איך באמת נראה הקב"ה?

החיים שלנו דומים קצת למשחק מחבואים עם הבורא. לפעמים גלוי, לפעמים נסתר אך הקשר בינינו תמיד קיים. השאלה היא: איפה יש לנו יותר סיכויים לפגוש את ריבונו של עולם?

אהרון דרמון 10/04/14 13:43 י בניסן התשעד

איך באמת נראה הקב"ה?
Shutterstock, צילום: Shutterstock

באמת מוזר. בסוף הפסוק השני של פרשתנו מופיעים המילים התמוהות: כִּי בֶּעָנָן, אֵרָאֶה עַל-הַכַּפֹּרֶת. מה, ככה נראה הקדוש-ברוך-הוא? בענן? מכל שלל הנבראים - הוא בחר דווקא בענן כסמל להופעתו?

האמת, זו לא הפעם הראשונה שה' מקשר בינו לבין עננים לסוגיהם. במתן תורה נאמר: "וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְהוָה" (שמות יט, 18) וגם "וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים" (שמות כ, 17). לגבי ענני הכבוד, כתוב "וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן" (שמות יג, 21). וגם: אָז אָמַר שְׁלֹמֹה יְהֹוָה אָמַר לִשְׁכּוֹן בַּעֲרָפֶל (דברי הימים ב, פרק ו, 1).

אז מה הקשר בין ריבונו של עולם לבין הענן, העשן והערפל?

נראה כי מה שמאפיין את הענן והערפל הינו חוסר הגבולות הברורים והדינמיות המתמדת. הענן הוא האמורפי 'פר אקסלנס', צורה שאין לה צורה, ללא גבול ובהתפתחות תמידית. בספרו "בין הגביש לעשן", הנרי-אליהו אטלן מדגיש את האופי ה"מת" וחסר התנועה של הגביש לעומת התנועתיות חסרת הגבולות של העשן - שאין לו צורה, תמיד בתנועה, ומתפשט בכיוון לא ברור ובלתי צפוי.

הקב"ה, המכונה בקבלה 'אין-סוף' וגם 'נושא הפכים' - מתאים ביותר להגדרה חסרת ההגדרה הזו: הוא ית' גם בלתי נתפס, משתנה, לא מקובע, לא נכנס לשום תבנית. אם כבר יש משהו בבריאה שיכול לשאת את הופעת הבורא - זהו הענן ולא משהו אחר.

הכי פשוט לנסות להכניס את אלוקים לקופסאות ולתבניות מוכרות ולהיפטר מאופיו הבלתי מוגבל. אבל זהו חטא, החטאה את האמת. קל לנו להכתיר אותו כאלוקי הדתיים, או אפילו אלוקי המגזר הפרטי ('הוא משלנו' הרי). אבל זהו, שהוא לא עובד בשבילנו - אנחנו עובדים בשבילו. ומה לעשות שה'בוס' - מסרב להצטמצם לשום מסגרת. הוא לא גדול, והוא לא קטן, הוא לא בימין והוא לא בשמאל, הוא לא למעלה או למטה. הוא הכל והוא גם לא שום דבר, והוא הרבה מעבר לזה.

טוב - אז מתאים לה' להתגלות דווקא בענן ובערפל. אז מה? מה זה משנה לנו ואיך זה קשור לחיים שלנו?

קודם כל, בין אדם למקום - הבנה זו מאפשרת לנו לדעת איפה לחפש את ה' (שהרי הוא "אֵל מִסְתַּתֵּר") ואיפה לא. אם הפסוקים מדגישים כי מֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים - אז גם אנחנו מצווים לגשת אל הערפל, הלא נודע, האמורפי - כדי לרוות את צימאון נפשנו (צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים...). כן, זה אומר לצאת מאזור הנוחות שלנו ולחפש את הבורא באמת במקומות לא צפויים, שלאו דווקא היינו חושבים עליהם.

בנוסף, בין אדם לחברו, גישה זו משחררת אותנו מתדמיות תבניתיות למיניהם. לא משנה אם ה'אחר' נראה שונה או דומה - התיוגים החברתיים השונים והמשונים לא חייבים לשחק תפקיד מכריע במערכות היחסים שלנו. זה קצת טריוויאלי לומר אבל בכל זאת: חמוש בידיעה שה' מחבב עננים, שמחתי לגלות שלפעמים חובב פירסינג וקעקועים שלא בדיוק מגדיר את עצמו כשומר מצוות יכול לשמש נציג נאמן יותר לריבונו של עולם מכמה וכמה אנשים בעלי חזות דתית... אכן, בטח שמתם לב: ה' יכול לבחור להופיע בתחפושות מסקרנות למדי.

ובמימד שבין האדם לעצמו, אנו מצווים להידמות אל ה' ("מה הוא רחום אף אתה רחום" וכו'). ואם הוא מתגלה בענן, אז גם אנחנו יכולים לבחור להופיע את עצמנו באופן מגוון, דינמי ולא תבניתי. מצווה לחפש גם את עצמנו מחוץ לגבולות המוכרים ומאזור הנוחות שלנו. מותר לשחק, לנסות, להתחדש.

כידוע, זו לא חכמה לחפש את מה שאבד לנו מתחת לפנס, גם אם זה הרבה יותר נוח. באופן דומה, לחפש את ה', את הזולת או את עצמנו מתחת לפנס של המודעות שלנו - זה בעצם להגביל את הופעת הא-ל. בואו נחפש במקום האחרון שבו זוכרים את האבדות האלה: במחוזות הלא מוגדרים של הענן והערפל.

הכותב הינו מאמן אישי וזוגי ליצירת שינוי משמעותי, מטפל בדמיון נובע, מרצה ומנחה סדנאות.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר