והקרבתם מנחה חדשה לה'

(טו) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: (טז) עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה': (פרק כג)

ספירת העומר היא מיום הבאת עומר התנופה עד יום הקרבת שתי הלחם שהם "מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'". הכלי יקר רואה בכינוי "מִנְחָה חֲדָשָׁה" רמז להיות חג השבועות יום מתן תורה; כך הוא כותב:

"והקרבתם מנחה חדשה לה'. סימן ליום מתן תורה כי התורה צריכה להיות חדשה אצל האדם בכל יום כאילו היום קיבלה מהר סיני".

המנחה החדשה רומזת להתחדשות המתמדת הנדרשת בלימוד התורה, שבכל יום אדם צריך להרגיש כאילו יום זה הוא יום מתן תורה, כאילו היום הוא קיבל את התורה מהר סיני.

בהמשך הדברים דן הכלי יקר בשני מועדים שהאופן המרכזי שבו הם נתפסים בעינינו אינו כתוב בתורה במפורש, האחד – הוא חג השבועות כיום מתן תורה, והשני – הוא ראש השנה כיום דין. וכך כותב הכלי יקר:

"ומה שלא נזכר בתורה בפרוש כי יום זה מתן תורה, וכן לא נזכר בתורה בפרוש כי ראש השנה הוא יום דין, וטעם שניהם אחד הוא כמו שכתבתי בחיבורי 'עוללות אפרים', שעל מתן תורה לא רצה ה' להגביל יום ידוע לפי שצריך האדם שיהיה דומה לו בכל יום ויום מכל ימות השנה כאילו באותו יום קיבלה מהר סיני, כי באמת אמרו חז"ל (עירובין נד, ב) שהתורה נמשלה לדד זה שכל זמן שהתינוק ממשמש בה הוא מוצא בה טעם חדש כך התורה כל ההוגה בה מוצא בכל יום טעם חדש, על כן דין הוא שיהיה דומה אליו בכל יום כאילו היום קיבלה מהר סיני ואם כן כל יום הוא מתן תורה אצל ההוגים בה על כן אין ראוי להגביל יום ידוע לנתינתה, ועל כן אמרו חז"ל (ספרי ואתחנן ו, ו) שיהיו דברי תורה חדשים עליך ולא כדבר הישן שלבו של אדם קץ בו שהרי באמת אתה מוצא בה דבר חידוש בכל יום ויום, ועל כן אין יום נתינתה מבואר בתורה יותר ממה שנרמז בהבאת מנחה חדשה להורות שהתורה מנחה חדשה בכל יום ויום... "

הסיבה שהתורה לא מזכירה שחג השבועות הוא יום מתן תורה היא, כי אין זה מתאים להגביל יום אחד בשנה כיום מתן תורה, כאשר אצל ההוגים בתורה כל יום הוא יום מתן תורה, כי בכל יום הם מוצאים בה טעם חדש.

טעם דומה כותב הכלי יקר על כך שהתורה אינה מזכירה שראש השנה הוא יום דין:

"וזה הטעם גם כן הֶעְלֵם יום דין של ראש השנה, כדי שלא ילך אדם בשרירות לבו ויסגל עוונות כל ימות השנה ויחשוב לתקן מעשיו בהיותו קרוב ליום ה' אשר בו ישב על כסא דין, אלא ידמה בנפשו כאילו בכל יום ויום ה' יושב על כסאו למשפט ומתבקר פנקסו ועל ידי זה יהיה כל יום ויום בתשובה... "

אילו היה נזכר בתורה במפורש שראש השנה הוא יום דין היה הדבר עלול לגרום לאדם לעבור עברות כל השנה ורק לקראת ראש השנה לתקן מעשיו. לכן התורה לא הזכירה שראש השנה הוא יום דין ובכך היא מלמדת שאדם צריך לחשוב "כאילו בכל יום ויום ה' יושב על כסאו למשפט ומתבקר פנקסו", ומחשבה זו תגרום שכל יום יהיה יום של תשובה.

באופן כללי אפשר לומר שקביעת המועדות יש בה פן שעלול לגרום לצמצום, ולכן התורה שביקשה להרחיב את יום מתן תורה ואת יום הדין לכל השנה כולה, נמנעה מלייחד את חג השבועות כחג מתן תורה, ואת ראש השנה כיום דין.