לשמור על הסדר: האופוריה שלאחר מלחמת ששת הימים הביאה אנשים לטעון שצריך כבר לבנות את בית המקדש. עם זאת, כשהם שאלו את דעתו של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל הם נתקלו בהתנגדות מצדו.
בהקלטה משנת תשכ"ט שהגיעה לידי 'כיפה', נשמע הרצי"ה פורש את משנתו בנושא, וקובע כי יש סדר ברור של מהלכים שצריכים לקרות טרם בניית המקדש. הוא סבר, על פי דברי הרמב"ם, שתחילה צריך לבסס את מלכות ישראל, אחר כך יש להכרית זרעו של עמלק, ורק לאחר מכן יתאפשר לבנות את בית המקדש.
הקלטת דברי הרצי"ה:
"בימים הראשונים, כשהתחיל העניין (לאחר כיבוש העיר העתיקה. ד.ל.). באו אליי כמה אנשים. אמרו לי 'נו, צריך להשלים כל המצוות כולן. בניין בית המקדש! צריך תקיפות יותר מצד הממשלה וכדומה'", נשמע הרצי"ה בהקלטה.
"אמרתי להם, אנחנו יהודים של גמרא, ולא קראים! וכל סדר העניינים שלנו, יחידיים, פרטיים, אישיים, ציבוריים, כלליים, נקבעים על פי הגמרא וההלכה. וצריך לראות, להתבונן היטב, דברים ברורים ופשוטים.
"בפרק שני במסכת סנהדרין (דף כ:), הברייתא, והגמרא הזאת נפסקה להלכה ברמב"ם (מלכים א, א-ב): שלוש מצוות נצטוו בני ישראל בכניסה לארץ. שלוש מצוות. מצווה אחת, למנות להם מלך. והשנייה, מחיית עמלק. והשלישית בניין בית המקדש. בגמרא בסדר הזה, וברמב"ם בסדר הזה", הוא מוסיף.
לדבריו, "מפרשי הרמב"ם, נושאי כלים של הרמב"ם, מדגישים הוכחות מתוך הסדר של הגמרא שהסדר הזה מדויק, דווקא. אם יש סדר כזה, שלושה חיובים: א' ב' ג' אז זה א' ב' ג'! לא בבלבול הסדר. אז הא' - קודם כל, למנות להם מלך. מלכות ישראל. הדבר השני, זה עניין מחיית עמלק. מחיית עמלק זה דבר מסובך מאד.
"אז הגמרא, והמפרשים, והרמב"ם קובעים לנו – סידור מלכות לפני הכל. באמצע - הדבר המסובך של מחיית עמלק. ואחר כך - בניין בית המקדש".
בארגון "מורא מקדש" מציינים, שבשיעור שנתן הרב אברהם שפירא זצ"ל בשנת תשס"ז, הזכיר גם הוא את עניין הסדר של שלוש מצוות אלו, וביאר שיש גם קשר מיוחד לשלושתן, שבשלושתן צריך נביא כדי לדעת כיצד בדיוק לקיימן.
גם הרב שלמה גורן זצ"ל בספרו "הר הבית" כתב (עמ' ד-ה) שאין באפשרותנו כיום להכריע בספיקות בנושא בנין המקדש – כי לכך צריך נבואה.
בארגון "מורא מקדש" מסבירים: "צריך להבין, שהצורך בנבואה איננו רק ענין צדדי וטכני ביחס למצוות בנין המקדש, אלא הוא עניין מהותי. (עיין נפש החיים א,ד - שבית המקדש בעיקרו איננו רק בניין של עצים ואבנים, אלא קודם כל מעמד הקדושה הכללית של העם. ובהערה בנפש החיים שם: "כשקלקלו פנימיות המקדש שבתוכם אז לא הועיל המקדש החיצוני, ונהרסו יסודותיו").
"המשמעות של התניית בניין בית המקדש בהופעת הנבואה היא שהמקדש ייבנה רק בשיבת האומה למלוא שיעור קומתה הרוחנית, שתתבטא בכך שבחירי בניה זכו למעלת הנבואה. כל עוד לא חזרה הנבואה, זו אינדיקציה לחורבן המקדש הפנימי שבאומה.
"מצוות בניין בית המקדש זקוקה להתערבותה של הנבואה, שתדריך אותנו באיזה מקום לבנות את המקדש, וכיצד עלינו לבנותו. בזמן הזה, מאמצינו צריכים להיות מוקדשים לבניין המקדש הפנימי הזה – לפעול לחזרת הנבואה.
"לכן כל כך התנגד הרצי"ה זצ"ל, לא רק לעלייה להר הבית בפועל, אלא גם לכל המדידות על הר הבית, לצורך זיהוי מקום המזבח וגבולות ההר, וכן לכל התעסקות מעשית של התחלת בנין בית המקדש. יש להבחין בין לימוד ענייני המקדש ואמירת פרשיות הקרבנות, שזה ודאי חשוב מאוד, לבין התעסקות מעשית במקדש בימינו, שהיא בעייתית.
"הרצי"ה סבר שיש בכך משום הסטת דעת הצבור מן העיקר הפנימי. הוא היה רגיל לומר: "צריך לחזק את מלכות ישראל, ולהחזיר תורה ללומדיה בישראל, להביא תשובה גדולה, ומתוך כך נבואה, ורק אז נעלה להר הבית".
לדבריהם, "המאמץ לבניין ביהמ"ק צריך להתמקד בבניית הקדושה של עם ישראל, עד שנזכה לכך שתחזור הנבואה. זהו הפנים של המקדש. כך, ורק כך, נוכל לבנות, במהרה בימינו, גם את בית המקדש בפועל".