יום ירושלים שלי

הסמיכות בין יום ירושלים ויום העצמאות, מביאים אותנו להשוואה בלתי נמנעת בין שני הימים. איך קרה שישנה העדפה ברורה ומוחלטת ליום העצמאות על פני יום ירושלים?

כרמי רונן 27/05/14 17:59 כז באייר התשעד

יום ירושלים שלי
Shutterstock, צילום: Shutterstock

הסמיכות בין יום ירושלים ויום העצמאות, מביאים אותנו להשוואה בלתי נמנעת בין שני הימים. איך קרה שישנה העדפה ברורה ומוחלטת ליום העצמאות על פני יום ירושלים? מדוע יום ירושלים כמעט ולא מורגש בציבוריות שלנו? האם הכל בגלל קבוצות פוליטיות, המתנגדים למהותו של יום זה, או שמא כולנו, מימין ומשמאל, לא מחוברים מספיק ליום הזה.

הרבנות מובילה

אחד התהליכים המפתיעים בהתגבשותו של יום ירושלים, היתה העובדה שהרבנות הראשית, השמרנית והאיטית בדרך כלל הקדימה את ממשלת ישראל וקבעה את היום הזה כיום "הודיה לקב"ה על הניסים שקרו באותו יום ועל שחרורה של ירושלים". הרבנות הראשית, כדרכה לא נחפזה להוציא את ההכרזה בדבר יום ירושלים. אך כשהגיע ט' באב כחודשיים לאחר סיום מלחמת ששת הימים, רבים פנו ושאלו, האם יש עוד טעם במנהגי האבלות שנשמרו לאורך אלפי השנים מאז החורבן? ראשי הרבנות הראשית, נרתעו מביטול מנהגי החורבן, וכחצי שנה לאחר מכן בג' אדר תשכ"ח קבעה הרבנות הראשית בהובלת הרב אונטרמן, שיש לתת ליום ירושלים צביון רוחני בו יתכנסו אנשים בבית הכנסת בתפילת שחרית לקריאת הלל ופסוקי הלל ותודה.

ד"ר זרח וורפטיג שהיה אז שר הדתות, כתב לרבנים הראשיים בעקבות החלטתם: "הבאתי את החלטתכם (בעניין קביעת יום ירושלים) לידיעת הממשלה ולא מצאתי נכונות להכרזה על יום ההודיה כיום חג נוסף ליום העצמאות החל באותו חודש".

ממשלת ישראל לא רק שלא מיהרה להכריז על יום ירושלים כיום רשמי, אלא גם ניסתה למנוע אירועים ביום זה ליד הכותל, מחשש לביקורת בין לאומית. כן התקדמנו קצת מאז.

רק בשנת 1998 חוקקה הכנסת את חוק יום ירושלים, ההופך את היום ליום ממלכתי וחג לאומי, ותודה לחנן פורת זכרונו לברכה.

מבשרת ירושלים

"נחמו נחמו עמי" , מנבא הנביא ישעיהו, ומדבר על קול מיוחד ש"קורא במדבר". "על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכוח קולך מבשרת ירושלים".

"שתי המטרות המעטרות את כנסת ישראל הן ממלכת כוהנים וגוי קדוש. הצביון של הממלכה הובלט בציון... אמנם משכן הקודש הלא הוא ירושלים", כותב הרב קוק. ציון מסמלת את המלכות בישראל, את יום העצמאות. וירושלים את הקדושה בישראל, זהו יום ירושלים. אבל צריך להרים את הקול בכח.

אלפיים שנות גלות, ואנחנו מצטיינים בזכירת חורבנה של ירושלים. מתחת לחופה, בבנית בית חדש, בצומות ובתפילה. אבל כשאנחנו כבר חוזרים לירושלים, קצת קשה לציין זאת.

ירושלים אינה רק עיר בירה. ועם כל הכבוד לרחביה, גילה ונחלאות, היא גם לא סך כל שכונותיה היפות. ירושלים היא קודם כל שאיפה של כל יהודי לחיבור למקום אחד, אליו מכוונות כל התפילות, השאיפות והתקוות. בית המקדש. עיר מלך.

בניגוד ליום העצמאות, בו מציינים את צביונה של הממלכה בטקסים ממלכתיים, במטסים, ומנגל בטבע, וכמובן הודיה, יום ירושלים, מהותו הוא משכן קודש. להתכנס בבית הכנסת, להודות על הנס ובעיקר לשאול את עצמנו פנימה, איפה ירושלים שלי? גם אם אני גר בחיפה או בפתח תקוה, ולמה כמעט יובל שנים מאז שעלינו להר, והר הבית עדיין לא ביידנו?

או כמו שהיטיב לבטא את הדברים הסופר ש"י עגנון איש ירושלים, בעת קבלת פרס נובל. "מתוך קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגלה ישראל מארצו, נולדתי אני באחת מערי הגולה. אבל תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים".

הכותב הוא מנכ"ל 'עמי' אולפני גיור מבית אור עציון

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר