לא ייתכן שלא נשיב לחטופים בעזה כגמולם הטוב

הרב שרלו מסביר על חשיבותה הגדולה של הבאת המת לקבורת ישראל ומדגיש כי הנושא מתעצם כשמדובר בחיילי צה"ל שמסרו את נפשם למען העם והארץ. טור מיוחד לכבוד ל"ג בעומר ולזכרם של הבנים החטופים

הרב יובל שרלו הרב יובל שרלו 02/05/18 15:17 יז באייר התשעח

לא ייתכן שלא נשיב לחטופים בעזה כגמולם הטוב
הרב יובל שרלו, צילום: אריה כץ

משעה שנברא האדם בצירוף של "עפר מן האדמה" ו"נשמת חיים" נזרעו גם היסודות של מותו. התורה מלמדת שהוא מורכב משני חלקים - אחד ארצי וגופני ("עפר מן האדמה") והשני א-לוהי עליון ("נשמת חיים").

מכוח בריאה כפולה זו, מתבאר גם מה מתרחש בשעת מותו. שני המרכיבים שלו נפרדים, ושבים למקורם. נשמתו עולה למעלה למקורה, לתת דין וחשבון מפעלה בפני ריבונו של עולם: "והרוח תשוב אל הא-לוהים אשר נתנה" (קהלת); הגוף חוזר למקורו, לאדמה ממנה נוצר, ומוצא בה את מנוחת עולמים הראויה לו.

זהו מקור החשיבות העליונה של הבאה לקבורה בעולמה של היהדות. ההלכה מייחסת חשיבות עליונה להבאת נפטרים לבית עולמם, והיא יונקת השראה מרובה מדברי הנביאים, אשר תיארו לעתים את העונש הכבד המוטל על אנשים בכך שלא יזכו אי פעם לבוא לקבר ישראל, ולא ייאספו אל אבותיהם.

היהדות, דרך דרכי הביטוי המרובות שלה - ההלכה, הנבואה, האגדה, המנהג - הביעה יחס עליון זה בדרכים מרובות. ראשית קניינו של אברהם אבינו בארץ ישראל, שהוא ראשית הקניין של עם ישראל, היה בקניית מערת המכפלה כמקום קבורת האבות; המקום הנרחב שהתורה והנבואה מייחדים לסיפורי קבורה ולנבואות הקשורות בה; יום הבאת הרוגי ביתר לקבורה היה יום שמחה; בשל כך, יש דעות במשנה שיום ליקוט עצמות (מנהג קבורה קדום) נעשה גם בחול המועד מפני "ששמחה היא לו".

בשל כך, כאמור, קובעת ההלכה פעמים רבות שמת מצווה דוחה הלכות רבות מאוד; בשל כך, מצווה התורה כי אפילו מי שמוצא להורג ייקבר מיידית "כי קבור תקברנו ביום ההוא", ומדגישה כי הדבר נובע מ"קללת א-לוהים תלוי"; בשל כך נאבקו ונאבקות קהילות ישראל על שמירה קפדנית של קדושת בית הקברות, ועל חובת הקבורה. ניתן לומר שזהו אחד מסימני הזיהוי המובהקים של החיים היהודיים, בסיום מסעו של האדם בעולם החיים.

הדבר נכון ביחס לכל אדם. כשאנו עוסקים בהבאת חיילי צה"ל לקבורה מוכפלת חובה זו כמה וכמה. חובה מיוחדת זו יונקת מנאמנות כלפי הנופלים עצמם, שמסרו את נפשם עבורנו ופעלו בשליחותנו, ומכוח זה אסור לנו להפקירם.

לא ייתכן שלא נשיב להם כגמולם הטוב, ולא נדאג לסיום מסע החיים שלהם בקבר ישראל; היא יונקת גם ממעיין האחריות לעוצמתו העתידית של הצבא, כדי שיידע כל חייל שאם חס ושלום יפול בקרב - הוא לא יופקר, ומפקדיו, חבריו והדרג המדיני יעשו כל שביכולתם כדי להביא אותו לקבר ישראל. בכאב גדול ובמסירות חברית היונקת מרעות הלוחמים.

ביום ל"ג בעומר, ביום בו אנחנו מציינים שיבה מחדש לחובה לנהוג כבוד זה בזה שהוא יסוד אחדות ישראל, ביום בו אנו מציינים את הגבורה הגדולה - הן של רשב"י בשמירת התורה ונאמנותה והן של בר כוכבא בגבורה הלאומית, אנו צריכים לצרף את כל אלה גם לאחריות ההדדית להביא את כל לוחמי ישראל לקבורה, ולערבות ההדדית שגם מטפחת את הקשר שבין כולנו וגם תומכת ומחזקת את יסוד הגבורה של כולנו.

זו הזדמנות להזכיר את המחויבות כלפי אורון שאול והדר גולדין, ושאר הנעדרים שאנו מחויבים להשבתם, יחד עם אלה שנמצאים בצרה ובמצוקה, כמו אברהם מגיסטו. בכך נמלא את הצד שלנו בברית הערבות ההדדית, והאחריות הכוללת של כולנו.

הכותב הוא ראש ישיבת אמי"ת אורות שאול ואחד מראשי ארגון צהר.

לקראת הערב , תלמידי אמי"ת יצאו בקריאה לא לשכוח את הדר ואורון במדורות לג בעומר,  וחילקו דפי לימוד על ערבות הדדית ועל המחויבות להשבה לקבר ישראל

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן