המומחים מנתחים: להיות הורה לילד שלא יודע לשאול

בפרויקט מיוחד לרגל פסח מנתחים בעלי המקצוע בתחום הפסיכולוגיה את ארבעת הבנים. היום: ד"ר ציפי ריין עוסקת בילד שאינו יודע לשאול

ד"ר ציפי ריין 03/04/15 12:11 יד בניסן התשעה

המומחים מנתחים: להיות הורה לילד שלא יודע לשאול

יש הורים שזוכים ונולדים להם ילדים שחוזרים הביתה מהגן ומשתפים אותם בכל דבר ודבר שאמרה הגננת, בכל דבר ודבר שקרה בכיתה - מי אמרה למי, מי נעלב ומי מלך הכיתה, מה אמר הרב בישיבה או במדרשה, ועוד סיפורים נוספים. ויש הורים שזוכים ונולדים להם ילדים שתקנים, ילדים שאפילו כשמנסים לחלוב מהם מידע הם לא עונים. הילד חוזר מהגן, ואתם ההורים שואלים איך היה? מה אמרה הגננת? עם מי שיחקת היום? והוא עונה - בסדר. הילד חוזר מבית הספר מהישיבה או מדרשה, ואתם ההורים שואלים איך עבר השבוע? מה אמר המורה ? למה אתה כבר לא מדבר עם החבר ? והוא עונה אמא, אבא עזבו, הכל בסדר, נכנס לחדר וסוגר את הדלת, ואתם נשארים עם השאלות באוויר ועם הדלת הסגורה. זהו הילד שלא יודע לשאול, שלא יודע או מתקשה להביע את עצמו ואת רגשותיו. אז איך כהורים ניתן להתמודד עם סימן השאלה שהוא משאיר עם הדלת הסגורה?

אורטל הייתה ילדה כזו שלא יודעת להביע את עצמה, מופנמת ושקטה. ההורים שלה היו אנשים מוחצנים, הם אהבו לדבר ולארח ולהביע את עצמם, ובעיקר הם הרגישו שהם לא מכירים את הבת שלהם. עם השנים המרחק ביניהם הלך וגדל. בכיתה י' הם החליטו להביא אותה לטיפול. הם חששו שהיא מדוכאת ובודדה. הם למדו בטיפול להבין ולקבל את בתם המופנמת, לכבד את הצורך שלה בחברה אחת טובה או מקסימום שתיים. הם למדו לכבד את השקט שלה ואף להתפעל מהיכולת שלה להקרין הרבה דרך השתיקה. מצד שני הם גם למדו לדעת מתי לא לוותר לה, מתי עליהם להתעקש על השיח איתה. הם למדו לא לוותר לה כשהיא אומרת בסדר. הם למדו לשאול אותה על הרגשות שלה, ולהתענין בכנות, בלי ביקורת, בחייה ובעובר עליה.

הסיפור של אורטל הוא סיפורם של ילדים רבים שלא יודעים לשאול ולא יודעים לדבר. חשוב לדעת וללמוד כהורים איך מצד אחד לא לוותר לאותם ילדים על השיח איתם. איך להגיע לשיח עמוק ורגשי איתם. לשאול אם אתם רואים פנים נפולות אצל הילד - מה קרה? ואיך אתה מרגיש? ומה עברת? לשתף אותם בדברים שאתם עברתם במשך היום. מה אתם חוויתם והרגשתם במשך היום שלכם - להוות מעין מודלינג לאיך יוצרים שיח עמוק, כנה ורגיש. ובעיקר לא לוותר על הקשר עימם. לא לוותר אף פעם על הרצון לשיח ועל הרצון להיות החברים הכי טובים שלהם.

מצד שני יש ללמוד איך לכבד את השקט. יש ללמוד איך לפעמים מכבדים את הרצון של הילד לפרטיות, לא להיכנס ולחדור לילד יותר מדי למרחב האישי. המרחב האישי הזה הרי כל כך חשוב לכל אחד מאיתנו ועל אחת כמה וכמה לילד הלא יודע לשאול. יש ללמוד ברגעים הקשים כשאתם בטוחים שמשהו העציב את ילדכם אך כשהוא ממשיך ומתעקש לא לדבר, איך אומרים לילד אני כאן בשבילך וכשתרצה לדבר איתי אני כאן, אבל אני מחכה שתהיה מוכן לדבר. ובעיקר בלי ביקורת, בלי העין שמסתכלת על הילד כאילו משהו לא בסדר אצלו. אם תצליחו בריקוד האומנותי הזה לא תאבדו את הקשר עם ילדיכם וגם הוא יוכל לשבת עימכם בשולחן הסדר כחלק מהמשפחה.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר