למה אני מתרחק מספרות החול?

כאשר המילה הכתובה מבוזבזת על תיאור מיני בוטה - שאין בו צורך ואין בו טוב, זה גורם לי לבחילה. כאשר המילה הכתובה מבוזבזת על חומר צהוב או שלילי, או גס - אני מרגיש שהקודש מחולל

יואל פרנקנבורג 22/12/13 10:24 יט בטבת התשעד

למה אני מתרחק מספרות החול?

מצאתי את עצמי אוחז היום ספר סיפורים קצרים שקיבלתי במתנה לחנוכה.

שוב מוצא את עצמי מנסה לקרוא רומן פשוט. לא פילוסופיה עמוקה, לא ספר קודש. אפילו לא היסטוריה קלילה. סיפור קצר, רגיל לכאורה. הסופרת: זוכת פרס נובל כלשהו, מתישהו.

מסיים את הסיפור הראשון עם בחילה קלה. ותוהה לעצמי למה.

נכון, לא הכל נקי. נכון, מסופר כאן על בגידה בין אשה לבעלה כאילו זהו חלק נורמטיבי לגמרי מהחיים. אבל לכאורה כל אלו נמצאים גם בעיתון הבוקר, ובעולם הוירטואלי פי כמה.

וחוזר לוויכוחים נושנים, עם חברים טובים, מדוע אני מתרחק מספרות החול, הפשוטה והטובה. תמיד הסברתי שאני לא איש ספר, שאינני חובב קריאה. אבל במקביל, היום, נהניתי מאד מלימוד הרמב"ן על הפרשה. ומצאתי עונג רב בפיסקה או שניים של ר' צדוק. מצאתי עצמי אפילו מעיין בספר שירה של יהודה עמיחי. וכל אלו, לא הותירו בי אפילו שביב בחילה.

ומצד שני, אינני מעוניין להצטדק. נחשפתי בחיי, לא פעם, לתכנים שליליים. גסים, בוטים וכאלו שמוח האדם אינו סובל- מבחינות רבות. אינני שה תמים, ומשום מה אני מוצא עצמי מזועזע לעומק דווקא מהספרים הללו. הפשוטים לכאורה. עד כדי כך- שכאשר אני נובר בעומק נשמתי, אני מרגיש שבמקום מסוים- זוהי הסיבה האמיתית לכך שאינני מרבה, אם בכלל, לאחוז ברומנים 'פשוטים'.

האם יש בכך הצטדקות? אינני חושב.

אני סבור שיש בכך נתינת מקום של קודש למילה הכתובה. בתור יהודי, שרוב חיי יושב בחדרים עמוסי ספרים, שהגותי, תורתי ודעותיי יונקים את עיקרם מהמילה הכתובה, יש בי כבוד ויראה כלפי אלו. וכאשר המילה הכתובה מבוזבזת על תיאור מיני בוטה - שאין בו צורך ואין בו טוב, זה גורם לי לבחילה. כאשר המילה הכתובה מבוזבזת על חומר צהוב או שלילי, או גס- אני מרגיש שהקודש מחולל.

צר לי שעקב כך, עולמי הופך לצר ומצומצם. כואב לי מאד שעלי לצמצם את עולמי הרוחני. אני משער שיהיו כאלו שיחלקו על מסקנתי האישית, אך ממקומי הפנימי- אינני מסוגל כמעט לגעת בספרים ובעיתוני חול. חושש שמא דפיהם, ומילותיהם התלכלכו במילים שאינן מכבדות את הדף שעליו הן נכתבו. מחכה לדפים שיכילו בתוכם מילים נקיות, טובות, מרוממות. כאלו שיתנו לנפשי את שהיא מחפשת, שעה שהיא נושמת לקרבה את הדף הכתוב.

"אי אפשר לחיי עם בלי מדע, בלי שירה, בלי יופי, אבל אפשריים הם- וביחוד לישראל- להיות בלי נבלה, בלי סרחון רשע ובלי טומאות בשר ורוח... נגד זה אנו צריכים להלחם, ודוקא בנשק של הגדלת דרישת החיים" (מאמרי הראי"ה עמ' 506)

להערות: Yoel.fra@gmail.com

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר