מתי ועל מה מברכים לישב בסוכה?

כל חג התייחד בברכה המיוחדת לו, חנוכה בברכה על הנרות, פורים בברכה על המגילה, ופסח על אכילת מצה. הברכה שבה סוכות התייחד (בנוסף לברכה על ד' המינים) והיא גם הברכה הנפוצה ביותר בחג, היא ברכת לישב בסוכה. בעקבות כך נעסוק בשאלה, מתי צריך לברך ברכת לישב בסוכה.

חדשות כיפה הרב יגאל גרוס 20/09/18 14:58 יא בתשרי התשעט

מתי ועל מה מברכים לישב בסוכה?
צילום: shutterstock

עוד לפני שנגיע לנושאינו יש לשאול, מדוע בכלל יושבים בסוכה? נחלקו בכך הראשונים:

א. הרשב''ם (ויקרא כג, מג) פירש, שמתוך כך שאנו יושבים בסוכות, נזכור שהקב''ה לקח את עם ישראל מהמדבר, שם הם ישבו בסוכה, לארץ טובה עם בתים ופרנסה. במילים אחרות, בשביל שלא נתגאה ונחשוב שהעושר שיש לנו הוא רק בזכותינו, יוצאים לסוכה, כדי לזכור שבעצם הקב''ה הביא אותנו לארץ ישראל.

ב. הטור (או''ח תרכה) ביאר, שיושבים בסוכות זכר ליציאת מצרים. אם כן מקשה הטור, מדוע לא יושבים בסוכות בניסן? הרי יצאנו ממצרים בניסן! הוא מסביר, שבניסן זה זמן הקיץ, לכן אם יצאו לשבת בסוכה, זה לא יהיה ניכר כל כך שיושבים בשביל לקיים מצוות ה', כי אפשר שיוצאים מחוץ לבית כי חם. לכן יושבים דווקא בתשרי, שיהיה ניכר שיושבים בסוכה, כדי לקיים את מצוות ה'.

יש בשאלה זו גם השלכה למעשה. הב''ח (ס''ק א) הקשה, מדוע הטור פירט את הטעם של מצוות סוכה? הרי בדרך כלל הטור לא נוהג לפרט את טעמי המצוות! הוא תירץ, שהטור בא לומר, שכאשר אדם בא לשבת בסוכה, הוא צריך לכוון שהוא יושב בסוכות 'זכר ליציאת מצרים'. אמנם מי שלא זכר לכוון יצא ידי חובה, אבל לכתחילה צריך לחשוב על כך. הפרי מגדים (שם) כתב, שצריך גם לכוון זכר ליציאת מצרים, וגם זכר לענני הכבוד, שהקב''ה הושיב אותנו בהם.

לישב בסוכה 

נחזור לעניינו. הגמרא במסכת סוכה (מה ע''ב), מביאה מחלוקת אמוראים, כמה פעמים מברכים 'על נטילת לולב' בסוכות, וכמה פעמים מברכים 'לישב בסוכה' בחג הסוכות:

''א. אמר רב יהודה אמר שמואל: לולב שבעה, וסוכה יום אחד... ב. ורבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: סוכה שבעה, ולולב יום אחד... ג. כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: אחד זה ואחד זה שבעה.''

א. דעת רב יהודה בשם שמואל, שמברכים על הלולב כל יום ויום משבעת הימים, ואילו על הסוכה מברכים, רק פעם אחת במהלך החג. מדוע? הוא מסביר, שלולב, כל יום ויום הנטילה היא מצווה בפני עצמה, כי אי אפשר ליטול לולב בלילה, לכן מכיוון שיש הפסק בין הימים, צריך לברך כל יום ויום. במצוות סוכה לעומת זאת אין הפסק, ואפשר לשבת גם ביום וגם בלילה, לכן מברכים פעם אחת בתחילת החג, ולא צריך לברך עוד.

ב. דעת רבה בר חנה בשם ר' יוחנן, שמברכים על סוכה כל פעם שנכנסים לסוכה, ואילו על הלולב מברכים רק ביום הראשון. מדוע? הוא מסביר, שלולב רק ביום הראשון המצווה מדאורייתא ובשאר הימים מדרבנן, לכן רק ביום הראשון מברכים עליו. סוכה לעומת זאת, בכל יום ויום המצווה מדאורייתא, לכן כל פעם ופעם מברכים.

ג. דעת רבין בשם ר' יוחנן, שמברכים על הסוכה על פעם שנכנסים עליה (כל שבעה), וגם על הלולב מברכים כל שבעה.

להלכה

הגמרא דנה בשיטות השונות, ולמסקנה פוסקת כדעת רבין בשם ר' יוחנן, שכל יום ויום יש לברך על הלולב, וכן על הסוכה מברכים כל שבעת הימים (ועיין בריטב''א), וכך כותב הרמב''ם (שופר ו, יב. ז, טו):

א. ''כל זמן שיכנס לישב בסוכה כל שבעה מברך ק קודם שישב אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה...''                         
ב. ''משחרב בית המקדש התקינו שיהיה לולב ניטל בכל מקום כל שבעת ימי החג זכר למקדש, וכל יום ויום מברך עליו אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת לולב
''.

1. ברכה על אכילה בסוכה

אם כן למסקנה עולה, שכל השבוע מברכים ברכת לישב בסוכה, אבל הגמרא לא אומרת האם על כך ישיבה מברכים, או שיש מקרים שבהם אין לברך, וגם בנקודה זו נחלקו הראשונים.

א. דעת הרי''ף (כב ע''ב בדה''ר), שכל זמן שנכנסים לשבת בסוכה, צריך לברך. כך פסקו להלכה בעל ההלכות גדולות (סי' יד), ובלשון הרמב''ם ''כל זמן שיכנס לישב בסוכה כל שבעה מברך קודם שישב אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה[1]''. כדעה זו סבר גם הגר''א (או''ח תרלט).

ב. התוספות (ברכות יא ע''ב) סברו, שיש לברך ברכת לישב בסוכה, רק כאשר אוכלים בסוכה, וכך הביא המרדכי (אות תשסה) בשם רבינו תם:

''דכל אימת (= זמן) שנכנס לישב מברך וכן כתב בעל הלכות גדולות, דאפילו עייל ונפיק (= שאפילו יצא ונכנס) עשרה פעמים, צריך לברך לישב בסוכה... אבל רבינו תם חולק ואומר שברכת לישב בסוכה שבסעודה, פוטרת כל דבר טיול ושינה מסעודה לסעודה וכן עמא דבר (= וכן נהוג)''.

לכאורה, השולחן ערוך היה צריך לפסוק שעל כל ישיבה בסוכה יש לברך, מכיוון שכאשר הרי''ף והרמב''ם פוסקים אותו דבר, השלחן ערוך בדרך כלל הולך בעקבותיהם. אך למרות זאת, במקרה הזה השולחן ערוך (תרלט, ח) פסק כשיטת רבינו תם, שרק כאשר אוכלים בסוכה יש לברך 'לישב בסוכה'.

בטעם הדבר הוא נימק, שמכיוון שנהגו לברך רק כאשר אוכלים, כך צריך לעשות למעשה. בלשונו: ''נהגו שאין מברכים על הסוכה אלא בשעת אכילה''.

כמה צריך לאכול

יוצא שלמעשה, רק כאשר אוכלים בסוכה, יש לברך לישב בסוכה. כמה צריך לאכול? במקום שבו הסועד אוכל לחם יותר משיעור של 'ביצה' (55 גרם), כולם מודים שצריך לברך 'לישב בסוכה'. נחלקו האחרונים מה הדין, בשאר מאכלים.

א. האשכנזים, בעקבות דברי המשנה ברורה (תרלט, טז) נוהגים, שכל מאכל שחייבים לאכול בסוכה, צריך לברך עליו לישב בסוכה. בזמנינו בעקבות דברי הרא''ש (סוכה ב, יג), גם על אכילה של בשר וכדומה, יש לברך 'לישב בסוכה', ולא רק על אכילת לחם או מזונות.

לכן למעשה, כאשר אדם אוכל פירות, שותה מים וכדומה, הוא לא צריך לברך לישב בסוכה, אבל כאשר אדם אוכל לחם, דברים שברכתם מזונות, סעודה שכוללת בשר, אורז, יין וכדומה, הוא צריך לברך לישב בסוכה.

ב. הספרדים, בעקבות דברי הרב עובדיה (יחוה דעת א, סה) נוהגים, שרק על אכילת לחם או מזונות בשיעור קביעת סעודה (דהיינו עוגות בכמות של בערך 200 גרם) יש לברך 'לישב בסוכה', אבל אם הם אוכלים אפילו סעודה שלמה, שכוללת בשר, דגים וכו', הם לא מברכים לישב בסוכה (אם כי הם חייבים לאכול בסוכה), ובלשונו של הרב עובדיה:

''בסיכום: האוכל סעודת קבע של פת יותר מכביצה, חייב בסוכה, ויברך לישב בסוכה... והאוכל עוגות יותר מכביצה, חייב לאכול בסוכה, אבל לא יברך לישב בסוכה, אלא אם כן אוכל מהם באופן שקובע סעודתו עליהם, שאוכל כשיעור ארבע ביצים ומעלה... והוא הדין למי שאוכל סעודת קבע מתבשיל של חמשת מיני דגן, כגון אטריות, שחייב בסוכה, ויברך לישב בסוכה. ואם אינו קובע סעודה עליו, כל שאוכל יותר מכביצה חייב בסוכה אבל לא יברך לישב בסוכה, ובפחות מכן פטור מן הסוכה. והאוכל אורז או בשר ודגים וביצים וגבינה ושאר מיני לפתן, אפילו בקבע, פטור מן הדין מן הסוכה. וכן האוכל פירות אפילו קבע עליהם פטור מן הסוכה. והשותה תה או קפה או חלב ומיץ פטור מן הסוכה.''

2. ברכה על שינה בסוכה

בניגוד לאכילה שכפי שראינו, נהגו לברך 'לישב בסוכה'. על שינה בסוכה לעומת זאת, נהגו שלא לברך, ונאמרו שתי סיבות מדוע:

רבינו תם כתב (מובא במרדכי לעיל), שהשינה בסוכה טפילה לאכילה, לכן מברכים על האכילה. נימוק שונה מופיע בתוספות בברכות (יא ע''ב), שבניגוד לאכילה, שכאשר אדם רוצה לאכול הוא מיד יכול לאכול לכן יש לברך 'לישב בסוכה', בשינה יש חשש שלא יצליחו להירדם, לכן משום חשש ברכה לבטלה, אין לברך.

אמנם למעשה נראה, שבמידה ואדם נכנס לסוכה לישון בלי שהוא אכל לפני, יש לו לברך 'לישב בסוכה', כפי שכתב הגרש''ז אויערבך (הליכות שלמה מועדים ט, טז, שלא כהמשנה ברורה) וכך עולה גם מדברי החזון איש והט''ז (תרלט, כ). הסיבה לכך היא, שקודם כל כפי שראינו, יש מספר ראשונים שפוסקים, שאפילו על ישיבה יש לברך, אז קל וחומר שעל שינה. בנוסף, גם רבינו תם שהבאנו לעיל שפסק שלא לברך על שינה, כתב שהטעם לכך הוא, שהאכילה פוטרת את השינה, לכן במקום שהולכים לישון ללא אכילה קודם לכך, צריך לברך 'לישב בסוכה', ובלשונו:

''ואף על פי שאין בדעתו לאכול עתה, מכל מקום, אין לך קביעות גדולה מזו, שהרי שינה היא עיקר הדירה, ורק שבדעתו לאכול תקנו ברכה על האכילה, אבל בלא אכילה? בוודאי שיש לברך על השינה, ואין לחוש שמא לא ירדם, שהרי מכל מקום קבע עצמו לשינה, ועצם הקביעות לישון, הוי קביעות חשובה המחייבת ברכה.''

א. נפקא מינה נוספת לדין זה היא, אדם שהולך לבקר את חברו בסוכה, ולא מתכוון לאכול שם. לכאורה גם פה, מכיוון שהוא יושב בסוכה בלי כוונה לאכול, הוא צריך לברך על עצם הישיבה בסוכה, וכן פסק המשנה ברורה (שער הציון תרלט) בעקבות החיי אדם (כלל קמז, טו).

אמנם, לדעת הרב עובדיה, אין לברך במקרה זה, ורק כאשר אוכלים ממש יש לברך (חזון עובדיה). גם הגרש''ז אויערבך, שלעיל ראינו שפוסק, שצריך לברך לישב בסוכה גם על ישיבה בלבד, במידה ולא מתכוונים לאכול, פוסק שאין לברך בכהאי גוונא לישב בסוכה. בטעם הדבר הוא כותב, שמכיוון שאין מטרת המבקר לשבת בדווקא בסוכה, וכל מטרתו לבקר את חברו (ואם חברו היה יושב בבית, הוא היה יושב איתו בבית), לכן אין לו לברך לישב בסוכה (והדברים מחודשים).

שכח לברך לישב בסוכה

מה דינו של אדם, שהתחיל לאכול, ונזכר פתאום שהוא לא בירך לישב בסוכה? במידה והוא באמצע הסעודה, אז פשוט יש לברך לישב בסוכה ולהמשיך בסעודה.

אמנם במידה והוא גמר לאכול וכבר בירך ברכת המזון, פסק המגן אברהם ובעקבותיו המשנה ברורה (תרלט, מח), שהוא יכול לברך, אפילו אם הוא לא יוכל עוד. אמנם הרב עובדיה בחזון עובדיה (דיני הישיבה בסוכה, לא), חלק על דברי המשנה ברורה, ופסק שבמקרה זה אין לברך. במידה והוא נזכר לאחר שהוא סיים לאכול, אבל עוד לא בירך ברכת המזון, אז רצוי שיברך לישב בסוכה, יאכל מעט, ואז יברך ברכת המזון.

חג שמח!

 

[1] לדעת הרמב''ם, צריך לברך קודם הישיבה, וכך נוהגים התימנים. יש שחלקו עליו, וסברו שקודם יש לשבת, ואז לברך.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן