סגור

דגל ציון וירושלים

ישנה חשיבות לאדם לידע כיצד נשתלשלו המאורעות לא רק הנוגעים לו אישית, אלא גם המאורעות המסבבים ומשפיעים, לכאורה חיצונית, על הידועות לו...לא לחינם פותחת התורה בסיפור הבריאה

ירחם שמשוביץ
יד בטבת התשסג
,
19 בדצמבר, 2002 0:00


כאשר מתבוננים אנו בפרשתנו, היא פרשת הבריאה, לא יכולים אנו שלא להתפעל מרוממותה ועם זאת מקושיה. וידועה אמרתו של רש"י על כך שפותחת התורה דוקא בספר בראשית ובבריאה משום "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים". כלומר, ישנה חשיבות לאדם לידע כיצד נשתלשלו המאורעות לא רק הנוגעים לו אישית, אלא גם המאורעות המסבבים ומשפיעים, לכאורה חיצונית, על הידועות לו. משום הכי פתח בבריאת העולם שהרי מהי טענתם של אומות העולם על פי רש"י שיבואו האומות ויאמרו להם לישראל: "לסטים אתם, שכבשתם" אתם לסטים לא משום שהנכם בארץ ישראל, משום שלכולי עלמא, ארץ ישראל שייכת לעם ישראל ולא רק ע"פ תורת ישראל!!! אלא שעוד לא הגיע העת לכך שתחזרו, צריכים אתם לחכות עד שישיבכם האל ב"ה ולא כפי שעשיתם שבאתם "בלעדיו". תפקידכם איננו לכבוש אותה, כי אם לקבלה על מגש של כסף. (ואומר על כך מו"ר הרב מרדכי אלון שליט"א: האומות אומרים לישראל לסטים אתם שכבשתם, אין מתפקידכם להתעסק עם עניינים חומריים כמו הכיבוש והמלחמה, אתם צריכים להישאר עם פילוסופי המתעסק רק ברוח). על כך אמר רש"י שצריכים אנו לענות: "כל הארץ של הקב"ה . . . הוא נטלה מהם ונתנה לנו". אין אנו מאמינים בדברים המתרחשים ללא השגחתו והכוונתו של הקב"ה עצם כך שחזרנו לארצנו כיום, אין זה פעולה ללא מכוון, אלא גם זה משמים; ושיבתנו לארצנו אינו מהלך המנותק מהמכלול השלם ופגיעה ברצון האל, אלא זהו רצונו ובעזרתו המלאה ובזכותו המלאה, כי הנותן לנו כח לעשות את החיל הזה, שבנו לארצנו. ואין אנו פועלים בעולם רק בדרך הרוח כי אם סייפא וספרא אנו משלבים שמים וארץ, רוח וחומר, גוף ונשמה.
עניין זה מלמדת אותנו התורה בכך שפותחת היא בסיפור הבריאה ולא במצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל ולא בסיפור צמיחתו של עם ישראל החל באברהם. כי כל מהותו של העולם הוא במאמץ להביא לבן האדם שיצליח באופן מושלם להשלים את ייעודו זה, לחבר שמים וארץ מהם נוצר. דבר זה מלמדת אותנו התורה מפס' בריאתו של האדם: "ויברך אותם . . . פרו ורבו ומילאו את הארץ וכיבשוה".
זהו אחד מכללי היסוד שקובעת התורה כבר בסוף סיפור הבריאה כאשר מתארת היא את מטרת שימתו של האדם בגן העדן: "ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה". לכאורה ישנה טעות דקדוקית בפס', שהרי הגן הינו בלשון זכר ואם כן צריך היה להיות "לעבדו ולשמרו"! וכבר מלמדים אותנו חז"ל שאין כאן טעות שהרי מקפידה התורה על דיוק לשוני ואין בה תג שגוי או מיותר חלילה. אלא שהכוונה היא ששם הקב"ה את האדם בגן העדן במטרה אחת שיוכל לעבדה ולשמרה - את התורה, ואת מצוותיה. שכל מצוותו של הקב"ה לאדם היה רק מצוות עשה אחת ומצוות לא תעשה אחת, "מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו". אם כן הביטויים לעבדה ולשמרה המוסבים על התורה, מדברים על מצוות עשה ולא תעשה שבה; שבעמקם של דברים מתייחסים שניהם לכל אחת מהבחינות של מחשבה, דיבור ומעשה, הבונים את קומתו השלימה של האדם. וכל תפקידו של האדם בעולמו של הבורא הוא להצליח ולשמור על הבריאה והיצירה ע"י עשייה והמנעות, שמירה ועבודה.
כן מוטל עלינו בכל דור ודור להצליח לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תורתך. כי עצם משמעות העובדה שיש בורא, היא בכך שאני נברא, זאת אומרת שקבלתי את י יישותי מחוצה לי. עבודת התורה והמצוות הן הדרך שבה מאפשר לי בוראי לזכות ע"י מעשיי בכל הטוב שהוא מייעד לי. ולכן המצוות נקראות מצוות מעשיות, כי לא הכוונה, המחשבה והרוח הם המשנים ומתקנים את העולם, אלא המעשים; ובששת ימי המעשה של העולם אנו עמלים כדי להביא לעידן היום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

 צילום: Olivier Fitoussi/Flash90

משרד הבריאות לקופות החולים: חסנו מי שעברו שלושה חודשים מיום החלמתו

קרא עוד