התשובומט

אחד האתגרים הגדולים שאני פוגש כמחנך וכאבא הוא אתגר התשובומט. כלומר, איך לא להיות 'תשובומט'. איך לא לענות תשובות שמטרתן למנוע את השאלה הבאה.

יואל פרנקנבורג 03/01/14 11:35 ב בשבט התשעד

התשובומט

ילדים זה ציבור ששואל שאלות, ומדי פעם השאלות שלהם הופכות למציקות ומעיקות. לא נודה בכך בקול, כמובן, אבל בינינו- לא פעם, זה לא קל. לא קל להקשיב לשאלה, להפנים, להרחיב, ולענות בנחת. דרך אגב, לעיתים אנחנו גם לא יודעים את התשובה. מה אז? האם נהיה מוכנים לומר 'אני לא יודע', גם במחיר העובדה שהילד ידע שאנחנו לא מושלמים?

אצלנו במשפחה לדוגמא, יש דוד אחד- שהוא התשובות לכל השאלות בנוגע לבעלי חיים, ויש סבא שהוא התשובות בנוגע לשאלות רוחניות, וסבא אחר הוא בעניינים כלליים. יש דוד שמבין בכדורגל, וסבתא שמתקשרים אליה כדי שהיא תתלהב בשמחות הקטנות. יש דודה שהיא התשובה בענייני ביולוגיה ורפואה, ויש דוד שהוא הסמכות בעניין ברזיל. אבל כל דוד ודודה כאלו, הם טלפון, והסבר, ועוד פעם טלפון. ולפעמים עוד הסבר. וטלפוניה לעולם חוזרת.

לעיתים, בחושך, כשהילדים נרדמו והשקט משתלט, ביני לביני- מתחשק לי להכין שלט קטן, שעליו שלוש אותיות. וכל פעם שהילד ישאל שאלה- אני אשלוף את השלט ובתנועת ניצחון, לעומת שאלת ה'למה', אני אכריז: 'ככה'.

***

אלא שהפרשה שלנו, ובעקבותיה, חג הפסח, לאורך כל הדורות- דורשים מאיתנו: "והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר: מה זאת?" וזהו, זו כל השאלה של הבן החכם. אבל התשובה, אוי התשובה... היא ארוכה, ומפורטת. ומעל הכל- היא נותנת המון כבוד לבן ולשאלתו. יתרה מכך, אם נסתכל בפסוקים, נראה שהפרשה שלנו מסתיימת במילים: "כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים", אבל פסוקי פרשת בשלח כאילו ממשיכים את פסוקי הפרשה שלנו. כאילו באמצע- עומד הבן, שזכה לתשובה המפורטת, ומנסה את מזלו, ושואל: "רגע, אבא, מה היה שם במצרים? איך ה' הוציא ביד חזקה"?

ואז האבא ממשיך: "ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם א-להים דרך ארץ פלשתים..." והוא ממשיך, וממשיך.

הבן, שואל והאב עונה. דו-שיח שמעודד שאלות, שמציף בעיות, שמאתגר את המחשבה. לא תשובומט שמטרתו לתת תשובה שתמנע את השאלה הבאה.

שבת שלום

למחשבות: yoel.fra@gmail.com

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר