הפזמון "הוֹרֵיתָ דֶרֶךְ תְּשׁוּבָה לְבַת הַשּׁוֹבֵבָה" אותו אומרים לפי נוסח אשכנז בסליחות לצום גדליה מעורר לתשובה, ובעיקרו עוסק בדמויות מהמקרא שחטאו וחזרו בתשובה.
הפיוט פותח בקדמותה של התשובה שנבראה עוד לפני בריאת העולם "אָז מֵאָז מִקֶּדֶם הִקְדַּמְתָּ תְּשׁוּבָה. בְּטֶרֶם הִמְתַּחְתָּ עֶרֶץ וִיסוֹדֵי רְגוּבָה". פתיחה זו מבוססת על האמור בתנא דבי אליהו רבה פרק לא, ובגמ פסחים (נד, א): "שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הן: תורה, ותשובה, וגן עדן, וגיהנם, וכסא הכבוד, ובית המקדש, ושמו של משיח". המדרש מבסס דבריו על פסוקים ואת קדמות התשובה לומדים שם מהנאמר בתהלים תהלים (צ ב, ג) בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל... תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם".
בפתיחה זו בא הפייטן ללמדנו שהתשובה איננה מצוה שולית, אלא אחד מהיסודות הרוחניים המרכזיים עליהם מושתת העולם. בעל התשובה הראשון המוזכר כאן הוא אדם הראשון שהפייטן מכנהו "רֹאשׁ עַפְרוֹת תֵּבֵל", שחטא באכילת עץ הדעת. אחריו בנו קין שחטא כידוע בהריגת הבל "טָעָה גִזְעוֹ דְּמֵי אָחִיו בְּשָׁפְכוֹ". ראובן בן יעקב "מְחַלֵּל יְצוּעֵי יוֹלְדוֹ" לאחר מות רחל. יהודה אחיו "סָרַח גּוּר אַרְיֵה בִּקְדֵשָׁה" היא תמר. אחאב מלך ישראל "פָּרַץ גִּדְרוֹת עוֹלָם בֶּן עָמְרִי" כאשר עבד עבודה זרה ושפך דמים. האחרונים המוזכרים כאן הם אנשי נינוה "שָׁנְנוּ לְשׁוֹנָם כְּחֵץ, אַנְשֵׁי עִיר הַגְּדוֹלָה".
הפייטן מציין ברמז את החטא בו נכשל כל אחד מהם, את חזרתם בתשובה, ואת העובדה שאכן החטא שלהם נתכפר. מכך לומדים אנו שאכן התשובה מועילה, וגם אנו יכולים להיגאל מסבך החטא בו אנו נתונים.
רעיון זה ללמוד מאותם אישים שחזרו בתשובה מצאנו כבר בפסיקתא דרב כהנא פיסקא כד, ובקצור נמרץ במדרש אגדה (בובר) ויקרא פרק טז. המדרש פותח בשאלה של עם ישראל: "אמרו ישראל לפני הקב"ה רבון העולמים אם עושין אנו תשובה מקבלינו אתה"? בפסיקתא מובאת באריכות תשובת ה, ובמדרש האגדה התשובה בקיצור: "אמר להם תשובתו של קין קבלתי, ותשובתכם איני מקבל? תשובת אחאב, תשובת נינוה, תשובת אנשי ענתות תשובת מנשה, תשובת יכניה קבלתי ותשובתכם איני מקבל"?.
שאלת עם ישראל האם תשובתם מתקבלת מעוררת תמיהה. וכי אין ישראל מאמינים ביסוד החשוב כל כך ביהדות, עליו מבוססת כל עבודתנו בימי התשובה, שניתן לשוב?
ניתן אולי לפרש שעם ישראל מתלבט בשאלה האם גם לאחר שנגזרה גזרת העונש על האדם עדיין בכוחו להחזיר את הגלגל אחורנית ולשוב בתשובה. כאשר שב האדם לפני שנגזר דינו, ברור שיכול הוא לתקן את אשר עיוות, אך משנגזר העונש, שמא לא תועיל התשובה. ואכן בפסיקתא מצוין החטא של כל אחד מהמצוינים שם, והגזרה שנגזרה עליהם.
להסבר זה ניתן גם להבין את מה שמסופר שם על אדם הראשון. אדם הראשון פגש את בנו קין בצאתו מאת ה. "אמר לו מה נעשה בדינך, אמר לו עשיתי תשובה ופישרתי, באותה שעה התחיל אדם הראשון טופח על פניו ואומר כך הוא כוחה של תשובה ולא הייתי יודע. באותה השעה אמר טוב להודות לי"י וג (תהלים צב: ב)". ונשאלת השאלה וכי לא ידע אדם הראשון על קיומה של התשובה שנבראה עוד טרם בריאת העולם? ולפרושנו, שהניח כי לא תיתכן תשובה לאחר שנגזרה הגזרה, מובן .
להסבר זה מתבארת לנו גם השאלה מדוע מזכיר הפיוט בסליחות את תשובתם של ראובן ויהודה בעוד שבמדרש הם לא נזכרים כלל. כיון שעל חטאם לא נגזר עונש מפורש בתורה, לא ציין אותם המדרש.
אותם אישים ביניהם כאלה שכשלו בחטאים כבדים ביותר, ובכל זאת שינו כיוון וחזרו בתשובה, באה ללמדנו שכל אחד מאיתנו מסוגל לצאת לדרך חדשה. גם אנו, אם רק נרצה, נוכל להגיע לנתיב עמוק יותר של תורה ויראת שמים.
לקראת אמירת הסליחות, נביא בפניכם פרוש והסבר על הסליחות הנאמרות.
פרוייקט מיוחד בשיתוף ישיבת אור עציון.