סגור

קנין הזכות

"כל עוד לא היה האדם על מפת ההיסטוריה סיפרה לנו התורה את סיפור הבריאה כשלעצמה ואולם מעת שנכנס האדם על מפת ההיסטוריה כבר אין חשיבות לבריאה אלא כאשר פועלת והינה בשביל האדם ומסביבו..." על בריאת העולם

ירחם שמשוביץ
יד בטבת התשסג
,
19 בדצמבר, 2002 0:00



השבת שוב פותחים אנו בבראשית ; ולאחר הפרק הראשון המתאר את מעשה הבריאה, מתחיל הפרק השני בחזרה כללית על סיפור הבריאה. אולם בעוד הפרק הראשון מפרט את כל שלבי הבריאה בפני עצמם, הפרק השני חוזר על ענייני הבריאה כאשר האדם נמצא במרכז העניינים. כלומר כל עוד לא היה האדם על מפת ההיסטוריה סיפרה לנו התורה את סיפור הבריאה כשלעצמה ואולם מעת שנכנס האדם על מפת ההיסטוריה כבר אין חשיבות לבריאה אלא כאשר פועלת והינה בשביל האדם ומסביבו. הפסוק הפותח את הפרק מדגיש בכל זאת שהמדובר בתולדות השמים והארץ לפני שהסיפור מתרכז באדם, כך שניתן להבין שמדובר בדרך בה סיפורו של האדם ומעשיו משפיעים על גורל העולם.
באותו הפסוק ישנו פרט אחד נוסף והוא הה"א הזעירה שבמילה "בהבראם", כך שבעצם ניתן לקרא את הפסוק בשני אופנים שונים. הראשון: "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" ואילו השני: "אלה תולדות השמים והארץ בבָראם". כפי שכתוב הפס' הראשון הפועל בהבראם הוא מבחינה דקדוקית נפעל כך שהשמים והארץ הם נושא הפעולה. בעוד כפי שכתוב הפסוק השני הנושא הינו הקב"ה כבורא והשמים והארץ היו כמושא. אם כן ה"הא" הזעירא משנה את המציאות בכך שהודות לה, אע"פ שכמובן מבחינת הפעולה הקב"ה הוא הבורא, העולם מופיע כנושא בריאת עצמו ולא כסתם מושא סביל.
ההבדל בין "בבָראם" לבין "בהבראם", הוא בדיוק ההבדל שבין "אברם" לאברהם", ואכן אלו אותיות שמו. כשאברם זוכה להוספת אות אחת בשמו, האות ה"א דוקא, באה לידי ביטוי העובדה שהופיע על בימת ההיסתוריה מישהו שהרים את הכפפה של אתגר ההיסתוריה, שלקח על עצמו את העול והזכות של תיקון העולם, דהיינו לגרום להצלחת כוונת ומחשבת הבריאה: אשר ברא אלקים – לעשות. ענין זה בא כבר לידי ביטוי בפרק הראשון בסיפור בריאתו של האדם כשאומר אלקים: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. שכביכול אומר הקב"ה אל האדם: אני ואתה ביחד, נעשה אדם ומאז הוא ית' ממתין לתשובתו. והתשובה מתחילה מאברהם שבזכותו העולם קיים - או ליתר דיוק שממנו מתחיל התהליך של הצדקת קיום העולם - האדם - ע"י קנית הזכות: אכן "עולם חסד יבנה" ואברהם הוא בעל מידת החסד "חסד לאברהם" המעיד על חסדו ית' - שהרי הכרת הטובה, אמירת התודה, שהיה אברהם מארח אנשים באהלו ומלמדם להודות לד', הוא השלב הראשון בקנית הזכות.
ותהליך זה שהתחיל מאברהם אשר הכיר את בוראו במימד של הפרט יקבל את אישורו במימד של הכלל כאשר תישמע התשובה לנעשה אדם בפי בני ישראל בהר סיני: נעשה - ונשמע, נשמע בסוף התהליך, ביום הדין הגדול את האמת אומרת אמן, היא שנשלחה ארצה כי התנגדה לבריאתו של האדם עד שאמר הקב"ה: אמת מארץ תצמח. לכן הה"א הזעירא שבפסוקנו מעידה על כך שמאברהם מתחיל הסיפור של תולדות השמים והארץ בהבראם בעוד שעד לאותו הזמן הכל היה כאילו תלוי רק בחסד חינם. הופעתו של אברהם, בסוף מאמץ של עשרים דורות, הופך את הכשלון שהיה עד לכאן לתחילת ההצלחה. (שהרי צריכים אנו לזכור שלא כל הקורות בעולם מובא בתורה, אלא אותם הדברים הרלוונטים לסיפורם של ישראל ולכן מתוארים כישלונות מספר שקדמו לישראל, אך אין אנו יודעים כמה נסיונות כאלו של יצירת ישראל קדמו לאברהם). הודות לאברהם השכר של אותם המאמצים שלא הספיקו אינו הולך לאיבוד. הוא נטל שכר כולם בשם כולם, וכורת ברית שתביא ישועה לעולם כולו דרך ישראל זרעו בב"א.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

 צילום: Olivier Fitoussi/Flash90

משרד הבריאות לקופות החולים: חסנו מי שעברו שלושה חודשים מיום החלמתו

קרא עוד