהשכיל, כך אין בינה בלבו להבין ולהשכיל, על כן נכבד לבו ונתחזק לו" (פסיקתא זוטרתא שמות פ"ז). גם המשל הבא הולך בזו הדרך:

"כבד לב פרעה אמרו למה הדבר דומה לארי וחיות ושועל שהיו הולכין בספינה וחמור גובה מכס מן הספינה. א"ל [אמר לו] החמור תנו לי מכס. א"ל שועל לחמור כמה עזין פניך אתה יודע שמלך שבחיות עמנו ואתה תשאל מכס. א"ל החמור מן המלך אני נוטל ולגנזיו אני מכניס. א"ל הארי קרבו לי הספינה ויצא וטרפו לחמור ונתנו לשועל, א"ל סדר לי אבריו של שוטה זה. הלך השועל וסדרן. ראה לבו נטלו ואכלו. כשבא הארי מצא אבריו נתוחין א"ל לבו של שוטה זה היכן הוא? א"ל אדוני המלך לא היה לו לב, שאם היה לו לב לא היה נוטל מכס מן המלך" (ילקוט שמעוני וארא קפ"ב).

אך נראה לענ"ד לומר כי הכוונה היא אחרת לגמרי. יש לזכור מתי נערך הדיאלוג הזה ומה היה הרקע של משה בעת ההיא. משה היה נסיך מצרים עד לא מכבר, הוא גדל בבית פרעה וחונך על ברכי תורות החיים המצריות כולל המיתולוגיה המצרית, אשר מלאה את כל חלל מצרים. על פי המיתולוגיה המצרית, כל אדם לאחר מותו עובר לעולם הנצח. אולם שם הוא עומד לדין. מניחים את לבו על כף המאזניים וכנגדה מניחים את 'נוצת הצדק'. אם המאזניים נשארים מאוזנים, הרי שהוא צדיק והוא מזומן לחיי העולם הבא. ברם, אם לבו מכריע את הכף, הרי שהוא רשע. ברגע זה לבו נופל מכף המאזניים לפיו של 'אמית טורף הלבבות', שהוא מפלצת הנראית כהכלאה בין תנין, אריה והיפופוטם, שלושת בעלי החיים טורפי האדם הגדולים ביותר שהיו ידועים למצרים הקדמונים. תפקידו היה לאכול את אלה שנשפטו על מעשיהם הרעים וקיבלו גזר דין מוות.

מכאן, שהקב"ה מדבר עם משה, הוא מנהל איתו שיח בעולם המושגים המוכרים לו. משה, שחי במצרים והיה מן הסתם בקי במיתולוגיה המצרית, מבין טוב מאוד את הדימוי שלבו של פרעה הוא כבד, היינו הוא מכריע את 'נוצת הצדק', הוא רשע, ויש כאן רמז לגורלו לעולם הבא.

שיח מעין זה, בו התורה עושה שימוש במיתולוגיה המצרית, בה חיו בני ישראל מאות שנים, מצוי גם בפסוק הבא, בו מזהיר פרעה את ישראל שלא ייצאו: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהִי כֵן ה' עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם". מהי אותה "רעה"? רש"י כתב כך:

מדרש אגדה שמעתי כוכב אחד יש ששמו רעה. אמר להם פרעה רואה אני באצטגנינות שלי אותו כוכב עולה לקראתכם במדבר, והוא סימן דם והריגה. וכשחטאו ישראל בעגל ובקש הקב"ה להרגם, אמר משה בתפלתו (שמות ל"ב 12) למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם, זו היא שאמר להם ראו כי רעה נגד פניכם, מיד וינחם ה' על הרעה והפך את הדם לדם מילה, שמל יהושע אותם (י' 10).

אך נראה לומר כי כוונת פרעה הייתה לאל 'רע' המצרי, אשר היה אל השמש. זהו האל הבכיר ביותר במיתולוגיה המצרית, והוא זוהה על ידי היוונים והרומאים כזאוס או יופיטר. מכאן ניתן להבין כי פרעה מזהיר את ישראל ואומר להם: אכן ה' שלכם אתכם, אבל האל 'רע' הוא נגדכם. יש כאן מעין מלחמת אלים, לפחות מבחינת פרעה, והוא מזהיר כי לאל שלנו אין הרבה סיכוי...

אכן, למדונו חז"ל כי "דברה תורה בלשון בני אדם", אבל צריך לדעת את השפה.

הרב ד"ר אמיר משיח הוא רב בית הכנסת לצעירים בפ"ת ומרצה במכללת אורות

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר