סגור

ערפו את ראשו!

עצם החטא - במבט יהודי - אינו דבר שפוסל את האדם מלקיחת אחריות. ההיפך - "אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו". אבל רק, בתנאי שהתגבר עליה

יואל פרנקנבורג
יח באב התשעג
,
25 ביולי, 2013 11:13
shutterstock

shutterstockצילום: shutterstock

ישנו נוהג טורדני במדינה שלנו. כל אימת שאדם כלשהו, ממגזר זה או אחר, על סף הרמת ראש לתפקיד רם ובכיר- העיתונות על גווניה השונים יוצאת מגדרה על מנת לגלות פרט אפל מעברו. ומיד אחרי אותו גילוי היסטורי, מרעיש לכאורה, מגיעה זעקת ההמונים שדורשת עריפת ראש. כאן ומיד. ללא בירור עומק, ללא שימוע, ללא עצירה לשאילת שאלות כנה ואמיתית - מה עניין עריפת הראשים הזו? מה משמעות גילוי החטא של אותו אדם?

***

פעמיים בשנה אנחנו קוראים בפרשת השבוע על עלייתו של משה להר, לאחר חטא העגל. בספר שמות ובספר דברים. גם בפרשתנו אנו קוראים על אותה עלייה, שבה משה מצווה להביא את הלוחות השניים, ולעלות שוב להר, לאחר התפילה שבה הוא כיפר על חטא העגל. כל פעם מחדש אני מוטרד מהשאלה- מדוע משה צריך לשבת בהר ארבעים יום רצופים שוב? הרי לכאורה את כל התורה כולה הוא כבר למד בפעם הראשונה. כעת, כל שנותר הוא להכין לוחות חדשים, לעבור אולי קורס מזורז- וקדימה, לרדת לעם. מה עניינם של אותם ארבעים יום?

אלא שמשה מעביר לנו כאן מסר חשוב בנוגע לנפילות ולחטאים. נכון, עם ישראל חטא. נכון, התורה התבזתה עד כדי כך שהיה צורך לשבור אותה. אבל התורה שעומדת להימסר כעת, היא לא אותה תורה, רק בלי 3000 חוטאים, ובלי עגל הזהב. זו תורה חדשה, טהורה, גדולה ואדירה! האם היה עדיף בלי החטא? בשלב זה, זו שאלה חסרת פשר וחסרת משמעות. כעת, לאחר החטא, משה עולה לארבעים יום נוספים, כי ישנה תורה חדשה כעת. תורה שמאחוריה ישנה קופת שרצים. תורה שלאחר החטא.

***

כאשר אנחנו מגלים טעות של בן-אנוש, נפילה, חטא, תקלה גדולה, עלינו לערוך קידוש! הנה, גילינו שהוא בן אדם, שהוא נופל, שהוא חוטא. כעת, עלינו גם לבחון כיצד הוא הגיב לאותו חטא. האם הוא למד, השתפר, התקדם- או נשאב לנפילה אין סופית. אבל עצם החטא- במבט יהודי- אינו דבר שפוסל את האדם מלקיחת אחריות. ההיפך- "אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו". דווקא מאחוריו- כלומר שהוא התגבר עליה. אבל אכן- קופה של שרצים.

עצם הטעות, הנפילה, אינה דבר רע. גילוי הטעות בסך הכל מעביר את האדם מדמות מלאך דמיונית, לאדם עם טעויות ותקלות. הטעות הופכת אותנו מדמות מפלסטיק, לדמות בעלת נשמה ויצרים. וככה אנחנו רוצים את המנהיגים שלנו, לא?

אם הייתי מעט יותר ציני, הייתי מסיים בבקשה להעמיד לדין את כל אותם אישי ציבור שהצליחו לאורך שנים לייצר לעצמם דמות מלאכים שלא חטאו ולא נפלו מעולם. אותם, יש להעמיד לדין על העמדת פנים, על הונאת הציבור. אבל אני לא באמת ציני, ציניות היא פשוט אחת הנפילות שלי...

שבת שלום!

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

ח"כ איילת שקד מעל הדוכן צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

ברוב עצום: חוק פסקת ההתגברות של איילת שקד נפל במליאה

קרא עוד