להרוס חיים ברגע

"נוסע לו אדם לדרכו, כל החיים לפניו, ותוך רגע אחד הוא מאבד ומחריב כמה וכמה עולמות, שלו ושל אחרים, ואולי גם את העולם הבא שלו". משה רט חושב שלחלק מהמעשים שלנו אין תיקון

משה רט
כג בכסלו התשעד
,
26 בנובמבר, 2013 16:49
shutterstock

shutterstockצילום: shutterstock

הייתי שמח אם מישהו היה מסביר לי את המשפט "אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן". כי את זה ש"יכולים לקלקל" - לא צריך להאמין, אפשר לראות בעיניים מדי יום. לתקן, לעומת זאת, יכול להיות סיפור מסובך עד כדי בלתי אפשרי.

קחו למשל את תאונות הדרכים הקטלניות שקרו בימים האחרונים. לא צריך להיות רשע גדול, או צעיר שיכור וחסר אחריות, כדי לעשות תאונה. זה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו, לאנשים מבוגרים, שקולים, נורמטיביים לחלוטין, שרק רוצים להגיע לעבודה או בחזרה הביתה. רגע אחד של חוסר ריכוז, הסחת הדעת - וחיים שלמים עלולים להיהרס. חייהם של הנפגעים, חייהם של הפוגעים, וחייהם של בני משפחותיהם עד סוף ימיהם. מצמרר לחשוב על זה. נוסע לו אדם לדרכו, כל החיים לפניו, ותוך רגע אחד הוא מאבד ומחריב כמה וכמה עולמות, שלו ושל אחרים, ואולי גם את העולם הבא שלו. אפילו בתאונות לא קטלניות, מדובר לפעמים בנכות, בסבל לכל החיים, בעלויות כספיות עצומות, בשינוי אורחות החיים, בנזקים נפשיים, וכן הלאה. כל זה, תוך רגע אחד.

ואני באמת לא יודע, איך אפשר לתקן קלקול כזה. לבקש סליחה מהנפגעים ומקרוביהם? לשלם להם פיצויים? להגיד תיקון הכללי? אפילו לעשות תשובה על הרשלנות לא תמיד אפשר, כי מי יכול להתחייב שמכאן ולהבא לא יאבד ריכוז אפילו לרגע אחד? קל לצקצק בלשון, לגלגל עיניים ולהאשים את "הנהג הרשלן". אבל בהרבה מקרים, "הנהג הרשלן" הדמוני הזה הוא כל אחד מאיתנו. אף אחד מאיתנו לא מרוכז במאה אחוז בכל שניה של נהיגה, רק שברוך ה', ברוב המקרים חוסר הריכוז הזה לא מסתיים בתאונה. אבל במקרים שכן, ה' ישמור - זו טעות אנוש בלתי נמנעת, שמובילה להרס של חיי אנוש, שאני לא יודע איך אפשר לתקן אותו. אולי אפשר להתפלל למחילתו של הקב"ה, ולהינצל מעונש על כך בשמים, אבל זה רחוק מלהיקרא "תיקון".

ותאונות דרכים הן רק דוגמא אחת. יש דרכים אחרות להרוס חיים ברגע, ולא כל הרס הוא פיזי דווקא. הנה למשל מקרים כמו זה של "הזמר המפורסם". כמה אנשים כמוהו, ואף גדולים וטובים ממנו בהרבה, איבדו את עולמם שלהם ושל אחרים או אחרות, בגלל כמה רגעים של תשוקה? כמה מקרים של ניצול, אונס, בגידות, הרס משפחות, וצלקות גופניות ונפשיות, קרו בגלל אנשים שלא התאפקו מלהשיג הנאה רגעית קצרה? כמו בתחום הנהיגה, גם בתחום המיניות התרבות המערבית משחקת באש, אבל הפעם ללא כל הצדקה. היא מגרה ומלבה יצרים על כל צעד ושעל, שוטפת את המוח בפיתויים ותשוקות, ואחר כך מנערת את ידיה מאחריותה לפגיעות ולנזקים שנגרמו. אז לנהוג אולי צריך, ואין ברירה, ולא מעשי לחזור לעגלות וסוסים. אבל למה צריך למסחר באופן סיטונאי את היצרים והתאוות, ולהכביד בכך על המאבק הקשה בלאו הכי נגד היצר? רק כדי שסוחרים, פרסומאים ועיתונאים למיניהם יגרפו לכיסם עוד כסף? מטרתו המקורית של המין היא ליצור חיים, להביא לעולם בן אדם חדש, עולם חדש, שיגדל וישפיע על סביבתו ועל עולמות נוספים. הוא לא נועד להרוס חיים, לצלק נשמות ולפורר משפחות, בשביל סיפוק רגעי כלשהו. וכמו בכביש, הרגעים הקצרים הללו הם כל מה שנחוץ לגרימת נזק בלתי הפיך.

הדברים הללו לא באו כדי לומר בפעם המי יודע כמה "סעו בזהירות". רובנו יודעים שצריך ליסוע בזהירות, ומי שלא, כנראה שהטור הזה הוא לא מה שישפיע עליו. הבעיה היא שלא מספיק ליסוע בזהירות, כדי למנוע תאונות. אף אדם אינו מושלם, ואנשים לא מושלמים בהכרח עושים תאונות לפעמים. זו סטטיסטיקה נוראה אך בלתי נמנעת, אלא אם כן נחזור באמת לסוסים וכרכרות, מה שכנראה לא יקרה. הם גם לא באו לומר "תתגברו על היצר", מאותן סיבות - למרות שפה קל יותר להיזהר ולהתרחק. אני לא כותב אותם כדי לחנך או להטיף למישהו, אלא רק כדי להשמיע את הזעקה, על הקלות הבלתי נסבלת הזו של הרס החיים, של האופן בו אפשר בן רגע להשמיד, להרוס ולקלקל מעגלי חיים שלמים, אפילו בלי להתכוון לכך.

ואם מישהו יודע איך אפשר לתקן את זה - באמת אשמח אם יודיע לי.

לאתר של משה רט

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

תלמידי ישיבת ההסדר שדמות נריה במירוץ הלפיד צילום:  שמעון לובא

להחרים או להצטרף: המאבק על המירוץ לזכרו של גנדי

קרא עוד