כפייה דתית מדיי

אינך מעוניין שהילד יפסיק לבוא לשבת כי אתה אוכל כשרות לא "מהודרת", אינך מעוניין להיות סבא לנכדים בשלט רחוק כי אתה אוכל חלב נוכרי. כך החומרות ההלכתיות מפלגות משפחות

עופר ענבר
י בניסן התשעג
,
21 במרץ, 2013 11:13
SpecialKRB-cc-by-nd

SpecialKRB-cc-by-ndצילום: SpecialKRB-cc-by-nd

לאחרונה השתתפתי בשמחה משפחתית. חתני השמחה היו יפים ומאושרים מתמיד, האורחים נהנו מהמפגש עם מכרים ובני המשפחה, ונראה היה שהאושר העביר את דאגות היום יום. אבל באולם הסתובב פיל. פיל גדול שהעיב על החגיגה. לפיל, שהלך לביתו בסוף הערב אך ככל הנראה ישוב לבקר אותנו גם בשמחות המשפחתיות הבאות, קוראים חרד"ל. המאבקים בין בני המשפחה לרב המחתן על אופי החופה, כשרות החסה ופריטי התפריט היה נוכח - נמשכו לאורך כל ההכנות לחגיגה. נראה כי שנים חיכו החרד“לים להוציא את תורתם מן הארון.

פתאום רבנים מוכרים יוצאים עם פסקים חדשניים ומחמירים. רב אחד מחליט שאסור לילדות להסתובב עם שיער פזור, האחר מחליט שאסור לדבר עם בנות דודות ורב נוסף שמחליט להקים תעודת הכשר טובה וראויה יותר מהכשרים ותיקים ומוערכים. רבנים אלה אינם מסתפקים בהוראות לחסידיהם, הם כופין אותן גם על האזרח הצנוע, על חובש כיפה סרוגה קטנה, על החילוני שמעוניין להתחתן כי הוא חובב מסורת.

התופעות האלו מורגשות יותר לאחרונה ואין מי שיעצור אותם. החשש למתוח ביקורת על הרב האוסר לדבר עם בת דודה או להתעלם מפסקי כשרות דרקוניים נובעת ממורכבות המשפחה הדתית לאומית שתמיד, יהיה בה מי שמתעקש ליישם את דברי הרב, כי מה אכפת לכם להקפיד עוד קצת במצוות. בשביל שלום בית.

לא פעם נתקל הציבור הדתי הלאומי בתופעות ה"חסידים" המבקשים לכפות על ההורים ועל המשפחה המורחבת ללכת בעקבות הרב והדילמה של ההורים לעצור את הילד מלכפות את דתו היא קשה. אינך מעוניין שהילד יפסיק לבוא לשבת כי אתה אוכל כשרות לא "מהודרת", אינך מעוניין להיות סבא לנכדים בשלט רחוק כי אתה אוכל חלב נוכרי. אם כן, איך עוצרים את התופעה הזו? האם "כבד את אביך ואת אמך, למען יאריכון ימיך" נדחה לטובת 'כבד את רבניך'? האם שכחו הרבנים ש"דרך ארץ קדמה לתורה"?

אני רואה שחורות. מציאות החיים לימדה אותי שהתופעה הזו רק תלך ותגדל. בבתי ספר הממלכתיים דתיים כבר לא לומדים מעורב (פעם זה היה מקובל עד כיתה ה), בעבר כל הופעה שהתקיימה בבית הספר ההורים היו מוזמנים, היום רק האמהות מוזמנות כי יש שירת נשים. סליחה, שירת ילדות.

לא אשקר ואומר כי לעיתים, במקרים קיצוניים, חשקה נפשי לומר לילדיי כי אני כועס על מחנכיהם, כועס על אלו שמתיימרים להיות רבנים ולכפות את דעתם והליכותיהם.

רבות המחשבות בליבי ותהיות לגבי חינוך ילדיי, אך לפני שהקרעים בציבור הדתי מתרחבים יש לחשוב איך לעצור את התופעה ולא לתת לה להשתלט. אני מאמין שלכל אחד ואחת הזכות לחנך את ילדיו כראות עיניו. אבל גם מבקש: אל תכפו את דעותיכם ודתכם. אל תמאיסו את הלכותיכם על האחר.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

x
בדיקה לגילוי קורונה בהדסה צילום: יוסי זמיר, פלאש 90

הדסה: התקדמות לקראת גילוי נוגדנים לקורונה

קרא עוד