מרחשוון: שהשפתיים עדיין "מרחשות" את תפילות החגים

שני ימי תפילה גדולה יש בחודש הקרוב: יום רצח רבין ויום פטירת רחל אמנו בהם יש להתפלל על אחדות עם ישראל ושיבת ציון

רפי קפלן
א בחשון התשעז
,
02 בנובמבר, 2016 12:33
shutterstock

shutterstockצילום: shutterstock

חודש חשוון הוא תקופת מעבר. שני ימי ראש החודש יוצרים עבורנו את המעבר מימים חמימים לממטרים מקומיים, מתקופת החגים לשגרה. ימים בהם מתוך אווירת החג והתפילות הרמות, עוברים אנו לימי החורף..

במעגל השנה יש רק שני חודשים נטולי מועדים שקבעה התורה או שקבעו חז"ל - אלול וחשוון. ללא מועדים שמחים כחגים וללא מועדים עצובים כצומות. חודשים אלו הם כל כולם הקדמה לחגי תשרי או המשך ההתפעלות מהם וסיכומם.

לפני שנים רבות זכינו בעפרה לביקור של הרב שלמה קרליבך ז"ל, מיד לאחר החגים ובתחילת חודש חשוון. הרב קרליבך הסביר שאצל החסידים לא קוראים לזה חודש מר חשוון אלא "רם חשוון", והסביר בשם "הצדיקים והרביים" על החשיבות והצורך של חודש כזה ללא חגים.

עניינו הגדול של חודש זה הוא הפנמה של כל האורות שקלטנו בימים הנוראים ובחגי תשרי. הנשמה עדיין מלאה מהם, השפתיים עדיין מרחשות את התפילות "אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא"! על כן נקרא החודש מרחשוון מלשון שהשפתיים עדיין "מרחשות" את התפילות של החודש הקודם.

כהרגלי הלכתי לחפש את המקור לדבריו, ואכן מצאתי בספר 'ערוגות הבושם' בשם הבית ישראל, שבתשרי יש השראת השכינה לכל בני ישראל, ואחרי כן מגיע חודש מרחשוון עבורו נשאר לנו כוח מחגי תשרי -רחושי מרחשן שפוותיה - וזה ענין קבלת עול מלכות שמיים אחרי תשרי, שהזמן מסוגל לזה. גם בספר קול מבשר מצוין הסבר לכך שנקרא החודש "מרחשוון", מלשון 'מרחשן שפוותיה'. שאחרי התהילות והתשבחות של הימים הנוראים והחגים, נשאר בפנימיות מה שעוד לא יצא בפועל, וצריך להיות רחושי מרחשן שפוותיה. בני ישראל נבראו לשבח ולהודות לה' יתברך, וזהו 'ושבחך אלקינו מפינו לא ימוש לעולם ועד'.

בנוסף לכך בחודש זה אנו מציינים שני אירועים, שלעניות דעתי שניהם ימים של תפילה גדולה. האחד הוא יום הירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין ע"ה, יום שיש להתפלל בו מעומק הלב שתבוא כבר האחדות המיוחלת בעם ישראל, ושלא נדע עוד מעשים נוראיים כאלו.

השני קדום בהרבה, יום פטירת רחל אמנו. רחל שהיא "אם כל התפילות" מתפללת ובוכה על בניה שישובו לגבולם. יום זה הוא גם יום הולדתו של הצעיר בשבטי ישראל, בנימין. למביני דבר בנימין הוא סמל של אחדות, וגם היחיד שבשבטים שלא היה באירוע מכירת יוסף.

ב"ה זכינו בדורנו להיענות תפילתה ואכן שבו הבנים לגבולם ועדיין שבים, וכמילותיו של שמוליק קראוס בשירו של אריק לביא:

"... ראי רחל, ראי
הם שבו אל גבולם...
גם בנימין עמנו פה, וגם יוסף
כוכב בית לחם מנצנץ ברעדה
גם החלוץ עמנו וגם המאסף"

יהי רצון שגם תפילותינו ישמעו וגם המילים של סוף השיר יתקיימו בנו:

"מנעי קולך רחל, מנעי קולך מבכי
כולנו פה, רחל, עם התרמיל על שכם
שוב לא נלך רחל, ואת שוב לא תלכי
שוב לא נלך רחל מני שדמות בית לחם".

הכותב הוא מנכ"ל עמותת מעלה - המרכז לציונות דתית

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

ח"כ עאידה תומא סלימאן צילום: פלאש 90, יוסי זליגר

"מופע האימים של נתניהו היה הסתה לרצח"

קרא עוד