למה עושים מדורה בלג בעומר?

מנהג המדורות הכובש את כולנו בלג בעומר זקוק להסבר מפורט על טעמו ומנהגיו וכיצד כל זה קשור לדמותו של רבי שמעון בר יוחאי.

הרב אלחנן פרינץ
יד באייר התשעא
,
18 במאי, 2011 0:00

אחד הימים המיוחדים אותו חוגג עם-ישראל הוא ל"ג בעומר. רבים מדליקים מדורות ונוסעים למירון השוכנת בגליל, שכן ביום זה נפטר רבי שמעון בר יוחאי. על המדורות והאיש לא הרבה נאמר, אולם כדי שהשמחה תהיה שלימה ביום זה נביא מעט בענייני דיומא.

ביום זה אנשים נשארים ערים לאורך זמן ארוך, כעין זיכרון למה שהתרחש באותו יום בו עלה רבי שמעון לשמי מרומים. מובא בזוהר לפרשת האזינו שבאותו יום, היה יום ארוך במיוחד ולא שקעה החמה עד שגילה רבי שמעון בר יוחאי את כל שניתנה לו רשות ל"גלות, וכשסיים, שקעה השמש ונסתלק רבי שמעון בר יוחאי למנוחת עולמים.

מנהג זה ללכת לקברו מובא בספר "עטרת זקנים" (שו"ע תצג): "מנהג ארץ ישראל, שנוהגין לילך על קברי רבי שמעון בר יוחאי... ביום ל"ג בעומר". וכן כותב רבי עובדיה מברטנורה לאחיו (1489) ש"בחי באייר יום מיתתו, באים מכל הסביבות ומדליקים אבוקות גדולות, לבד מה שמדליקים עליה נר תמיד". משמע, שבנוסף לכך של"ג בעומר הוא יום פטירתו והיו עולים לקברו, הדליקו גם מדורות. מי שהשריש מנהג זה היה האר"י הקדוש אשר אף הוא עסק הרבה בתורת הקבלה[1].

יום חג זה המאחד רבבות אנשים יאה שיהיה בימי הספירה. שכן בימים אלו מתו עשרים וארבע אלף תלמידי רבי עקיבא משום שלא נהגו כבוד זה בזה, ובל"ג בעומר פסקו מלמות[2] (מאירי יבמות סב, ב). ומעניין לשים לב כי אחד מהחמישה תלמידים אשר נותרו לרבי עקיבא היה רבי שמעון בר יוחאי. תלמידי רבי עקיבא מתו "מפני שלא נהגו כבוד זה לזה", אולם רבי שמעון בר יוחאי אשר נותר מתלמידי רבי עקיבא הצטיין במידת הכבוד לזולת, עד כדי כך שאמר (ברכות מג, ב): "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים". לפי דבר זה מובן מדוע מציינים אנו את יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי במדורות, שכן המדורות באות לסמל עד כמה מוכנים אנו למסור את נפשנו בשביל אהבת ישראל.

ה"בני יששכר" (אייר ג, ג) הוסיף על ההדלקה ביום זה מספר מילים נדירות, המראות לנו כי המדורה היא מעבר למנהג רגיל, וזו לשונו: "מנהג ישראל תורה הוא להדליק נרות ומאורות ביום זה, לכבוד האור כי טוב שמתחיל להתנוצץ ביום זה היקר ל"ג בעומר טו"ב ימים קודם מתן תורה, ולכבוד נשמת מאור התורה בוצינא קדישא אשר נתגלה ביום הזה, ולכבוד ספרו הקדוש זוהר המאיר ומבהיק מסוף העולם עד סופו[3]".

נראה כי אין דמות מתאימה יותר לסמל כי עומדים אנו טו"ב ימים קודם מתן תורה, שהרי רבי שמעון בר יוחאי מסר את נפשו על קיומה, לימודה והמשכה של התורה מדור דור. כפי שמצינו שבאותה תקופה (יבמות סב, ב): "היה העולם שמם, עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו בדרום ושנאה (ולימד) להם". עתה לאחר החורבן מלמד רבי עקיבא את תורתו לחמשה אנשים קדושים: רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע.

צדיקים אלו הם ממשיכי השמועה ומפיצי התורה לרבים, אשר שבים ודואגים להעביר לדורות הבאים את התורה. על קדושתו של רבי שמעון בר יוחאי מצינו מימרות רבות ונזכיר אחת, רק כדי שנסבר את אוזנינו עד היכן קדושתו. הגמרא במסכת כתובות (כתובות עז, ב) אומרת כי בימיו לא נראתה הקשת בענן, שכן הגן רבי שמעון בר יוחאי בזכויותיו[4] על בני דורו.

רבי שמעון בר יוחאי היה גדול בתורה וחכמה ומלומד בניסים[5] רבים, הידוע שבהם הוא המצאתו במערה כשלוש עשרה שנים, ועץ החרוב ומעיין המים אשר נוצרו לפתע בסמוך למערה אשר דאגו לקיומו הגשמי של רבי שמעון בר יוחאי.

כאשר אדם משאיר לאחר מותו דברי תורה או נלמדים דברים לעילוי נשמתו, אזי שפתותיו דובבות בקבר. כפי שלימדנו רבי שמעון בר יוחאי (יבמות צז, א): "דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה, שפתותיו דובבות בקבר".

על כן, נסיים את דברינו אלו באמרותיו החשובות של רבי שמעון בר יוחאי, על הערך הנעלה של העיסוק בתורה בכל עת, ואף בשעת אכילה וטיול. כדבריו במשנה במסכת אבות (ג, ג): "רבי שמעון אומר שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים" וכן הוא אומר (שם ג, ז): "רבי שמעון אומר המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו", שכן בכל צריך האדם להתעסק בתורה.

תפילתנו שנלמד ממעשיו, מידותיו ותורתו ומתוך כך נהיה ראויים לניסים גדולים כפי שנעשו לרבי שמעון בר יוחאי.



[1] ראוי להעיר כי ישנם פוסקים אשר התנגדו לכל מה שקורה ביום זה: הדלקת מדורות, זריקת חפצים יקרי ערך למדורה,אי אמירת תחנון, יום שמחה, דהרי לכאורה יש להתענות ביום מיתת צדיקים וכו. ובניהם שו"ת חתם-סופר (יורה-דעה רלג), שו"ת שואל-ומשיב (סימן לט), שו"ת חקרי-לב (מהדורא בתרא, יורה-דעה יא).

[2] יש הסוברים כי המדורה אותה מדליקים ביום זה בו פסקו תלמידי רבי עקיבא למות, הינה כנר נשמה גדול לעשרים וארבע אלף תלמידי רבי עקיבא שמתו בתקופה זו.

[3] ניתן להוסיף טעמים נוספים למדורות כזכר לאש הגדולה אשר לא פסקה מביתו של רבי שמעון בר יוחאי ביום פטירתו או רמז לדברי הגמרא במסכת שבת (לג, ב) המתארת את צאתם של רבי שמעון בר יוחאי ובנו מהמערה לאחר י"ב שנים, אשר כל מקום שבו נתנו עיניהם נשרף מיד. ולפיכך נאלצו לשוב עוד יב חודשים למערה. (כדרך אגב אומר, כי בגימטריא האש=מירון). בספר "זיו המנהגים" (עמוד קה) מובא טעם נוסף למדורות: לטענתו המדורות מסמלות את הדרך בא הודיע על קידוש החודש. באותה תקופה של רבי שמעון בר יוחאי הרומאים אסרו זאת, על כן היו המדורות סימן לנס של המרד. המורד הגדול נגד הרומאים היה רבי שמעון בר יוחאי, על כן, מציינים ביום זה במדורה, לרמז על חרותינו ופדות נפשנו מכל שלטון זר. ראוי לציין כי על טעם זה שעתה הבאנו ישנם רבים החולקים.

[4] רבי שמעון בר יוחאי אמר זאת במפורש, עיין בדברי הגמרא במסכת סוכה (מה, ב): "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין... ראיתי בני עלייה והן מועטין, אם אלף הן - אני ובני מהן, אם מאה הם - אני ובני מהן, אם שנים הן - אני ובני הן"

[5] עיין בראשית רבה לה, ב. בראשית רבה עט, ו. שמות רבה נב, ג. מעילה יז, ב.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

הרב לאו והרב יוסף צילום: פלאש 90. יונתן זינדל

הרבנים הראשיים: "לקיים ברית מילה גם בתקופת הקורונה"

קרא עוד