סגור
חדשות כיפה

אחרי מות: קדושת הענווה

את מעלותיו מקבל האדם כדי לשרת את הציבור ולא כדי לקחת לעצמו זכויות יתר. הרב יאיר בן מנחם על סיבת מותם של בני אהרון ועל הדרך להרבות קדושה בעולם

באדיבות המצלם

באדיבות המצלםצילום: באדיבות המצלם

נדב ואביהוא מן הגדולים שבגדולי ישראל שבכל הדורות היו, עד כדי כך שביום השמיני למילואים, ביום בו שרתה שכינה בישראל, נבחרו דווקא הם להיות אלה שבהם "יתקדש" ביתו של ה'. כך מנחם משה רבנו את אהרן אחיו עם היודע דבר מותם תוך שהוא מעיד על מעלתם הגבוהה :

"ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש.. וידום אהרן – אמר לו משה לאהרן, יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום, והייתי סבור או בי או בך. עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך". (רש"י).

משה אומר לאהרן אחיו שאת הזהירות הרבה שיש לנהוג בקודשי ה' מלמד אותנו הקב"ה בכך שהמשכן יתקדש בגדולים ביותר, ושכאשר יראו הכהנים שגם הקדושים ביותר נענשו על שלא נהגו בקודש בַדיוק הנדרש ילמדו כולם מהו מורא מקדש. הקב"ה מטיל על נדב ואביהוא עונש קשה רק כדי שהכל ילמדו מכך מהו "חומר מקדש וקדשיו, ולאיים על הכהנים לדורות שיזהרו בקדשי ה'" (העמק דבר ויקרא י, ג).

אלא שלמרות מעלתם הרבה של נדב ואביהוא, ולמרות העובדה שכל מיתתם לא באה להם אלא מחמת גדולתם וכדי שיתקדש בהם המקדש, נראה שרבותינו פשפשו ומשמשו במעשיהם כפי שלא משמשו במעשיו של אף אחד אחר, בוודאי לא במעשיו של מי שנחשבים לגדולי הדורות. עד כדי כך נראה שהחמירו עליהם חכמים עד שמנו בהם למעלה מעשרה חטאים. 

במדרש (ויקרא רבה כ, ח-ט) מזכירים חכמים שבני אהרן נענשו "על הקריבה שנכנסו לפני ולפנים, ועל הקרבה שהקריבו קרבן שלא נצטוו, על אש זרה אש מבית כיריים הכניסו, ועל שלא נטלו עצה זה מזה" כמו גם על כך "שהיו שתויי יין ..., ועל ידי שהיו מחוסרי בגדים ... , ועל ידי שנכנסו בלא רחיצת רגלים וידים ..., ועל ידי שלא היו להם בנים .... אבא חנין אומר על שלא היה להם נשים ...".

למעלה מכך מצאנו בספרא (פר' שמיני) שלכאורה תלה את מיתתם של נדב ואביהוא בדבר שכלל אינו כרוך במקדש ובקודשיו אלא בהנהגותיהם כלפי אביהם ודודם :

"שראו את משה ואהרן מהלכים תחילה הן באים אחריהם וכל ישראל אחריהם, אמר לו נדב לאביהוא עוד שני זקנים הללו מתים ואנו ננהוג את הקהל. אמר הקב"ה נראה מי הם קוברים את מי, הם קוברים אתכם ויהיו הם מנהיגים את הקהל".

ועיין שם שאף הוסיפו כי "ר' אליעזר אומר לא נתחייבו אלא על שהורו הלכה בפני משה רבן וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה". 

נראה שמאיליה עולה השאלה כיצד זה דווקא בפרשיות עליהן המליצו חכמים "אחרי מות קדושים אמור", פרשיות שמהם למדנו את הזהירות שיש לנהוג בכבודם של הנפטרים, פשפשו ומשמשו חכמינו זצ"ל במעשיהם של שניים מגדולי העולם ומצאו בהם טעויות וחטאים לרוב ? וזאת למרות שמלשון הכתוב עולה ברור שהתורה עצמה לא הפליגה בחטאם ואדרבה סתמה אותו באופן שדווקא מלמד על גדולתם, ועל כך שהם נלקחו מן העולם רק בגלל קרבתם הרבה לרבונו של עולם, כלשון הפסוק :

"וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן, בקרבתם לפני ה' וימותו". (שם טז א) 

וכפי שהסביר האור החיים הקדוש (שם טז, א) שמהפסוק עומדים אנו על מעלתם הגדולה של נדב ואביהוא שמתו מיתת נשיקה מרוב דבקותם בקב"ה :

"שנתקרבו לפני אור עליון בחיבת הקדש, ובזה מתו, והוא סוד הנשיקה, שבה מתו הצדיקים, ... . ואמר וימותו - שהגם שהיו מרגישים במיתתם, לא נמנעו מקרוב לדביקות נעימות עריבות עד כלות נפשם מהם...".

וייתכן שהדברים כלל לא סותרים, וחכמים באו ללמד אותנו שלפעמים דווקא גדולתו של האדם מחטיאה אותו, ודווקא בגללה, למרות מעלתו הרוחנית הגבוהה, הוא מגיע למעשים שאסור לעשותם. כך מסביר המשך חכמה (ויקרא י, א) את ההבדל בין משה ואהרן שגדולתם לא הכשילה אותם לבין נדב ואביהוא שהיו גדולים מהם אך גדולתם הכשילה אותם :

"... משה ואהרן לא חשו כלל לעצמם, כמו שאמר משה "מי יתן כל עם ה' נביאים" וגו', ... אבל נדב ואביהוא כתיב בהם "ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו", שנהנו במה שהשפיעו, ומרגישים טובת עצמן כמורמים מן הצבור, ..." .

נדב ואביהוא השפיעו טוב על עמם אך יחד עם זאת גם הרגישו כמורמים מעם, ובסופו של דבר אף באו לכדי מחשבה שבזכות מעלתם הם רשאים להתיר לעצמם גם דברים שלכל אחד אחר הם אסורים. הם הרגישו קרובים אל ה' והם אכן היו קרובים אליו יותר מכל אחד אחר, אך בסופו של דבר דווקא תחושת הקרבה הזאת הביאה עליהם את מותם, וגרמה להם לעשות את אשר תיארו חכמים. כפי שהסביר זאת גם רבנו המכתב מאליהו :

"אולם כלל גדול הוא, כשחז"ל אומרים דעות שונות בעניני אגדה, הרי כולן מאירות אותו נושא מצדדים שונים, מבחינות שונות. כשנתעמק בכל דברי חז"ל הנ"ל נמצא, ששורש אחד היה לכל פרטי החטאים האלה, שורש חטאם היה שלגודל ערכם היו חסרים בשלימות מדת ענוה, חסרון זה בא בגרמת רום מעלתם, שהסתמכו יתר על מדה על גודל מדרגתם, .... 

... ועל כן דייקו להראות בפסוקים אלה, שיש להם קשר לענין נדב ואביהוא, ענפים שונים שיוצאים משורש אחד... ".

תחושתם של נדב ואביהוא שהם מורמים מעם הכשילה אותם וגרמה להם לחשוב שהם רשאים להיכנס למשכן שתויי יין או מחוסרי בגדים, לשרות בלא אשה ובלא ילדים או אפילו לדחוק את השעה על מנת לקבל את תפקיד הכהונה הגדולה שהיה מעותד להם רק לאחר מות אביהם. 

אדם צריך לזכור תמיד שלמרות מעלותיו הרבות יש גבוה ממנו, כלשון המדרש (רבה כד, ט) על פרשת קדושים :

"קדושים תהיו, יכול כמוני ? תלמוד לומר כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם".

בו ביום שעם ישראל והכהנים בראשו זוכים להשראת שכינה במשכן מלמד אותנו הקב"ה שהמעלה הזו אינה מעניקה לאיש זכויות יתר, ואינה מאפשרת לאיש להתיר לעצמו דברים שנאסרו על אחרים. אדרבא השראת השכינה במשכן ועמה גם מעלתם הרמה של הכוהנים דורשת מהם לזכור שאת מעלותיהם הרמות הם קיבלו כדי לשרת את הציבור ואת ה' בדיוק כמו משה ואהרון שראו את עצמם כמשרתי העם ולא כמורמים ממנו. רק כאשר האדם זוכר שאת מעלותיו הוא קיבל כדי לשרת את עמו ואת הציבור בכללו הוא יוכל להוסיף ולהתעלות, כפי שמסביר השפת אמת (שנת תרל"א) :

"דעיקר הקדושה ע"י שמכניס אדם עצמו בכלל ישראל כי הקדושה שורה בכלל ישראל שהיא כנסת ישראל, כנסיה והתאספות כל החיות להשם יתברך, ועל ידי הביטול להכלל יכולין להתקדש".

נערך משיעורו של הרב יאיר בן מנחם, דיין בבית הדין האזורי בתל אביב

בואו לבחור את אנשי השנה שלכם
עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

יהודה ושומרון צילום: פלאש 90

לראשונה: יהודים יוכלו לקנות דירות ביו"ש באופן פרטי?

קרא עוד