המיתוס על גיורה של רות המואביה 

יגאל כנען יוצא נגד ההתרפקות שיש לרבים על גיורה של רות וניסיונם להשליך זאת על סוגית הגיור בימינו. לדעתו, לא ניתן בכל דבר לקחת דוגמאות מהעבר ולהשתמש בהן כיום

חדשות כיפה יגאל כנען 17/05/18 15:32 ג בסיון התשעח

המיתוס על גיורה של רות המואביה 
תמונת ארכיון. למצולמים אין קשר למאמר, צילום: פלאש 90. גרשון אלינסטון

אחת הכסילויות הנפוצות בעןלם החילוניות והלייט היא זו שעל גיורה של רות.

אחח... אומרים לנו בעצב מתנשא, באיזה עולם אנו נמצאים כיום, באה בחורה צעירה שרוצה להיות יהודיה  ומריצים אותה מפקיד א' לפקיד ב', וצריכה לשלם אגרה, וללמוד, ולהבטיח להיות דתיה, ולעמוד מול שורת רבנים זקנים ולדקלם ידע ביהדות, וטבילה וחשש פסילה ...איפה הפסטורליה של רות המואביה...צעירה, אהבה, שיבולים, "עמך עמי", שני משפטים וזהו. והיא יהודיה.

הכשל החמור בדוגמא זו נעוץ בביטוי אחד: אנכרוניזם. מהו אנכרוניזם – כאשר ההקשר לא מתאים לזמנו. וטבע הדברים במציאות שבתחילה היא עוצמתית ואמיתית, ואח"כ מתפרטת לפרוטות ומידות, ונהיית פורמלית. והכל לפי מהלך סדר מסוים. כך גם בחיי אדם, כך גם בחיי עם. מה שמתאים לגיל מסוים לא מתאים לאחר.

כך אדם וחוה לא התחתנו אצל רב, וקין נשא את אחותו, אברהם אבינו למד מעצמו, ושרה לא גיירה ברבנות, ויעקב נשא שתי אחיות, אף אחד מהם לא למד בשבת שנים מקרא ואחד תרגום, משה לא למד משנה גמרא.

אי אפשר להשליך מציאות היולית, ראשונית על כלים מאוחרים. בנוסף, כאשר המציאות היא תמימה וגולמית, וכל אחד מאמין באל, ואדם לא ישקר ביחס למקור נשמתו, גם השפה היא קצרה וגיבורה – ניתן לומר משפט אחד וזהו. גם "עמך עמי", גם "הוציאוה ותישרף". ומדובר על תקופה בה כל עם הוא עם. ומקום הוא מקום. ומשפחה היא משפחה. 

ואגב, אחרי הכל, זהו חתיכת משפט.  כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי. בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר כֹּה יַעֲשֶׂה ה' לִי וְכֹה יוֹסִיף כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ. הכרתי עשרות אלפי אנשים בימי חיי. אף אחד לא היה אומר משפט כזה.

ודאי אני לא מכיר מישהי שסתם רוצה אזרחות ישראלית, שתגיד משפט כזה בכנות, מעצמה. רות גם הלכה נגד כל הגיון: היא הייתה בת מלך מואב, אישה נפטר ולכאורה ניתק הקשר. היא הולכת, ממעמד גבוה, להיות עניה וחסרת כל בארץ זרה.

ומשם לימינו: אנו חיים בעולם שיש בו ששה מיליארד איש. ועיור, וניכור, והגירה, ואנשים מוכנים לעשות הרבה כדי לשפר את מצבם הכלכלי. בניגוד לעבר, אנו חיים בעולם שלדת ולמולדת יש פחות משמעות, 
אם נדון לפי הסיבות האמתיות – הרי הרבה, ואולי הרבה מאוד מבקשות הגיורים אינן "רגילות" במובן ההלכתי- הסטורי.

רוב בקשות הגיור הן בהקשר לרצון להתחתן, כאלו שמונעות גם, אם לא בעיקר מהרצון להשתלב חברתית, או מתוך לחץ משפחתי, מתוך רצון לתת לילדים נוחות , מתוך רצון לקבל אזרחות. בדיוק ההיפך מרות.

חוק השבות נועד לתת בית לכל יהודי בעולם. גיור באמירת משפט,בחתימה על מסמך או בהשתייכות קהילתית כלשהיא,  שזה פחות או יותר הדרישה הרפורמית או הפרוגרסיבית, יהיה "קאט אנד פייסט" ציני ממגילת רות, מכוון ב 180 מעלות הפוך מההקשר התנכ"י ויחסל את מדינת היהודים.