מקומו של האדם בעולם

לאחר כל שלב במעשה הבריאה מופיעה אמירה שיש בה משום שיפוט ערכי: "וַיַּרְא אֱ-לֹהִים כִּי טוֹב". יוצא מכלל זה הוא תיאור בריאת האדם, הנעדר את האמירה הזו. מדוע? הרב שלמה ריסקין מסביר

הרב שלמה ריסקין
יט בתשרי התשעה
,
13 באוקטובר, 2014 13:15
יחצ

יחצצילום: יחצ

חכמי ימי הביניים מציינים ארבע דרגות של נבראים: 'דומם' - כמו האדמה והאבנים; 'צומח' - הצמחים והעצים; 'חי' - הנבראים בעלי התנועה; ולבסוף 'מדבר' - הלא הוא האדם, שניחן בכושר הדיבור. כל דרגה ניזונה מהדרגה שמתחתיה; הצמחים ניזונים מן האדמה והמים, בעלי החיים ניזונים מן הצמחים, ובני האדם מפיקים מבעלי החיים מזון, משקה, לבוש ויריעות עור לאוהליהם. אם 'ידבר' האדם בכיוון אופקי ואנכי כאחד - עם העולם ועם הקב"ה - יצליח להאדיר ולרומם את העולם; אך אם יגרום לקֶצֶר בתקשורת עם הקדושה, אם ירעיל את סביבתו במקום לשפרה ולתקנה - יביא לידי נפילתו וחורבנו שלו ושל העולם כולו.

האדם ניצב, אפוא, במרכז היקום. רק לאדם ניתנה זכות הבחירה החופשית. הדרך שבה ישתמש האדם בזכות זו היא שתקבע אם עולמנו יתוקן או ייחרב. אני סבור כי זהו הלקח שהתכוון ספורנו ללמוד מן העובדה שעולמנו הוא עצם מסתובב. מעניין כי רש"י הפיק לקח דומה מפסוק המופיע בשלב מאוחר יותר. בסוף פרשת בראשית, לאחר שהאדם אִכזב את בורא העולם בהתנהגותו, נאמר:

וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ... וַיֹּאמֶר ה': אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם... (בראשית ו', ה-ז).

והשאלה המתבקשת היא - מדוע יימָחו הבהמות האילמות, החפות מפשע, אם האדם הוא שחטא? מסביר רש"י (פס' ז שם): הכול נברא בשביל אדם, וכיוון שהוא כלה - מה צורך באלו?

במקרא נטען פעמים רבות כי על האדם ללכת בדרכי ה'; אולם כיצד נדע מה הן דרכיו? כאשר ביקש משה "וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ" (שמות ל"ג, יג), השיב הקב"ה כי אַל לו למשה לצפות לראות את ה' בשלמותו, אולם הוא יזכה להציץ בו מאחוריו; וכך מתוארת 'ראייה' זו: "וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא: ה' ה' אֵ-ל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת" (שמות ל"ד, ו). הרמב"ם טוען, כי הקב"ה מסר לנו כאן לא רק תיאור של דמותו, כי אם צו א-לוהי אודות הדרך שבה עלינו לחיות:

מה הוא נקרא חנון - אף אתה היה חנון; מה הוא נקרא רחום - אף אתה היה רחום; מה הוא נקרא קדוש - אף אתה היה קדוש. ( הלכות דעות, פרק א הלכה ו).

תיאור זה של הא-ל חשוב מבחינה אנתרופולוגית לא פחות משהוא חשוב מן הבחינה התאולוגית. הוא מגדיר את הקב"ה, אך יותר מכך הוא משמש מדריך למוסר האנושי. שוב רואים אנו שהאנושות עומדת במרכז, גם כשמדובר בהגדרת הא-לוהות!

לאחר כל שלב במעשה הבריאה מופיעה אמירה שיש בה משום שיפוט ערכי: "וַיַּרְא אֱ-לֹהִים כִּי טוֹב". (בראשית א', י, למשל).יוצא מכלל זה הוא תיאור בריאת האדם, הנעדר את האמירה הזו. הסיבה לכך רמוזה בדברי הספורנו (בפרושו לבראשית א',כו): "בחירת הא-ל יתברך היא לעולם לטוב, ולא כן הבחירה האנושית". האדם אינו יצור פונקציונלי, אלא מוסרי. השאלה אם תצלח בריאתו תלויה בבחירתו החופשית. זו משמעות היות האדם מרכז העולם. האם יביא האדם קדושה וגאולה לעולם, או שמא ימיט עליו הרס וחורבן? האם יבין כי בכוחו לפעול בצלמו ובדמותו של הקב"ה, על פי אמות המידה הא-לוהיות, ובכך להביא ברכה לעולם, או שמא יעדיף להתמכר לחולשותיו שלו ובסופו של דבר לשקוע בהן ולגרור אחריו מטה את העולם כולו? המושבעים טרם חרצו את הדין, ועד אז, האדם עודנו ניצב במרכז, ובמידה רבה נתון העולם בידיו - בידי רצונו החופשי.

הרב שלמה ריסקין הוא המייסד וראש הישיבה של מוסדות אור תורה סטון, ורבה של העיר אפרת

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

עמית סגל. ברכות? צילום: גילי יערי, פלאש 90

סמוטריץ', עמית סגל ויונתן אוריך: הסרוגים המשפיעים ברשימת דה מרקר

קרא עוד